החזרת כל החטופים, כל האסירים והפסקת הלחימה הם אינטרסים משותפים של הישראלים והפלסטינים. ממשלי חמאס בעזה והימין בישראל ממשיכים בלחימה, משום שהיא משרתת את המשך שלטונם ואת האג'נדה הדתית שבבסיס האידיאולוגיה שלהם, וזהו זמן התפכחות לשני העמים להעיף את ההנהגות שרודות בהם. נראה אותם. נראה אותנו.
בכיר ביש עתיד מצהיר: "המפה הפוליטית תיראה אחרת כשנתקרב לבחירות"
בדרך החוצה? המחנה הממלכתי הגיש הצעה לפיזור הכנסת ה-25
עד שזה יקרה, או שלא, אנחנו תקועים במציאות פוליטית שעומדת להשתנות אחרי עזיבת בני גנץ וגדי איזנקוט את הממשלה, ובמציאות צבאית של מלחמת התשה מדממת. כמו בימי מלחמת ההתשה בתחילת שנות ה־70, מה שאמור להכתיב גם כיום את מהלכי הממשלה ומערכת הביטחון הוא חללי המלחמה. כל פרצוף של חייל חלל שמביט בצופים דרך המסכים, אמור לדרוש מהם להפסיק לבכות ולהתחיל לדרוש תשובות מהאחראים לנפילתו. ממשלות השמאל אחרי 67' נפנפו ב"חיילינו הגיבורים" וחטפנו את מלחמת יום הכיפורים, ורק אחרי תבוסה צבאית שגבתה מאיתנו אלפי חללים הבנו את מגבלות הכוח.
אם גם הפעם לא נשכיל לבצע התאמות בין כוחנו האמיתי לחלומות השווא שמאכילים פוליטיקאים ימניים, נגיע באורח טבעי ומצמרר למלחמת יום הכיפורים השנייה, שתהיה מלחמת האבדון הראשונה והאחרונה של מדינת ישראל. המצב כיום הוא קופסה ש־64 יבחושים בני דוֹמֶן נעלו אותה, והדרך לפרוץ פנימה היא קודם כל לחשוב ולפעול מחוץ לקופסה.
חזרת גנץ ואיזנקוט לאופוזיציה חייבת להיות מלווה בפעילות שיש בה פוטנציאל לניהול מאבק ממוקד יותר מאשר הפעילות הנוכחית, שהיא לדפוק את הראש בקיר ה־64 ולהתקוטט ברחובות עם שוטרים. מדובר בהקמת והפעלת ממשלת צללים שמורכבת מנציגי האופוזיציה. אין טעם להתחיל לדוש בשאלה למה זה לא ילך, וכי יש מלחמה וב"יחד" ו"בציפורניים" ובגרביים וכו'. ממשלת צללים היא כלי סופר־יעיל במאמץ להפסיק את המלחמה הנוכחית לטובת היערכות צבאית, ביטחונית ומדינית יעילה יותר.
המלחמה הנוכחית מנוהלת כאילו נכפתה עלינו, בעוד במו ידינו קלענו עצמנו לסיטואציה מטופשת שמאפשרת לממשלה ניהול מלחמה לכאורה ללא מטרה מוצהרת. המטרה הסמויה והאמיתית של הממשלה היא ארץ ישראל גדולה ודתית וחילוץ נתניהו ממשפטיו. מבחינתו כל יום נוסף בלשכה הוא יום פחות בגלגולו בזפת ובנוצות בכיכר העיר.
אחריות היסטורית
אם האופוזיציה תשכיל להקים את אותה ממשלה צללים, היא תוכיח אחדות, לפחות לשעתה. הקואליציה הנוכחית לא מסוגלת לתגובה קוהרנטית מיידית בשום נושא ועניין, והיא מתמצתת כל אירוע לסלוגן בכייני או מתלהם. תפעול ממשלת הצללים על בסיס מיידי לעומתי מחייב עבודת מטה שתתזמר, שלא לומר תתסרט, אירועים שוטפים. כולל גיחות פטריוטיות לטובת אלקטורט ימני תועה מזדמן ותצוגות של עם ישראל חי לטובת התקווה לעתיד. בקיצור, אין לך כלי יעיל יותר, ברמת המאבק הפנים־ישראלי, מאשר העמדת השרים הנוכחיים של הימין מול שרי ממשלת הצללים, מי שלא יהיו. בהתמודדות ראש בראש יהיה די ברור מי כאן הראש ומי הכינים.
מנהיגי השותפות הבכירות, יאיר לפיד, גנץ ויאיר גולן מייצגים מנהיגות ללא תיקים באפילה בסגנון אביגדור ליברמן וקנאות סמויה בסגנון נפתלי בנט. הפעלת הממשלה האלטרנטיבית המאוחדת אמורה לסייע לקראת בחירות לצורך בלימת נהירה למפלגת כנף ימנית. אז מה רע?
אני מניח שהם מבינים שאין טעם לנהל קטטות שווא על הרכב ממשלה הולוגרמית, וכי מינוי השר הנכון במקום הנכון יחולל את האפקט הנכון. בעיקר הם אמורים להסכים ביניהם כיצד מכוננים ראש חץ מוסכם. משקעים? ראיתי פעם את לפיד וגנץ אחרי הפרידה הזועמת, הולכים לצורכי "אחדות" אחוקים יד־למותן יד־למותן.
אני מאמין, נאיבי שכמוני, ששניהם, כמו כל אזרח סביר, מוכים בפחדי העתיד ומסוגלים לבצע פשרות אגו. אני מניח ששניהם מתחרטים על מהלך כזה או אחר במהלך הלחימה בחמאס ובקואליציה. בכל זאת, לך תשמור על מדיניות תגובות נורמלית כשוועד בית המשוגעים מתכנן עבור כולנו מלחמות של תהילים נגד טילים. חוץ מזה, אף אחד מהשותפים לממשלת הצללים לא רוצה לפספס את ההזדמנות להיכנס להיסטוריה כמי שהיה שותף לניצחון הגדול של העם היהודי על הרוע המוחלט.
במקביל, השיחות בין מפלגות האופוזיציה על הקמת הממשלה האלטרנטיבית אמורות להיות חלק מחשבון הנפש האמיתי שתנהל החברה הישראלית מול הסיאוב הימני. וכמובן הקמת קשר פורה ויציב יותר בין מפלגות האופוזיציה ובין בוחריהן העתידיים שהם חיילי המחאה הנוכחים.
כן כן, גם הגנצים אחראים היסטורית למפולת הנוכחית. כמו המון חברים מתפכחים ששיתפו פעולה וחיזקו משך עשרות שנות קריירה מדיניות מטורפת שתכליתה, אז כהיום, המשך כיבוש והדתה. כיום הם אלו שנלחמים עכשיו, מטר ורגע לפני ההידרדרות, בשטחי ההריגה של הדמוקרטיה.
הקמת ממשלת הצללים עכשיו משיקה לשבר שמאחורי המאבק בין מחצית העם הדמוקרטי־ליברלי למחציתו הלאומני־דתי, והבעיה החמורה מכל היא שהפער הולך ומתרחב גם במהלך הלחימה.
הקרב על התודעה
מנהיגי האופוזיציה הנוכחיים חייבים להבין שהסיטואציה כיום היא או כהניזם או ערבים, והקמת ממשלת צללים מחייבת שת"פ. שלא לדבר על תרומת המגזר הערבי בהשבתת המשק במהלכי המחאה הבאים. בלי שביתה אין מחאה אפקטיבית, ובלי ערבים אין השבתה.
שלא לדבר על כך שההסתייגות והפחד הקמאי משיתוף פעולה עם המגזר הערבי הם חלק מתועב ממורשת הכהניזם המנהלת כיום את הממשלה. לא שהערבים מתייצבים מחר בהמוניהם, גם שם יש משקעים טראומתיים וחשבונות צד. מה שמחייב את ממשלת הצללים, אם היא חפצת שינוי, לנהל אסטרטגיה לאומית כוללת ולא פוליטיקה של שנאה אספסופית.
תרומתה של תקשורת המיינסטרים לטובת ממשלת הצללים כאלטרנטיבה היא מכרעת בעיצוב התודעה של צרכניה. נראה שבמרבית ערוצי הטלוויזיה הבינו, באיחור משווע, שהמלחמה החזיתית בקואליציה הנוכחית היא גורלית לקיום וזהות המדינה.
סקופ של ערוץ אחד שעסק במחדלי הממשלה לא היה זולג בימים כתיקונם לערוצים אחרים, והתביעה הכביכול מוצדקת לאובייקטיביות אינה אלא דרישה להשוות בין שקר לאמת. אין לי מושג מה קורה בצמתים שבין בעלים, מפיקים, עורכים, מגישים וכתבים. התוצאה כיום היא שטון הזעם הפרטי של עיתונאים מעורבים בכירים כנגד הממשלה קובע את הבון־טון הלאומי.
החלק המעניין, במובן של ניסיון להבין את השפעתו, יהיה הקרב על התודעה ברשתות. אומרים ששליטה ברשת קובעת תודעת המונים. כלומר, כסף גדול עושה השפעה גדולה. לא יודע. עדיין כל מי שנחשף לתעלולי סייבר ברשת טעון גם בהשפעה סביבתית ובהטיות מנטליות. ואולי גם קמצוץ של שכל ישר שחבוי אי־שם בגולגולתו של ביביסט מצוי עשוי להוביל את המהפכה הבאה.
בינתיים, ככל שהעולם מסמן את ישראל כמדינה פושעת, אמורה ממשלת הצללים לאותת לעולם ולעצמה זה לא אנחנו, זה הם.