האזנה לאחד הפודקאסטים המצליחים בישראל, "בגג של יצחקי", מלמדת משהו מפתיע: "ישיבה של גברים" יכולה להיות אירוע תרבותי, מצחיק וסאטירי.
אין מוסר בכליות: החיוך של נתניהו ייזכר לדיראון עולם | בן כספית
שחרור החטופים לא נראה באופק: "אנחנו בנקודת השפל הגדולה עד כה"
מלחמת המינים ידעה כבר מערכות רבות, עליות ומורדות. תקופת ה"מי טו" הביסה את הגבריות הרעילה ושינתה את כל החברה. גברים מבינים את מקומם בעולם והפכו להיות משוכללים, מחוברים למציאות, וגם לעצמם. "תרבות הביטול", כלומר נידוי וביטול של אדם מפורסם בגלל אמירה או מעשה פוגעני כלפי נשים, פשטה. אך לאחרונה חלה בה נסיגה.
את משה איבגי, למשל, אפשר לראות בימים אלה בפרסומת כשהוא משחק בורר של העולם התחתון. ינון מגל, שהודח מהפוליטיקה בגלל התנהגות לא הולמת כלפי נשים, הפך לעיתונאי המוביל והמשפיע בישראל.
חיים רמון נהיה פרשן פוליטי לגיטימי. אייל גולן חזר להיות הזמר המצליח והרווחי בארץ. אסור להשוות בין זה לזה לזה לזה, משום שכל אחד ועניינו וחקירתו - אבל התופעה הנוכחית החמה היא חזרה לבמה, או ביטול הקינסול. הגברים אולי בכו בלילה, אך עכשיו הם חוזרים לעבוד ביום.
בסרט החדש על לואי סי קיי בהוט 8 וביס דוקו, "מצטער/לא מצטער", מתוארת החזרה של קומיקאי־העל למרכז הבמה לאחר שהתנצל על מעשיו הדוחים כמו חשיפת איבר מינו, בביתו, מול שתי מעריצות.
במקום להוריד טוטאלית אומנים מהבמה, הפאזה הנוכחית והמהפכנית היא שחובה להציף את הנושאים הרגישים בלי לעוות את העובדות, לפגוע בנפגעות ו/או לעשות להן גזלייטינג. זו הוראת השעה החברתית המעודכנת.
לאחרונה כבש את מצעדי הפודקאסטים בישראל "בגג של יצחקי" - הסכת גברי בוטה, חצוף וחובט, שלקוח מעולמות המועבט. בעולם האמיתי, כשגברים מתכנסים לעת ערב, הם מרגישים חופשיים לדבר, לטנף, לצחוק, לעשן, לשתות - ובגדול. מתירים רסנים כאלה ואחרים. שומרת נפשה תרחק.
נהוג לחשוב על האירועים האלה שהם נחותים. לפעמים הם באמת כאלה. מטרתם לעשות צחוקים, במלעיל, ובעיקר להתפרק מהעול שעל כתפו של הגבר הפוסט־מודרני. זה שחש מחויבות להקים משפחה, להקשיב, לפרנס, להתגייס, להילחם, וכמובן גם לקחת בבית חלק שוויוני ופעיל, משום שהוא רוצה להיות גם מעורב וגם מכיל.
ודווקא עכשיו, במצב המורכב, המדכא והעצוב ביותר שהמדינה הייתה בו אי־פעם, ועם הרצון הגברי להשתחרר, נולד "בגג של יצחקי", שמגיע כחוליה נוספת בשרשרת פודקאסטים כמו "נכנסים לפינות", "יושבים על עוגה" ו"אמירם וחברים טובים". כולם של סטנדאפיסטים גברים, שמדברים עם סטנדאפיסטים גברים, ובכולם משתתפים מתן פרץ או טל ראשון. או גם וגם.
ה"גג" הוא החריף, המצליח והמצחיק מכולם. כבר מספר חודשים שהוא במקום הראשון בהאזנות, כשהוא חולף על פני "אחד ביום" של N12, "שיר אחד" של כאן ו"לשחרר את הדב".
באחת הפינות, יצחקי, המגיש, מקריא שורות משירים מזרחיים ושואל את הפאנל אם זה שיר אמיתי. כל השורות הן איומות, מיזוגיניות, מקטינות ומחורזות. "הרבצתי לך, שאלוהים ייקח אותך, מדברת כל הזמן, חושבת את מלאך, איך מגהצת את האשראי, אין לה די. עד מתי?". זה למשל, אמיתי.
לביצוע שיר אחר, "לכי, לכי, יא מושפעת", הוא הזמין את כוכב הפינה, מושיקו מור, לשיר ביחד איתם, בהיפוך תפקידים פארודי. זה נשמע כמו התפרקות מוחלטת. טוטאלית. מי שנשאב לא יכול להפסיק. זו בריחה מושלמת מהמציאות הכאובה, העצובה והבלתי נסבלת, כמו גם שחרור מכבלי משטרת הדיבור של הפוליטיקלי קורקט. הגסות אצלו היא אמצעי להעביר מסר.
אסף יצחקי שייך לגל מבורך של סטנדאפיסטים אינטלקטואלים, שכולל גם את דניאל חן, צח רוקח, דור כהאן ועוד. ההבחנות שלהם נגועות בפילוסופיה ובתהיות אקזיסטנציאליסטיות. המוח המבריק שלו מחובר לפה ג'ורה, והוא יורה תובנות ובדיחות בקצב מוטרף.
בעוד הדור הקודם (אדיר מילר, קטורזה) הציג את הגברים כחלשים וכקורבנות של הנשים ושל הזוגיות - הגבר נשלח לסופר, מוצג כחסר אחריות ולוקה תמידית באמנזיה בקשר לתאריכים וימים משמעותיים - דור הסטנדאפיסטים החדש והמעודכן מציג גבר בוטה, חזק, אך גם רגיש ובעל חוש צדק גבוה. הוא מפרק, בתחכום, עם מנופים קומיים, את הגבריות הרעילה הישנה ההיא.
אז בכל מה שקשור לקומדיה, אפשר להירגע, יש ישראלים חדשים משובחים ומצחיקים. עכשיו נותר רק להחליף את כל אנשי הצבא והפוליטיקה, ותהיה פה אחלה מדינה.