1. הכל דיבורים
פוליטיקאים מאוהבים בפטפוטים על יוקר המחיה אבל בפועל לא עושים כלום מעבר לכך. קוראים לזה בלשון העם "כלאם פאדי", או בעברית למתקדמים "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". השבוע תפסו המילים המפוצצות הללו שיא נוסף של ציניות עם חזרת הכנסת לפעילות.
נתחיל ממלך מלכי הססמאות, בנימין נתניהו, ששכח מזמן מה זה להיות עני, לנסוע באוטובוס, או לשלם משכנתה. כל המלל ששופך הפרזנטור על יוקר המחיה, כמו הורדת ריבית המשכנתאות או מחירי הבנזין, נותר מהשפה אל החוץ. גרוע מזה: האיש אינו עושה דבר כדי לכפות על שר האוצר שלו, בצלאל סמוטריץ', דיון רציני בנושא לפחות למראית עין.
לקראת הבחירות הבאות מומלץ לקוראים להתעלם מנתניהו, לא ליפול בפח ולא לשכוח את הבטחותיו. אני מעדיף להאמין לאקסל המכירות של מוכר קרח לאסקימואים מאשר לו. אפשר להבין את מצוקותיו ואת האנרגיות הבלתי נדלות שהוא מקדיש לצרה שאליה נקלע בבית הדין הבינלאומי בהאג בעוון פשעי מלחמה. עם כל הכבוד, חבל שעדיין לא הוקם בהאג מוסד בינלאומי לפשעי יוקר המחיה שהיה מעמידו לדין.
מבחינת שר האוצר סמוטריץ', הייאוש עמוק יותר, שכן הוא טובל במשיחיות. מכיוון שיוקר המחיה אינו מניב מנדטים, שר האוצר מזניח את הנושא, מבריז מישיבות הנהלת האוצר ועוסק בנושאים "החשובים באמת" כמו פלישה לדרום לבנון, ממשל צבאי בעזה או טיפול בצמרת המינויים בצבא.
גם הנהלת המשרד שלו מאכזבת. בכנס הורוביץ לכלכלה ולחברה שנערך השבוע בירושלים דיברו כולם על הכל, אבל לא על הנושא העיקרי שעל הפרק והוא יוקר המחיה, התקציב לטיפול בבעיות והנדרש כדי לחלץ את כלכלת ישראל מהקשיים. מנכ"ל האוצר שלומי הייזלר דיבר על הצורך של ישראל בצבא גדול וחזק. "גם הצבא יידרש למצוא פתרונות על מנת שכל אחד יוכל להתגייס ולשרת את המדינה, אבל אני מדגיש שאין בכך פטור לאיש ממצוות ההגנה על הארץ". הלו הייזלר, האם אתה מנכ"ל האוצר או מנכ"ל משרד הביטחון?
יוגב גרדוס, הממונה על התקציבים באוצר, אכזב כשדיבר על הדילמה הבאה: "הצורך להגדיל את חלקן של הוצאות הביטחון מהתוצר. כעת, ייתכן ואין ברירה אלא לשנות את המגמה, ולשינוי הזה יהיו השלכות דרמטיות על איכות החיים שלנו", אמר והוסיף: "הפתרון חייב לבוא מאותם 50% שהם מיעוט, שבעוד כמה שנים יהיו רוב. אנחנו זקוקים לעוד כאלה שיישאו בנטל הביטחוני ובנטל הכלכלי. כולנו ביחד, ננצח״. כן אבל מה בדיוק צריך לעשות כדי לנצח את יוקר המחיה? דום שתיקה.
ד"ר שמואל אברמסון, הכלכלן הראשי באוצר: "הדרך להתאוששות מלאה של המשק עוד ארוכה ודורשת החלטות מושכלות וקשות. נהיה חייבים לפעול להרחבת בסיס המס, מלחמה בהון השחור, והכנסה של אוכלוסיות נוספות לשוק העבודה". מצוין אבל איך עושים זה? דום שתיקה.
שי אהרונוביץ', מנהל רשות המסים: "נוהל גילוי מרצון יכניס סכומים יפים עד שנת 2025. נוביל חקיקה שתקבע מהם הקנסות למי שמגלה באיחור. נמליץ על תוכנית לסיוע בעיקר לשוק ההייטק". מעולה אבל מה עם ההמלצות למיסוי שכר דירה, הגברת הדיווח על מיסוי רכב חשמלי? דום שתיקה.
אחרי ראש הממשלה ושר האוצר בשרשרת האחריות לפתרון יוקר המחיה ניצב שר הכלכלה ניר ברקת. גם הוא מדבר גבוהה־גבוהה, הבטיח את רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", פתח במבצע השבת השחורה (מדבקות שחורות ליצרנים סוררים), דורש דוחות כספיים ממונופולים ועוד. נתחיל מישיבת ועדת הכלכלה שפתחה השבוע את כנס הקיץ בדיון בסוגיית יוקר המחיה. הוא פשוט נעלם מחשש לביקורת נגדו מצד אנשי האופוזיציה בוועדה.
עקבותיו של ברקת התגלו בישיבת סיעת הליכוד השבוע, שם לא חסך את שבט ביקורתו: "הליכוד היא מפלגת העם. אני מסתובב כל היום בשטח ורואה מצוקה, אבל ראש הממשלה ושר האוצר לא באירוע. הם בניתוק, בבחינת השבע שלא מסוגל להבין את הרעב. אם הציבור היה מבין איך זה נראה מאחורי הקלעים, הוא היה בשוק. הם רק מפריעים לי להילחם במונופולים". דברים כדורבנות, אבל אם מפריעים לך להילחם - מדוע אתה לא מתפטר? וחוץ מזה היינו שמחים לדעת איך הדברים נראים מאחורי הקלעים.
אבל בשלב הראשון, בואו נראה איך הם נראים בקדמת הבמה. שר הכלכלה דורש כבר שנה מחברות המזון והמשקאות להעביר לו נתונים על שיעורי הרווחיות שלהן. בדיון השבוע בבית המשפט העליון בעתירת החברות, נראה שהם ייאלצו להעביר את הנתונים. יופי! נתוני חברות כמו שטראוס, אסם, החברה המרכזית (קוקה קולה ישראל), יוניליוור, דיפלומט, שסטוביץ', סוגת, סנו, ויסוצקי וחוגלה יהיו חשופים לפיקוח, בזמן שמפיקוח המחירים הוצאו מוצרי יסוד כמו קוטג' וחמאה. אז יד אחת רוצה פיקוח, והאחרת משחררת. ברקת גם מבזבז את משאבי המשרד ויצרניות המזון ב"שיימינג" בדמות מדבקות שחורות שאינן קיימות בשום מקום, ואין לכך תקדים בעולם המערבי הנאור.
ומה עושה דוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה, בנושא יוקר המחיה. בישיבה שלאחר הפגרה זימן את הוועדה לדיון בנושא חשוב זה. הוועדה החלה להכין לקריאה שנייה ושלישית את הצעתו שנועדה למנוע עליות מחירים בתקופת המלחמה ומצבי חירום. בתחילת המלחמה הוא הרחיק לכת ושקל הצעת חוק להקפאת המחירים. מזל שזה לא קרה, כי באותה העת לא ניתן היה להגיש הצעות חוק פרטיות.
"איפה שר הכלכלה ושר האוצר עם 'כלכלת בעזרת השם', ומה הם עושים כדי להוריד את יוקר המחיה?", שיגר ביטן במהלך הישיבה קריאה שנותרה תלויה באוויר. "מדברים והמחירים עולים. בסוף לא יוצא מהאמירות כלום", סיכם את המובן מאליו.
בעוד אין כסף לטיפול ביוקר המחיה, הפוליטיקאים ברוב חוצפתם ממשיכים לשפוך כסף לאנשי שלומנו. מדובר בהעברות תקציביות בהיקף 855 מיליון שקל, שמתוכם 302 מיליון שקל לזהות יהודית של אורית סטרוק, 213 מיליארד שקל לחינוך התיישבותי ו־30 מיליארד שקל למערך הגיור. בענף הבנייה מעריכים את הנזק מאי־הכנסת פועלים פלסטינים לישראל משיקולים קואליציוניים ב־3 מיליארד שקל לחודש. את המחיר ישלמו כמובן זוגות צעירים שמעוניינים בדירה או צרכני הפירות והירקות.
על נושא יוקר המחיה נאמרו כבר כל המילים. אם רוצים להקפיא מחירים, אז נתחיל בארנונה ונמשיך בחשמל, במים, בבנזין. אחר כך תדברו על המזון. אם רוצים לפתוח את ישראל לתחרות, תעיפו רגולציה מיותרת. בינתיים, מזל שהתעשייה והחקלאות המקומיות ממשיכות לשרוד. ואם שר האוצר, שר הכלכלה וראש הממשלה נכשלו ולא רוצים או לא מסוגלים לטפל בכל אלה, שיניחו את המפתחות ויעבירו את הטיפול לשר נמרץ יותר כמו אלי כהן. שלא יטיפו מוסר, כי הם עושים צחוק מעצמם.
2. הריבית לא תרד
החלטת הריבית הקרובה של הוועדה המוניטרית בבנק ישראל שתתקבל ביום שני הקרוב, 27 במאי, אינה מעוררת ציפיות יוצאות דופן. הפעם זה קל: בניגוד להתלבטויות בהחלטות קודמות, הפעם קיים קונצנזוס על כך שהריבית לא תרד ותמשיך לעמוד על 4.5% לשנה.
הריבית לא תרד גם משום שמדד אפריל היה גבוה מהצפוי ועלה ב־0.8% והמדדים הבאים לא מבשרים טובות. האינפלציה ב־12 החודשים האחרונים, שכבר עומדת על 2.8% לשנה, מתחילה בהדרגה לחרוג מיעד המחירים הממשלתי של 1%־3% לשנה. אם עד היום ציפו בשוק ההון להורדת ריבית אחת עד סוף 2024, אנליסטים כמו יונתן כץ מלידר מתחילים לגלות ספק בכך. כץ בכלל מעריך שהריבית תרד רק במהלך 2025, וגם זה בפעימות בודדות.
אובדן אמון המשקיעים ניכר גם בשוק איגרות החוב הצמודות ארוכות המדד. המשקיעים חוששים מגידול בגירעון הממשלתי ל־2024, העומד רשמית על יעד של 6.6% מהתוצר. החשש הוא מגידול בגירעון לרמה של 8% מהתוצר. עקב כך ובשל הצורך להגדיל את היקפי ההנפקות, התשואה באיגרות הארוכות ממריאה - מה שמשפיע לרעה על תיקי ההשקעות. העובדה שבבית ההשקעות אלטשולר שחם צמצמו חשיפה לישראל לא רק באיגרות חוב אלא גם במניות, צמצמה אצלם את הפסדי ההשקעה באפריל בהשתלמות ובגמל בהשוואה למתחרים.
התארכות מלאכותית של המלחמה רק תגדיל את אי־הוודאות בשוקי הכספים. כשהאפשרות להקדמת הבחירות לא ירדה מסדר היום, נתניהו ירצה לשרוד ולא יעז לבצע שום מהלך לא פופולרי, ובראש ובראשונה העלאת מסים או קיצוץ דרמטי בתקציב. משר האוצר סמוטריץ', המעוניין לפלוש ללבנון, אין לצפות לשום מהלך כלכלי דרמטי.
לכן הגופים המוסדיים מרגישים לא נוח עם ישראל ומנתבים יותר ויותר את כספי החיסכון לחו"ל, ששיעורם כבר הגיע לכ־55% מהיקפי החיסכון. כך יוצא שמשקי הבית החוסכים בגמל או בפנסיה יסייעו בפועל לפתח את כלכלות ארה"ב ואירופה ולא את המשק הישראלי.
3. אתגר הבנקאות
בנק מזרחי טפחות שבניהול משה לארי פרסם אתמול את הדוחות הכספיים לרבעון הראשון. הרווח בהשוואה לתקופה המקבילה ירד אומנם ב־6.9% ל־1.27 מיליארד שקל, אבל תשואה של 18.1% על ההון (העומד על 28.6 מיליארד שקל) היא לא פחות מפנטסטית. בזכות זאת הבנק יפנק את בעלי מניותיו בדיבידנד במזומן של 508.8 מיליון שקל, המהווים 40% מהרווח. מזרחי גם הציג את יחס היעילות (הוצאות תפעוליות מחולקות בהכנסות תפעוליות) הטוב במערכת - 35.5%.
"הימשכות המלחמה יוצרת קשיים וסיכונים, אבל התוצאות לרבעון הראשון משקפות את הצלחת הבנק להמשיך לצמוח גם בתקופה מאתגרת ומורכבת זו", אמר לארי.
הפועלים ודיסקונט קדמו למזרחי בפרסום הדוחות. רווחי בנק הפועלים ירדו ב־3% ל־1.94 מיליארד שקל. הרווח מהווה תשואה של 14.6% על ההון, שעמד על 54 מיליארד שקל. הבנק יחלק דיבידנד של 775 מיליון שקל, המהווה 40% מהרווח. שלא במקרה המנכ"ל דב קוטלר פורש מבחינתו בשיא.
רווחי בנק דיסקונט בניהול אבי לוי ירדו ב־17.3% ל־1.05 מיליארד שקל. הרווח מהווה תשואה של 14.6% על ההון, העומד על 30.2 מיליארד שקל. הבנק יחלק דיבידנד של 315 מיליון שקל, המהווה 30% מהרווח.
שני הבנקים מציגים שיעורי תשואה על ההון (כ־15%) לא רעים. ועדיין אם לא תחול הפתעה רבתי, בנק מזרחי יציג את שיעור התשואה על ההון הגבוה ביותר במערכת.
בנק לאומי והבנק הבינלאומי יפרסמו את הדוחות ביום שלישי הבא. באחד הסעיפים המסקרנים בדוחות לאומי תהיה התייחסות להשקעה בבנק האמריקאי נשיונל ואלי. ברבעון האחרון של שנת 2023 מחק הבנק 1.1 מיליארד שקל מהשקעתו עקב ירידת ערך.
לפיכך מסקרן לדעת אם הנהלת לאומי תלך צעד קדימה ותמליץ לדירקטוריון על מחיקה נוספת (כדי להתאימו לערך העסקה) או שתותיר את ערך ההשקעה ללא שינוי. ללא קשר, סביר שהיקף חלוקת הדיבידנד יחזור לעמוד על 40% מהרווח.
בשאר הסעיפים לאומי אינו שונה בהרבה מבנק הפועלים, למעט חשיפת יתר לתחום הנדל"ן והתיאבון הבלתי נדלה להגדלת נתח השוק של הבנק בתחום המשכנתאות. על פי נתוני היקף הביצועים הרבעוניים, הוא מתחיל להתקרב לנתח השוק של מזרחי – גדול הבנקים למשכנתאות.
הבנק הבינלאומי מתנהל כמו בית השקעות ענק. השבוע השיק הבנק את מועדון המיליונרים SELECTED, המיועד ל"משקיעים כשירים" בעלי הון עצמי של 12 מיליון שקל.
בהנהלת הבנק מנטרלים ככל שניתן את רמת הסיכון במיוחד בתחום האשראי. ההשקעות נעשות בצורה סולידית לחלוטין, ובבנק לא מגלים סובלנות כלפי לקוחות המפגרים בהחזר ההלוואות. עקב כך הפסדי האשראי שלו נמוכים ועיקר הרווחיות מגיע מהפעילות בשוק ההון.
לא נעים לי מיו"ר דירקטוריון הבנק, ידידי הטוב רון לבקוביץ ומהמנכ"ל אלי כהן. אבל גם לו היו נועלים על בריח את משרדי ההנהלה לחודש ימים, קשה היה לחוש בהבדל בעסקים, ורווחי הבנק היו ממשיכים לדפוק כמו שעון. אבל הדבר שונה לגבי המערכת הבנקאית כולה. בבנקים מסתמנת שחיקה ברווחיות, ולהערכתי השיא מאחוריהם בגלל השחיקה בהכנסות ואי־הוודאות. זה המקום לתמוה מדוע המפקח על הבנקים דני חחיאשווילי ריסן דווקא ברבעון האחרון של 2023 את תאבון חלוקת הדיבידנד בבנקים ל־20% מהרווח. מה בעצם קרה מאז? כלום.
הבנקאים ייאלצו ברבעונים העתידיים לשנס מותניים כדי לשחזר את הישגיהם, וזה לא הולך להיות טיול בפארק. כל אחד ממנהלי הבנקים היה שמח לחתום היום על שיעורי תשואה על ההון של 15%. אגב, גם בעלי השליטה היו מסתפקים בכך.
4. פילנתרופיה נשית
שלשום נערך באוניברסיטת תל אביב כנס ראשון שכותרתו "מנהיגות נשית בפילנתרופיה", בראשות דפנה מיתר נחמד, המשמשת כיו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב. מיתר מנהלת את קרן הפילנתרופיה של משפחת צבי ועפרה מיתר. את הכנס יזמה סיגלית בן חיון, מנכ"לית ארגון הבוגרים של אוניברסיטת תל אביב.
בכנס התקיימו פאנלים על המגמות בפילנתרופיה ומגדר, התמורות והשינויים בפילנתרופיה ותמיכה בארגוני נשים. בין הדוברות: יפעת תומר ירושלמי הפרקליטה הצבאית האלופה, אלה אלקלעי יו"ר שדולת הנשים, איילת נחמיאס ורבין, יו"ר JReady והקרן לנפגעי טרור של הסוכנות. משפחת מיתר הייתה בעבר מבעלי קבוצת עורק, ואביה של מיתר ייסד את פירמת עורכי הדין הידועה. כפילנתרופית וכאישה היא מוטרדת מאי־שוויון מגדרי, ולכן יזמה קבוצת מנהיגות לפילנתרופיה נשית במטרה לעודד תורמים שיוסיפו להיבט הנשי בפילנתרופיה.
מה מטרת הכנס?
"הכנס, שבבסיסו הוא פורום נשים בוגרות האוניברסיטה, נועד לקחת אחריות ולקדם בחברה הישראלית נשים שלא זכו להשכלה אקדמית. הבחירה לפתוח את נושא הפילנתרופיה בפני קהילת הבוגרות אינה מקרית. אנחנו באוניברסיטת ת"א הרבה יותר ממכללה מקצועית. יש קורסים חברתיים עם קרדיט אקדמי. פילנתרופיה היא שם נרדף לשותפות. אפילו וורן באפט וביל גייטס לא יכולים לתקן את העולם ללא שותפים. אנחנו משתפים פעולה עם תורמים יהודים לפיתוח יוזמות משותפות".
מה בעצם ההבדל בין פילנתרופיה גברית לעומת נשית, הרי פילנתרופיה אמורה להיות חסרת מגדר?
"בראייה כללית, פילנתרופיה היא אכן כללית, ולמרות זאת היא בעיקר סיפור גברי המשקף את הסדר החברתי: גברים שהתעשרו או שהיו אמידים, שחשו צורך ואחריות לתרום. זה התחיל מצדקה והתפתח לפילנתרופיה ואקטיביזם חברתי של בעלי הון. עד היום רואים דומיננטיות של גברים בתחום זה. נשים היו פעילות אבל רק ברמת ההתנדבות.
"גם נשים שהתאלמנו והכסף עבר לבעלותן, עשו הכל כדי להנציח את הבעל כשתרמו את הכסף", אומרת מיתר ומוסיפה: "במשך השנים הדברים השתנו. נשים נעשו יותר עצמאיות, ויש כאלה שעשו את הכסף שלהן, או שירשו אותו, ויש להן תובנות והכרה ביכולת לקדם נשים. כבר מדברים גם על נתינה למטרות נשיות וגם לנתינה על ידי נשים. הפמיניזם הוא חלק מההתפתחות האידיאולוגית כחלק מהתהליך. העצמת נשים היא זכות וכבר לא עושים להן טובה".
איך זה משתלב עם המלחמה בעזה, שם הנפגעים הם גברים ונשים? מדוע לעשות את הבידול?
"יש מטרות ייחודיות לנשים כמו מימון אמצעי מניעה, תרופות ייחודיות לנשים, או אפילו פגיעה מינית בנשים. בעולם, פחות מ־2% מהתרומות מגיעות למטרות נשיות, ובישראל זה לא מגיע אפילו ל־1% - ומרבית הכסף הולך לנעמ"ת ולוויצו. אתה חי בישראל וער למציאות הביטחונית, אבל במצב שאין נציגות נשית בקרב מקבלי ההחלטות ואין ייצוג בפורומים ובוועדות, יש עדיין חוסר ופער עצום בלהבין ולטפל בנשים. נשים של מילואימניקים סובלות. גם סטודנטיות שהתגייסו או מילואימניקיות אינן זוכות לטיפול ייחודי.
"דווקא במלחמה הזאת נחשף כי נשים היו שותפות מלאות במהלך המלחמתי, ועדיין, הזכויות המינימליות שלהן לא נלקחות בחשבון. בוודאי שבמובן זה צריך שינוי. למשל יש בישראל נשים עגונות ובתי דין רבניים שלא מטפלים בתופעה כראוי".
מה שאת מנסה להוכיח זה שהאפליה הנשית עדיין קיימת?
"זאת אחת הבעיות שלנו כנשים, ותחום הפילנתרופיה הנשית נועד לשנות את המצב. מסתכלים עליי ומטיפים לי מוסר כי המצב השתנה. אבל לצערי קיימת עדיין בעיה בדירקטוריונים של חברות ציבוריות או במספר נשות הסגל באוניברסיטה. נשים הן 30% בלבד בקרב אנשי הסגל האקדמי באוניברסיטת תל אביב, למרות שנשים באוניברסיטה הן רוב. 56% מהלומדים לתואר ראשון הן נשים, 55% מתואר שני הם נשים ו־53% בתוכניות לדוקטורט הן נשים. אנחנו במצב שבו מספר הנשיאות וסגני הנשיא הולך וגדל, ואנחנו עדיין מתאמצים להגדיל את הנוכחות הנשית. אני בעצמי יושבת הראש הראשונה של חבר הנאמנים של האוניברסיטה מאוקטובר 2021".
ומה המצב נכון להיום בצה"ל? האם המלחמה שינתה משהו?
"ביקשתי מהפרקליטה הצבאית הראשית שתתייחס במהלך הכנס לנושא שוויון זכויות בצבא. כשאני ושלוש בנותיי שירתנו בצבא, ברור שלא היה שוויון אמיתי. אבל אני מקווה שאנחנו מתקדמים לשם, ויש נכונות בעקבות החלטות משפטיות תקדימיות לכבוש עוד תפקידים. לא במקרה השתמשתי בביטוי 'לכבוש', כי אנחנו נלחמות בהתנגדות הקיימת וכל הזמן אנחנו במאבק. אין לנו כוונה לפגוע באף אחד, כי אנחנו מאמינות שיש בעיה מבנית וארוכת שנים.
"אספר לך סיפור: המשפחה שלי הוציאה לפני 15 שנים ספר שנקרא 'במחלוקת', בנוגע לסיפורי מחלוקות שהיו בארץ ישראל. הספר נפתח בשאלה איך העיתונים הציגו את הפולמוס והסוגיה שנקראת הצבעת נשים. האם אתה יודע שנשות הפועל המזרחי התנגדו לתת זכות הצבעה לנשים כבר בשנת 1920. מה שקרה הוא שהגברים הדתיים הצביעו בקלפי נפרדת בשם הנשים והקול שלהם היה כפול".
ועדיין, האם המלחמה בעזה שינתה משהו ביחס לנשים?
"אני מאמינה ומקווה שכן. באופן פרדוקסלי, נשים היו הקורבנות של המלחמה וגם הגיבורות הכי גדולות. הופתענו עד כמה נשים נלחמות בטנק או משמשות כרבש"ציות הנלחמות בקיבוצים. אבל לצערי אני לא יכולה להאמין עדין שהשינוי אכן קורה".
ואיך אתם מתמודדים עם אפליית הנשים במגזר החרדים והמיעוטים?
"אנחנו משתדלים לשנות. מספר הסטודנטים הערבים באוניברסיטת תל אביב קרוב לחלקם באוכלוסייה. גם באוכלוסייה החרדית יש סטודנטים רבים, אבל האתגר שלנו לא פשוט. אנחנו מעוניינים לשלב את החרדים בכיתות מעורבות ללא הפרדה ולא מתחייבים בפני סטודנט חרדי שהוא לא ילמד אצל מרצה אישה. אנחנו עוזרים לחרדים בנושא השפה האנגלית או מקצועות ליבה אחרים".
