הרבה זמן לא היה כאן אירוע דרמטי, מרשים ומפתיע (לטובה) כמבצע ארנון, מבצע שבו שוחחרו בשבת בבוקר נועה ארגמני, אלמוג מאיר, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו. יחד עם זאת, לא היה אירוע צפוי ולא מפתיע כאירוע הופעתו של ראש הממשלה במהלך השבת, עם היוודע דבר שחרור החטופים.
"ראיתי את הטיל, הייתי בטוחה שאמות": העדות המצמררת של נועה ארגמני | דיווח
"רק כשיש הצלחות הוא פתאום מופיע": אחות החטוף זועמת על נתניהו | בלעדי ל"מעריב"
שלא נתבלבל: מותר ואף צפוי מראש ממשלה להיות מאושר מהמבצע המוצלח שהביא הביתה את האזרחים שנפלו בשבי אויב באשמת המדינה והצבא שטעו טעות נוראה.
מצופה (בתיאוריה) מראש ממשלה לשמור על גבולות הטעם הטוב ולא להפוך את שמחת רבים לקמפיין פוליטי אישי שלו. וכך בדיוק נראתה את כל התנהלותו של נתניהו במהלך יום שבת. כמו קמפיין פוליטי, או, ליתר דיוק, כמו פתיחת קמפיין הבחירות.
החל משיחת הטלפון עם נועה ארגמני (בדגש על תוספת " רעייתי" שלה דאג ראש הממשלה), דרך ההגעה לתל השומר והחגיגה המצולמת של יום ההולדת המאושר בחיים ליעקב ארגמני, אביה של נועה - וכלה הניצול הכה צפוי של תחושת האושר ששררה במהלך כל היום בממדים של המדינה כולה - כדי לנסות ולגרום לגנץ להישאר.
בנימין נתניהו ניצל עד הסוף את האירוע הכה מיוחל, אירוע שהיה כל כך חסר בתקופה האחרונה, תקופת קפאון ואי ודאות רבתי, כמעט נטולת חדשות משמחות.
בין היתר, נתניהו מנסה לנצל את אווירת האושר והתקווה לטובת מטרה פוליטית טקטית: לגרום לבני גנץ לבטל את תוכניתו המקורית . נתניהו פנה לגנץ באמצעות חשבון ה-X שלו וקרא לו להישאר בממשלה. שיטת מצליח שכזאת. ברור שברמה האסטrydh,דבר לא השתנה מרשימת הסיבות של גנץ שבגללן הוא החליט לפרוש. לא הליכי קבלת ההחלטות, לא המצב בצפון, לא המצב של חוק גיוס והיחס של החרדים לנושא. אין באמת לגנץ ולו סיבה אמיתית אחת כדי להhענות בחיוב לקריאתו של נתניהו.
יתכן שהוא ימתין קצת כדי לתת לציבור למצות את שמחתו. אך לא סביר כי ההחלטה האסטרטגית תושפע מהתרגיל הטקטי . המבצע הרואי של כוחות הביטחון לא מסוגל להשפיע כל המהלכים הפוליטיים, אך בהחלט מסוגל לחזק את עמדת האגף הניצי בתוך הממשלה שדורש המשך הלחימה ורואה בעסקה כניעה וכשל מוסרי ואסטרטגי.