לפני כחמישים שנים, במלחמת יום הכיפורים, נדרש הפיקוד העליון של צה"ל להחליט כיצד להפעיל את האוגדות שלו אל מול שתי חזיתות הלחימה שפרצו בהפתעה. בצה"ל שואפים לא לנהל מלחמה בכמה חזיתות. הפיקוד העליון נדרש להכרעה מהירה - מה עושים?
"זורים חול בעיני הציבור": חילופי האשמות בין דו"צ לנתניהו
למרות המשך הירי: בצה"ל החליטו - רוב ההגבלות בעוטף יוסרו בקרוב
עקרונות המלחמה של צה"ל, שאותם קבע ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, כוללות: מהלך צבאי מהיר, גיוס מעצמה צבאית לצדך, מניעת פתיחת חזיתות לחימה מקבילות והעברת הלחימה באופן מהיר לצד השני של הגבול, תוך יצירת עומק אבטחה.
במלחמת יום כיפור הוחלט לשים את מירב הכוח הצבאי בגזרת הגולן, בלחימה מול הצבא הסורי שפלש. ההחלטה נבעה מכמה טעמים. הראשון הוא מרחק הבלימה בצפון קצר, הסכנה היתה לערי הצפון קריית שמונה, טבריה, צפת, ראש פינה ועוד. הטעם השני היה כי ריכוז בלימת הצבא הסורי יהיה מהיר יותר, מה שיאפשר העברת הכוחות המתמרנים במהירות דרומה בכדי לבלום את המצרים בסיני.
ניהול מהלכי הבלימה במלחמת כיפור בראיה היסטורית היו נכונים. עקרונות המלחמה של צה"ל שקבע בן גוריון נשמרו בהדיקות והיו נכונים. חמישים שנים חלפו. מדינת ישראל הופתעה שוב ומצאה עצמה לא מוכנה למתקפת פתע. אלא שהפעם שום עיקרון מעקרונות הלחימה לא החזיק מים במלחמת "חרבות ברזל".
המלחמה אינה קצרה. היא נמשכת כבר כמעט תשעה חודשים והסוף לא נראה באופק. בחודשים האחרונים נפער משבר עם המעצמה הגדולה. בצפון לא העברנו את הלחימה לצד השני של הגבול. לא יצרנו עומק הכרעה ואבטחה. לא סימנו חזית לחימה מהירה כדי להתפנות לטיפול בזירות המשנה.
בימים האחרונים מוטרדים מאוד בצה"ל ובמערכת הביטחון. בצה"ל מבינים כי הלחימה בעזה נמצאת לפני הרגל המסיימת. בצה"ל רואים את האיום והמצב בגבול הצפון. חבל ארץ שהופקר וננטש על ידי מדינת ישראל.
בצה"ל מבינים שהמשימה עכשיו היא להכריע את חיזבאללה בלבנון. מהלך שצריך להיות עוצמתי, אלים במיוחד מצד ישראל, מהיר וחד. לשם כך, צה"ל צריך את האוגדות המתמרנות שלו, שחלקן עוד תקועות בחול הטובעני של רפיח, ומחנות המרכז.
אלא שבימים האחרונים, שר האוצר בצלאל סמוטריץ, שמנהל בימי שגרה מלחמת חורמה במערכת הביטחון סביב ניהול תקציבי הביטחון ההצטיידות וניהול מערכי צה"ל באיוש ופעילות המנהל האזרחי מול ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, החליט לעשות מעשה - למוטט כלכלית את הרשות הפלסטינית.
כמעט תשעה חודשים שבפיקוד המרכז ובאוגדת איו"ש, יחד עם השב"כ, מצליחים למנוע התפרצות אלימה באיו"ש. חמאס והג'יאהד האיסלאמי בחסות איראן עושים מאמצים להצית אינתיפאדה אלימה ביהודה ושומרון. צה"ל זוכה לתיאום משמעותי בפעילות סיכול הטרור באיו"ש ממנגנוני הביטחון הפלסטינים.
נכון, הרשות פועלת בעולם ותוקפת את ישראל. היא גורמת לנו נזקים כבדים בקהילה הבינלאומית. אבל בפנים, בשטח, היא אינה מעודדת טרור, אומרים במערכת הביטחון. לפי צה"ל הרשות נלחמת בעוצמה בנסיונות החמאס והגי'אהד האיסלאמי להדליק את השטח.
הרשות נמצאת במצב כלכלי קשה ביותר. ולא רק היא, אלא גם תושבי איו"ש. הסגר מונע תעסוקה של רבים. אחוז האבטלה גדל כל יום. היקף המיסים יורד כל שבוע, כי אין מי שישלם מס הכנסה, ביטוח בריאות ועוד… הרשות מתקשה לשלם משכורות לאנשיה.
סמוטריץ' מבין שחלומו לפרק את הרשות הולך וקרב. כשר האוצר, הוא אף החליט לקדם את המועד לקריסת הרשות לימים הקרובים. אם כבר בלגן - אז עד הסוף בלגן. שורת גזרות כלכליות מביא שר האוצר לאישור הממשלה. אם יאושרו - הרשות תקרוס כלכלית.
בצה"ל ובמערכת הביטחון מבינים כי חלומו של סמוטריץ' הוא הסיוט שלהם. כלומר פתיחת חזית לחימה חדשה, בנוסף לחזית עזה, לבנון, רמת הגולן, החותים מתימן, איראן ועיראק. בניגוד לתורת ההפעלה של צה"ל, עוד מימי בן גוריון, צה"ל יאלץ לוותר בגלל שר האוצר על ההכרעה של חיזבאללה בלבנון. כנראה שהוא יידרש להסיט כוחות מעזה, מה שעשוי להאריך את המלחמה. כל זאת כדי לבלום את האינתיפאדה השלישית.
מעשה ידיה של ממשלה שחלק משריה אוחזים בעקרונות לחימה משיחיות.
