לשפשף את העיניים ולא להאמין: גם עכשיו, עמוק בתוך המלחמה, כשהנסיבות ברורות, ההשלכות ידועות, העמדות מגובשת, מדינת ישראל ממשיכה לרקוד על קצות האצבעות בגלל הצרכים המיוחדים של החברה החרדית. מה כן מתאים להם, מה לא מתאים להם, מה כן יסכימו, מה לא יסכימו. אוטונומיה על מלא.
עמית סגל נכנס בערוץ 14: "אין להם לב יהודי"
היועמ"שית: החלטת הממשלה חותרת תחת שלטון החוק
מדינת ישראל וצרכיה – והם וצורכיהם. ישראל צריכה הגנה – זה לא העסק שלהם. הם החליטו שתפקידם ללמוד תורה, וישראל מקבלת בהכנעה. אם מגזרים אחרים יתנהלו כפי שהחרדים מתנהלים, המדינה תתמוטט. ועל זה בדיוק הם בונים: לא על חסדי שמיים שיגנו עליהם, אלא על כך שהאחרים לא ינהגו כמותם. על כך שלאחרים חשוב שיהיה ביטחון, שתהיה כלכלה, שתהיה חברה מתוקנת, שתהיה מדינה.
בשבוע שעבר, "הצוות לשילוב תכליתי של חרדים בצה"ל", בראשות מפקד חיל האוויר לשעבר אליעזר שקדי, הגיש המלצות לשר הביטחון יואב גלנט. הן זכו רק למעט תשומת לב. אבל הדוח מעניין, תמציתי, מעשי. דוח פשרני. לטעמי, פשרני מדי. דוח שנקודת המוצא שלו היא ש"שומרים על לומדי התורה ש'תורתם אומנותם'".
משמע – השאלה הכי חשובה שצריך לעסוק בה היא כמה חרדים צעירים הם כאלה שתורתם אינה אומנותם. ובמילים אחרות: אם מקבלים את העמדה של שקדי – שיש הכרח לשמור על לומדי התורה – וזו עמדה שממש אין הכרח לקבל אותה – מה פוטנציאל הגיוס?
מזה נתחיל. אחר כך נתקדם לעוד הערות על הדוח הזה, שיש לו חשיבות, כי הוא מבטא ניסיון פרגמטי מאוד להציג עמדה שמאזנת צרכים של הצבא ורגישויות של החברה החרדית. כך בדיוק נראה רקדן על קצות האצבעות.
מה פוטנציאל הגיוס? (א)
כאמור, מרגע ששקדי כותב שרק "כל מי שלא 'תורתו אומנותו' לוקח חלק ומתגייס למערכת הביטחון וצה"ל", מתחייב לשאול בכמה מתגייסים מדובר. ברור לגמרי שאם מדובר ברוב גדול של החרדים, אפשר לשקול פשרה כזאת, ברור לגמרי שאם מדובר במיעוט זניח מהחרדים, זו לא פשרה, זו בדיחה. אז בכמה מדובר? הדוח לא נותן תשובה ממשית על השאלה הזאת. הוא מנסה, אבל הניסיון קצת מגושם. נציג את הניסיון, ונסביר מדוע הוא לא מספק.
הנה הוא, במלואו – הניסיון להציע הערכה של מספרם הפוטנציאלי של המתגייסים:
"מחקר מעמיק במיוחד, המצליב נתונים מנהליים ממספר גדול של מוסדות ממשלתיים, שממנו ניתן להבין את הפוטנציאל האמיתי, נערך על ידי חוקר מהמועצה הלאומית לכלכלה במשרד רה"מ – אדם חרדי, חכם, מומחה מקצועי, בוגר ישיבה מאסכולת בריסק".
"ממצאיו העיקריים של המחקר, המקיף, המהימן, המעמיק והאיכותי הזה בנוגע לגילי 34־25 הם: 13% לא לומדים ולא עובדים; 39% רק עובדים; 19% לומדים ועובדים; 29% רק לומדים. הגם שהנתונים נכונים לשנת 2019, שם גיל הפטור עמד בפועל על 24, נכון להניח שתמונת המצב באופן כללי אינה שונה מהותית גם היום".
זהו, זו ההערכה המספרית. מה הבנתם ממנה – שרק 29% מהחרדים לומדים, כלומר, שפוטנציאל הגיוס הוא כ־70%? אם זה המצב, אפשר להתקדם לעסקה מוצלחת. רוב גדול של הציבור יקבל עסקה שמשמעותה גיוס של 70% מהחרדים.
אלא שזה לא מה שאומרים הנתונים. קודם כל, והכי חשוב, משום שנתוני הדוח אינם מתייחסים לגילים הנכונים. הם מתייחסים לצעירים מעל גיל 25, שכבר מחוץ לגיל הפטור. יכול להיות שבקרב צעירים חייבי גיוס האדיקות גדולה יותר, ושיש מהם יותר לומדי תורה. כך שאלה מספרים מעניינים, אבל לא על האנשים הנכונים.
מכאן, צריך להניח אחת משתי אפשרויות: או ששקדי סבור שהנתונים האלה משקפים, או קרובים למשקפים גם את המצב בגילים הצעירים יותר (אבל אין לו ראיה מספרית שזה המצב), או שאינו סבור כך (ואז הוא אינו נותן תשובה לשאלה מה פוטנציאל הגיוס של צעירים חרדים).
במאמר מוסגר צריך לומר ששקדי מעודד גיוס של חרדים מעל גיל הפטור. הם יהיו חיילים מבוגרים יותר, בעלי משפחות, וזה לא דבר פשוט. ובכל מקרה, גיוסם לא מלמד על פוטנציאל הגיוס בקרב מי שעודם בגיל גיוס.
מה פוטנציאל הגיוס? (ב)
נציג גם אנחנו נתונים, שאת חלקם כבר הצגנו כאן בעבר: רוב גדול של החרדים סבורים, או לפחות אומרים שהם סבורים, ששיעור הצעירים החרדים שאינם לומדים נמוך הרבה יותר מההערכה של שקדי. יכול להיות שבחדרים סגורים הוא שומע מהם זמירות אחרות. הדוח שלו מלא ברמיזות כאלה. אבל הציבור החרדי, בסקר של מכון מחקר חרדי, לא מקבל את הפרדיגמה הנרמזת בדוח שקדי.
זה מה ששאלנו מדגם מייצג של חרדים: "מה ההערכה שלך: מקרב כ־60 אלף תלמידי ישיבה, כמה בערך לא לומדים ברצינות בישיבה?". וסיכום התשובות: מדובר (לדעת רוב המשיבים בעלי הדעה) על לא יותר מ־10% מכלל בחורי הישיבות. התרגום למחזור גיוס יהיה כמה מאות מתגייסים, לא הרבה יותר מזה (ודי דומה למה שהממשלה מציעה בחוק הגיוס השערורייתי שלה). או במקרה מרחיק לכת, מספר קטן מאוד של אלפים. זה בטח לא 70%, כמו שרומז דוח שקדי.
האם 70% זה מספיק?
שקדי אומר כך: צה"ל צריך לוחמים. יש פוטנציאל גדול לגיוס של חרדים שאינם לומדים. לא ניגע בלומדי התורה, ובכל זאת נענה על הצורך. האם הציבור הלא חרדי יסכים להסדר כזה? גם על זה יש תשובה: זה תלוי בכמה חרדים מדובר. אם מדובר על 70% – שוב, זה מה שרומז, אך לא אומר, דוח שקדי – כנראה שרוב הציבור יקבל את הרעיון.
איך אנחנו יודעים? כי שאלנו לא מזמן, במסגרת סקר שערכנו, "האם תתמוך/תתמכי בהסכם פשרה שהמשמעות שלו היא גיוס של 75% מכל מחזור גיוס חרדי?". התשובה של 60% מהציבור היהודי היא כן. 30% אומרים לא. וזה אומנם 75% ולא 70%, אבל מותר לשער שגם פשרה של 70% תחליק בגרון.
מה לא יעבור, או לפחות לא יזכה לתמיכה של רוב הציבור? הסדר של 50% יהיה קשה להעביר, הסדר של 25% יהיה בלתי אפשרי. אחד מארבעה חרדים יתגייס? נסו להחיל הסדר דומה גם על מגזרים אחרים ותישארו עם צה"ל קטן מאוד (ולא חכם). הנה, אנחנו שוב חוזרים לשאלת הבסיס: האם כל מה ששקדי מציע לעשות, ותכף נגיע גם להצעות המעשיות שלו, יביא להתייצבות של מספר משמעותי של חרדים?
מה הדוח מציע?
זה דוח שנקודת המוצא שלו היא שיש צדק בטענת החרדים שאינם יכולים להתגייס, כי צה"ל לא ערוך לקלוט אותם. לכן, בשורה אחת, מה שהוא ממליץ זה להכין את צה"ל תרבותית לקליטת חרדים, באופן שיבטיח להם סביבה שאינה מאיימת על זהותם.
כל השאר פרטים: זה אומר לדעת איך לדבר בשפה נכונה לחרדים, איך למיין אותם בשיטה נכונה, איך לאפשר להם לשרת באווירה נכונה. בעצם, זה עיקר הדוח: כיצד להציב מוקדנים שיידעו לדבר עם המלש"ב החרדי. לעצב "מיונים ובחינות" שיתאימו "לידע ולתרבות המלש"ב החרדי", ועוד ועוד התאמות קטנות וגדולות.
שקדי מאמין, והדוח שלו משובץ לכל אורכו באמרות שמושתתות על האמונה הזאת, ש"ביסוס האמון מול החברה החרדית בכל הנוגע לשמירה מוקפדת על אורחות חייו של המשרת החרדי בצה"ל, עמידה בכל ההתחייבויות, ובניית אמון שאכן כך קורה, יובילו להרגעת הרחוב החרדי ולהקטנת ההתנגדויות לגיוס".
כלומר, הוא חושב שהחרדים רוצים, אבל חוששים. ומטרתו העיקרית ברוב המלצותיו היא להרגיע את החששות שלהם. צריך לומר: לטעמי זו עמדה נאיבית, שלא לומר מנותקת מהמציאות. החרדים מוכרים לשקדי סיפור שנשמע משכנע. אם צה"ל יתכונן כמו שהוא מציע, יתברר לו שהסיפור התחלף, אבל הסירוב לשרת נותר על כנו.
בכל מקרה, במובן עקרוני, יש בעמדה של שקדי משהו מקומם. לאף אחד מאיתנו לא הובטח כאשר גויסנו שצה"ל יתאים את עצמו אלינו, ושזהותנו לא תיפגע. במובן מעשי, זו הצעה שאפשר להבין: לחרדים באמת קשה יותר להסתגל לסביבה שהווייתה זרה להם. לכן שקדי מציע להם הכנה מיוחדת, סוגים שונים של ליווי, סביבה מוסדרת ומגודרת, תהליכי מיון וקליטה ייעודיים.
כל אלה פעולות מעשיות שצה"ל יכול להיערך אליהן ולממש אותן. כל אלה פעולות שאולי תהיה בהן תועלת – ויותר חרדים יתגייסו – ובלי ספק יהיה להן מחיר – כי יש במימושן יותר רבע צעד לכיוון של מיליציה חרדית נפרדת. שקדי בוודאי מבין את זה, אבל לא עוסק בזה. בעיניו, הצורך המבצעי גובר, ואולי הוא חושב שעם הזמן הגיוס הנרחב יביא לשינוי שיאפשר יותר מגע של חיילים חרדים גם עם צה"ל הגדול. או שיותר חרדים יבחרו במסלולים שאינם ייעודיים לחרדים, כדי לזכות בתפקידים נחשקים.
איך גורמים לחרדים להתגייס?
דוח שקדי הוא דוח של מילים רכות. לא תמצאו בו מילים כמו "סנקציות". לא תמצאו בו מילה על השאלה "מה לעשות אם הצעירים החרדים לא ירצו לקבל את ההצעה הנדיבה להתגייס?". במובן הזה, הוא דוח חסר – במכוון. הוא לא ממליץ לממשלה כיצד לעצב חוק של גזרים ומקלות. הוא ממליץ למערכת הביטחון איך לעצב סביבה מתאימה שתאפשר לחרדים להתגייס ולהרגיש נוח.
יש טעם בהמלצות כאלה, כל עוד זוכרים שאלה אינן מייתרות את העיסוק גם בשאלות הפחות נעימות. שקדי הוא השוטר הטוב – הוא יסביר לצה"ל איך להכין את עצמו לחרדים, ויסביר לחרדים שצה"ל מוכן לקבל אותם, על שלל שיגיונותיהם. אבל הוא לא זה שיאמר מה עושים אם החרדים יחליטו שזה לא מספיק להם, וימצאו סיבה חדשה לא להתגייס. ומותר לבעלי ניסיון קודם לחשוד שרבים מאוד מהחרדים (שוב, השאלה היא כמה) עלולים להגיע למסקנה הזאת גם אם דוח שקדי ימומש במלואו.
מה התועלת החברתית?
קודם כל, הדוח מכוון לתועלת הביטחונית, שתלויה בשאלת המוצא שכבר עסקנו בה: כמה יתגייסו? אם רוב הצעירים החרדים יתגייסו, אפשר להניח שיביאו תועלת. אולי צה"ל ישלח אותם לשמור על מחבלי הנוח'בה, במקום לשלוח חיילות של חיל החינוך. אולי ישלח אותם לשרת ב"פלוגות קרביות בסדיר באזורי היישובים החרדיים", כפי ששקדי מציע.
תועלת נוספת תהיה קירוב של חרדים לאתגרי ליבה של ישראל. מותר להניח שלוחמים חרדים יהיו יותר "ישראלים" בתחושתם, בזהותם, בהווייתם, בחווייתם. ותועלת נוספת, ששקדי נוגע בה בקצרה: שימוש בשירות הצבאי כמקפצה לשילוב טוב יותר בעולם התעסוקה האזרחי. כלומר, ישראל תקבל מענה ביטחוני, וגם תקדם אינטרס כלכלי.
מה הנזק החברתי? (א)
הזכרנו מיליציות. הקמה של עוד גדוד חרדי, של פלוגות חרדיות, התאמת מסגרות לחרדים, שמשמעותה המעשית תהיה שאלה מסגרות שיהיו בהן בעיקר או רק חרדים – כל אלה מייצרים סיכון. פלוגה חרדית שמגינה על יישוב חרדי היא סוג של מיליציה.
איש לא היה מעלה על דעתו להקים פלוגה צה"לית של תושבי ראשון לציון שמגינה על ראשון לציון, או פלוגה של חילונים שמובטח לה מראש שתגן רק על יישובים חילוניים.
ועוד נזק: שקדי כותב ש"השינויים וההתאמות הקשורות לשילוב חרדים, חשוב שייעשו ברגישות ובחוכמה, ביחס לכלל המשרתים והמשרתות בצה"ל". זה נוסח חסכני ומכובס שמסתיר הר של שאלות: אילו תפקידים ייסגרו בפני נשים בגלל נוכחות של חרדים? אילו ויתורים ייאלצו לעשות חיילים שאינם חרדים כדי שהיחידה תעמוד ב"תו תקן" שמאפשר גם שירות של חרדים.
זו אחת ההמלצות החשובות ביותר בדוח. צה"ל יידרש "להגדיר 'תו תקן' לסביבת שירות התומכת באורחות חייו של המשרת החרדי בצבא, והקפדה על מימושה בכל צה”ל – בהכנה, בהדרכה, בשירות". אבל הדוח עצמו אינו אומר מה יכלול תו התקן.
וכמו בהרבה עניינים, גם כאן, לא העיקרון חשוב אלא הפרטים. נניח: האם תו התקן ימנע מחייל חילוני לעשן בשבת בבסיס, כי לחרדים לא נוח שיש במתחם מדליקי אש בשבת?
במילים אחרות: מצד אחד ברור שיש היגיון בקביעת כללים שיאפשרו את השירות של חרדים. מצד שני ברור שאין היגיון לאלץ את כלל החברה הישראלית להתיישר לפי החומרות של חרדים. צה"ל יידרש בעניין זה לתמרון זהיר מאוד, ודוח שקדי, בגלל האופי המשימתי שלו – איך לשלב חרדים – מגלה רגישות רבה הרבה יותר לצרכים ולסנטימנטים של חרדים שאולי יתגייסו, מאשר לצרכים ולסנטימנטים של לא חרדים שכבר מתגייסים.
מה הנזק החברתי? (ב)
דוח שקדי מכוון לפתור בעיה אחת עיקרית: תוספת כוח אדם לצה"ל. הפתרון שהוא מציע לבעיה פשוט ומובן: תנו לחרדים להתגייס בלי לוותר על זהותם. למעשה, הוא מציע להתאים את המוסד החשוב ביותר של שילוב חברתי ותרבותי, לעידן של מגוון תרבותי. יש כאן ויתור על שני דברים: ויתור על "כור ההיתוך" הישראלי, שהוא הבסיס ליצירת זהות משותפת וחזון משותף ואווירה של ממלכתיות. דוח שקדי הוא הדרך לבשר על כך שצה"ל אינו עוד כלי חינוכי־תרבותי, אלא מכונת מלחמה בלבד, שתתאים את עצמה להוויית החיילים כדי לגייס עוד חיילים. זה לא ויתור של מה בכך.
ועוד ויתור: דוח שקדי מקבל כהנחה מובלעת שלישראל אין עניין לשנות את החברה החרדית, או לשחוק את גודלה, או לכרסם בעוצמתה, או לעצב את תרבותה. דוח שקדי מקבל את ההערכה ש"שני דורות קדימה, שליש מהאוכלוסייה ומחצית מילדי ישראל יהיו חרדים", כנתון שעליו יש לבסס את ההיערכות.
במסגרת המנדט שניתן לו, זה מה שהוא צריך לעשות. אבל מחוץ למנדט הזה ראוי לשאול אם האינטרס של מדינת ישראל הוא באמת ליצור את התנאים הנוחים ביותר למעבר הדרגתי של ישראל למקום שיש בו דומיננטיות חרדית כל כך מובהקת, או שמא האינטרס של רוב הישראלים הוא דווקא ליצור תנאים שיבלמו התפתחות כזאת.
השורה התחתונה
צריך שורה תחתונה? לא בטוח שצריך. הדוח קצר, אפשר לקרוא את כולו בזריזות. הדוח מעשי, כפי שמחברו חוזר ומדגיש. הדוח לא מתייחס להליך המשפטי והפוליטי שמתנהל במקביל: הוא לא אומר מה לעשות עם תקציבי הישיבות, הוא לא מסביר איפה להציב את גיל הפטור, הוא לא נותן תשובה על שאלת הכמות, הוא לא ממליץ על צעדים נגד משתמטים, הוא לא מסביר איך תיבחן השאלה מי "לומד" ומי "לא לומד".
זה דוח שעיקרו קבלת הטענה החרדית שצה"ל לא ערוך לקליטת חרדים, ואולי לא רוצה קליטת חרדים, ובהתאם, מחשבה על היערכות של צה"ל לאפשרות של גיוס המוני של חרדים, שתייתר את טענת ה"לא מוכן ולא רוצה", מתוך תקווה והערכה שהיערכות כזאת תגדיל את מעגל הבוחרים להתגייס. אה, והוא מייתר עוד טענה: הטענה שלצה"ל אין צורך או אין מה לעשות עם מתגייסים חרדים. יש ויש.
השבוע עשינו שימוש בדוח שקדי לשר הביטחון, בנתוני אתר המדד, בנתוני המכון למדיניות העם היהודי, בנתוני סקר ישראל חופשית (שנערך על ידי המדד), ובנתונים שנמסרו לנו על ידי גורמים ממשלתיים.
[email protected]