1. שרות ומזייפות
השותפות והבולטות של נשים בפוליטיקה הישראלית בסימן ירידה. בממשלה הנוכחית נוכחותן דלילה. אבל אפילו בסטנדרטים המוכרים לנו - זה היה שבוע קשה במיוחד.
נתניהו שומע? מירי רגב כבר בנתה קו הגנה | מחשבות ומסקנות מתחקיר "המקור" על שרת התחבורה
אחרי החלק השני של התחקיר, מירי רגב עונה על הכל: "העשייה מדברת בעד עצמה"
האישה היחידה שעמדה עד השבוע בראש מפלגה - ח"כ מרב מיכאלי - איבדה את ראשות מפלגתה. ארבעה גברים ואף לא אישה אחת התמודדו על התפקיד שבו זכה ברוב גורף יאיר גולן.
האישה הבכירה בליכוד - שרת התחבורה מירי רגב - חטפה את הפרק השני בתחקיר של רביב דרוקר, שעורר הדים וזכה לדיון ציבורי נרחב. על פי הדיווחים, ממצאיו יהיו כנראה מושא לבדיקה של משטרת ישראל.
אישה שלישית - השרה לשעבר איילת שקד, שהייתה בעשור האחרון מהנשים הבולטות בפוליטיקה הישראלית, תיקרא כנראה גם היא בקרוב למשטרת ישראל למתן עדות בפרשת נוה־אורנשטיין.
לא טוב.
2. אני רק שאלה
חדשות לבקרים אנחנו נחשפים לחילוקי דעות ואף לחילופי האשמות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין צוות המו"מ לשחרור החטופים בראשות אלוף (במיל') ניצן אלון. בדרך כלל ההאשמות (שמופנות נגד ראש הממשלה) אנונימיות. אני לא רוצה לעסוק בטענות שבמחלוקת בין הצדדים וגם לא בשאלה מי מהם צודק. גם לא אעסוק בניתוח המציאות ובשאלה החשובה: מדוע מאז נובמבר האחרון לא השכלנו להגיע למתווה חטופים חדש?
על כל אלה מתקיים דיון ציבורי ער, אבל שאלה אחת כמעט שלא נשאלת: למה אלוף (במיל') בצה"ל, ראש המוסד וראש השב"כ הם שמנהלים את המו"מ הזה? האם תפקידם של ראשי ארגוני הביטחון שלנו הוא לנהל מו"מ (גם אם באמצעות מתווכים) מול ארגון טרור, שהם אמורים להוביל את הלחימה נגדו בפרט ונגד אויבינו בכלל?
האם יש להם כישורים עודפים בניהול מו"מ כזה? האם לא נכון, למשל, שאנשים שתחום מומחיותם וניסיונם הוא ניהול מו"מ יעשו זאת? ואיפה אנשי המל"ל? משרד החוץ? פרקליטים ממולחים? מזרחנים מומחים? האם כל הצמתים צריכים להיות מאוישים על ידי אנשי או יוצאי מערכת הביטחון?
אל תקפצו עם תשובות. תחשבו על זה.
3. חולשה קטלנית
דיווח בארצות הברית בשבוע החולף לימד על העולם ההפוך שבו אנו חיים. לפי הדיווח, הנשיא ג'ו ביידן לוחץ על צרפת ובריטניה שלא להצביע בעד נקיטת צעדים נגד תוכנית הגרעין של איראן. הסיבה: ביידן מבקש להימנע מעלייה במתח לפני הבחירות לנשיאות באיראן. או אולי: לפני הבחירות לנשיאות בארה"ב. זה הזכיר לי את הביטוי שנטבע בתקופת ממשל אובמה: leading from behind (מובילים מאחור).
סדר הדברים היה אמור להיות הפוך: ארצות הברית הייתה אמורה לדחוף את בנות בריתה באירופה להצטרף אליה לפעולה מדינית אקטיבית נגד איראן, בת בריתה של יריבותיה - רוסיה וסין, שהפכה לסכנה אדירה לשלום האזור והעולם. פלא שאיראן מאיצה את תוכנית הגרעין שלה בימים אלה?
אבל לא מדובר באירוע חד־פעמי. זמן לא רב לפני כן - אחרי התקפת הטילים האיראנית על ישראל - לימד דיווח אחר על כך שממשל ביידן מבהיר שאינו מתכוון לקיים פעילות צבאית התקפית נגד איראן, יהיו הנסיבות אשר יהיו. טהרן לא יכולה הייתה לקבל איתות ברור יותר לכך שהיא יכולה להשתולל ללא כל הפרעה. ה־Don't של אוקטובר כבר מזמן מאחורינו. אם בכלל, הוא מופנה עתה... לישראל.
החולשה האמריקאית מזוהה היטב במרחב אכזרי כמו המזרח התיכון, והיא גורם מרכזי בקושי לייצבו.