הכנסת חוזרת מהחגים הלא שמחים במיוחד לשגרת העבודה הלא ממש שגרתית, כאשר מילת המפתח המתארת את הלך הרוח במערכת הפוליטית היא אי ודאות.
"הדבר האנושי לעשות": הקריאה הישראלית להרצוג להביע צער על מות ראיסי
העם האיראני יצליח לקום על רגליו? "המדיניות תישאר כפי שהיא"
לקראת כנס הקיץ שהחל אתמול (ראשון), שיימשך 10 שבועות ויסתיים בסוף חודש יולי, כמות השאלות הניצבת בפני ראש הממשלה נתניהו עולה על מספר התשובות שאותן הוא מסוגל לספק לציבור, לחבריו לקואליציה ואפילו לעצמו.
נתניהו מגיע לכנס הקיץ כאשר באופן פורמלי הוא עדיין נהנה מקואליציה רחבה, המונה 72 חברים, אך בפועל עומדת בפני חזרה לממדיה המקוריים. בני גנץ , כך נראה, קיבל את כל ההחלטות הנדרשות לקראת פרישת מפלגתו מהממשלה. אמנם הוא העניק לנתניהו "תקופת הסתגלות" בת שלושה שבועות, אך לפי שעה, זה נראה כמו בניית ה"בליים גיים" במטרה לצאת ממלכתי ואחראי, ובמקביל להוציא את נתניהו סרבן פוליטי סדרתי הנושא באחריות על התפרקות השותפות.
פרישת גנץ הצפויה - תתרחש כאשר תתרחש - לא תבוא לבנימין נתניהו בהפתעה. הרי מלכתחילה זאת הייתה זוגיות זמנית ועל תנאי. מה שהעסיק, ומה שמעסיק את ראש הממשלה, הוא עניין שלמותה ויציבותה של הקואליציה המקורית, קואליציית 64. גם זה לא מובן מאליו, גם זה דורש טיפול וטיפוח.
בסביבת נתניהו לא שכחו לרגע את ז'אנר איומי בן גביר. אמנם לאחרונה הסוגיה קצת ירדה מהפרק, אך בהחלט מסוגלת שוב לחזור לקדמת הבמה. השותף הבכיר של בנימין נתניהו, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, הבהיר בעבר הלא רחוק כי שותפותו בממשלה ובקואליציה היא לא עניין מובטח ואוטומטי.
נתניהו, שמבין עניין באסטרטגיה פוליטית, יודע היטב להבחין בין איומי סרק לאיומי האמת. על כן, אחת הסוגיות שתדרוש את טיפולו ואת תשומת ליבו תהיה סוגיית תחזוקת הקשר עם יו"ר עוצמה יהודית. גם שותף נוסף, שר האוצר בצלאל סמוטריץ, מסוגל להוסיף לנתניהו כאב ראש. בשונה מבן גביר, סמוטריץ לא נוהג לאיים בפרישה ולא מרבה להשמיע קולות מדאיגים. את מסריו הוא מעביר בדרכים אחרות, משלו, והקווים האדומים של יו"ר הציונות הדתית מוכרים לראש הממשלה.
הקו שמובילים סמוטריץ ובן גביר, האגף הניצי שבממשלה, צפוי אך לבלוט ולהעמיק עוד יותר ברגע שגנץ ואיזנקוט יקומו ויעזבו. התנהלות הממשלה בנושא עסקת חטופים אפשרית, הפעולה הצבאית בעזה, היום שאחרי ועוד, תשבור ימינה עם עזיבת הגורם המאזן ותקשה עוד יותר על השיח המורכב עם ממשל ביידן.
האמריקאים, אגב, משדרים פסימיות וטוענים כי התעדוף של נתניהו הוא ברור וחד משמעי: הוא מעדיף ויעדיף את שלמות הקואליציה (קרי - שלום בית עם שותפיו) על פני שלום בית עם וושינגטון, והתעדוף יבוא לידי ביטוי בהחלטות בשלל נושאים מדיניים שעל הפרק. או, כפי שהגדיר זאת גורם פוליטי בכיר: "עם כל הכבוד לביידן ולאנשיו, לא האמריקאים הם אלה שיצביעו פה בבחירות".
לצד הדאגה לשלמות קואליציית ה-64, גורמים שונים בליכוד, כולל בסביבת נתניהו הקרובה, בטוחים כי יש לחפש חלופות לטובת הרחבת השורות, בייחוד ברקע כוונת גנץ לפרוש ולחזור לשורות האופוזיציה. מספר בכירי הליכוד ממשיכים לנהל מגעים שקטים עם יו"ר הימין הממלכתי, גדעון סער, ועם חבריו לסיעה, בתקווה שהשיחות הללו תהיינה מסוגלות לקרב את סער ואולי להחזירו לשורות הממשלה.
אולם, הגורמים המעורים משדרים פסימיות באשר לסיכויי הצלחת המהלך. הם מסבירים כי סער לא יהיה מוכן לחזור לממשלת נתניהו, להיות מזוהה איתה ועם נתניהו עצמו. סביר להניח כי גדעון סער, שבונה על הקמת כוח פוליטי ימני-ממלכתי חדש לקראת הבחירות הבאות, לא מעוניין להיות מסומן כמי שתרם להחזקת בשלטון נתניהו וממשלתו. מצד שני, גורמים בליכוד טוענים כי גם בנימין נתניהו מצידו לא מפגין עניין מיוחד ברעיון להציע לגדעון סער "חבילת ההצטרפות" לממשלה ולקואליציה.
כך שאת המשוכות הבאות, ובראשן - סוגיית חוק גיוס - יצטרך בנימין נתניהו לצלוח בכוחות עצמו, במסגרת הקואליציה המקורית שלו, ללא כוחות התגבור.