לא משנה ולא חשובה ההגדרה. שיח מרגיז? בעיה מטרידה, תסבוכת או אפליה?. אי גיוסם של תלמידי ישיבות לצבא מבוסס, קיים וניזון על עקרון של לימוד תורה. זהו מצב שמייצג מהות רוחנית, מציאות חיונית שאין חיים בלעדיה, קיום שכולל הבטחה להחזיק מעמד בחיים. נכון, שזהו תיאור השייך לדתיים, חרדיים וחסידים. צריך להיות מודע לו, גם בלי להסכים לו ולכפור בו. כי זהו מצב, מציאות, קיום שאין להם שום סיכוי להשתנות, ומי שאינו אוהב אותם, צריך להבין, לקלוט ולהפנים שזאת מציאות שאין לה פתרון, שום סיכוי לפתרון. לא בעתיד הנראה לעין ולא בזה שאינו נראה לעין.
גורם איראני רשמי: הנשיא ראיסי ושר החוץ עבדאללהיאן נהרגו בהתרסקות המסוק
מי ירצה בחיסול ראיסי? הספקולציות האפשריות על ההתרסקות המסתורית
כל הדיבורים על מתווה לגיוס תלמידי ישיבות, כל הדיווחים על סימנים לפשרה שכאילו מובחנים מצד גדולי תורה ראשי ישיבות ליטאיות, כל ההערכות על אפשרות שראשי המפלגות החרדיות יסכימו על מוצא כל שהוא מהבעיה-התסבוכת-האפליה של אי גיוס תלמידי ישיבות הם שקרים, הבלים, חסרי כל יסוד. בכל מה שנוגע ללימוד תורה, להפגנת קיומו ועוצמתו העתיקים, להבטחת עתידה – אין שום פשרות, שום וויתורים, שום נסיגות. אם זקוקה הייתה הוכחה לכך, ניתן אותה באופן הכי נחרץ, חד משמעי ומתריע.
"לאלה היוזמים לגייס בני ישיבות: דעו לכם, בני ישיבות לא יתגייסו בשום אופן, בשום צורה לא", כתב הגאון הרב דוב לנדו במכתב שפרסם בשבוע שעבר. "גיוס בני ישיבות הוא עבורנו וגם עבורכם גם אם אין אתם מבינים זאת עבור כל היישוב בארץ האסון הגדול והנורא. ה' ישמרנו ואין לפרט".
חבל רק שהגאון לנדו, הנחשב למנהיג הליטאי, לא גילה עוד טיפת אומץ לב, להוקיע ולגנות את ראשי המפלגות החרדיות, השרים והח"כים של ש"ס ויהדות התורה, שההתנהלות האינטרסנטית שלהם, הפכו את התורה, המצוות וערכי היהדות לנכסים פוליטיים, למקח-ממכר קואליציוני -התנהלות מאוסה שגרמה לכך שעניין כמו אי גיוס בני ישיבות לצבא, שודרג והעפיל לראש סדר היום הציבורי ועולם העדיפויות של החברה החברה בישראל.
פתאום לימוד תורה הוא לא יסוד היסודות עתיק היומין של העם היהודי. לימוד התורה הוא חוק ממשלתי, מבוטח על ידי תקציבים. זאת בדיוק הסיבה שלמשבר סביב סוגיית אי גיוסם של תלמידי ישיבות לצבא אין שום פתרון. שום מוצא, שום מענה. מי שחושבים, מקווים למתווה חדש, שיאפשר גיוס חלקי או ארעי לצבא של תלמידי ישיבות, מי שמצפים לפשרות מצד ראשי ישיבות וגדולי תורה שיכלול הסכמה מצדם לגיוס סמלי - הם אלו שאינם מבינים מה פירוש לימוד תורה, אינם קולטים את המשמעות של התמסרות ללימוד תורה, ואין להם מושג עד כמה אין להם מושג במרכזיות, בחשיבות, בערך העליון של לימוד תורה בחיי העם היהודי והפרט היהודי.
איילת שקד צוטטה כמי שאמרה, "אי אפשר להמשיך ככה. קדימה להתחיל לגייס אותם". מלים שחשפו עד כמה גם פוליטיקאים בכירים, שאמורים להיות משכילים, אין שמץ של הכרה והבנה מה פירוש לימוד תורה בקרב דתיים, חרדיים וחסידים.
לציבור הדתי-חרדי-חסידי כבר יש פתרון. הפתרון הוא לימוד תורה קיים, פורח לנגד עיננו, הישיבות מלאות וגדושות בתלמידים בהיקף שעולה וגדול מזה שהיה קיים בישיבות במזרח אירופה לפני השואה. חכמי התלמוד קבעו ש"שכר מצוה בעלמא ליכא". אנחנו לא יודעים מה שכרן של מצוות ואין לקיים מצוות במטרה לקבל עליהן שכר. התבטאויות של ראשי ישיבות וגדולי תורה בנימוקם נגד גיוס בני ישיבות שלימוד תורה מגן על ישראל במיוחד בעת מלחמה, הן התבטאויות מיותרות.
לימוד תורה הוא יסוד מרכזי וחשוב לקיומו של העולם כולו. כך עולה בבירור מהאמרה המפורסמת "העולם קיים על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". לא נאמר "עם ישראל קיים על התורה או ארץ ישראל קיימת" – אלא העולם. כאשר רבי יוחנן בן זכאי מגדולי התנאים וחכמי התלמוד נמלט מירושלים הנצורה הוא ביקש ממפקד הכוחות הרומאים אספסיינוס "תן לי יבנה וחכמיה". בן זכאי לא ביקש מזון, לא ביקש אמצעי בטחון והגנה, לא ביקש תקציבים. הוא ביקש מהבכיר הרומאי "עשה לי טובה. תן לי מקום שאוכל לשבת, ללמוד וללמד תורה". מהבקשה תן לי יבנה וחכמיה שקוימה, נולדו, נוצרו והונצחו המשניות ושני התלמודים.
מהצד החילוני אין טיפת הבנה, שמץ של ידיעה, שבריר של הכרה והבנה בחשיבות של לימוד תורה. בצד החרדי והחסידי אין בימינו הנהגה ומנהיגות שמסוגלות להסביר באופן הגיוני למי שאינו שומר תורה ומצוות את סוד עוצמתו של לימוד תורה.