בין כלל השיחות שיצא לי לנהל השבוע סביב ההתרחשויות הפוליטיות והשלכותיהן עם כל מיני גורמים מלומדים, מיומנים ומנוסים, בעלי כושר ניתוח מפואר (והיו הרבה שיחות כאלה) - שיחה חטופה אחת סיכמה את המצב הפוליטי בצורה הכי מדויקת מכל השאר.
נהג מונית שלקח אותי לכנסת (הרי היום כל ירושלמי ממוצע יודע כי "יום שיבוש \ שיתוק \ זעם לאומי - פירושו התניידות שלא ברכב פרטי, כל שכן אם יעדכם הוא כנסת ישראל או נקודה כלשהי באזור דרך עזה שברחביה), כיבה בעצבנות את הרדיו הרבה לפני שמבזקן רשת ב עבר מחדשות הפוליטיקה לתחזית מזג האוויר ונתן את פרשנותו האולטימטיבית : "זה יורד על זה, ההוא מלכלך על ההוא, בלאגן אחד גדול. יאללה - בחירות".
הקמפיין של ש"ס מאותת: דרעי בדרך לפירוק השותפות עם נתניהו | אנה ברסקי
בן גביר במתקפה חסרת תקדים: "ש"ס מתורגלים בדילים עם תומכי טרור"
אי אפשר לתאר טוב יותר את תמונת המצב העדכנית בממשלה, בקואליציה ובמערכת הפוליטית כולה. אלא שבלקסיקון פוליטי קיימת מילה מיוחדת לתרגום המשפט "בלאגן, יאללה בחירות" לשפה מקצועית והיא – "דינמיקה". כלומר, תחנה אחת לפני ההתפרקות, כאשר השחקנים בשני צדדי המתרס – בקואליציה ובאופוזיציה גם יחד – מתחילים להריח חומר נפץ באוויר אפילו בלי שיש היגיון ברזל בלהפיל את הממשלה וללכת לבחירות.
מצב ה"דינמיקה" דומה למצבו של מטופל שזה עתה קיבל תוצאות בדיקות, והדיאגנוזה של הרופא קובעת כי הוא לא עוד אדם בריא אלא חולה במחלה מסובכת. אמנם הוא עדיין לא הוגדר כחשוך מרפא במצב סופני, והפרופסור אפילו רשם לו תרופה מצילת חיים, אך גם הפרופסור הכי גדול לא יכול להבטיח לו כי הטיפול יצליח והמחלה תמוגר לצמיתות. מה שכן – הטיפול המוצע מסוגל לדחות את הסוף העצוב והבלתי נמנע, אך כבר אפשר לקבוע בוודאות כי עד 120 המטופל, כנראה, לא יגיע.
המשמעות האופרטיבית של הגעת הממשלה למצב של "דינמיקה" היא ההפנמה במערכת כי הבחירות כבר לא יתקיימו במועדן אלא הרבה לפני סתיו 2026. כך שהשאלה מעתה והלאה היא לא "האם" אלא "מתי". בדיוק בסדר הזה, העיקר הוא – מתי. בגלל מה – פחות חשוב. הפוליטיקאים שלנו הם אמני-על בלמצוא תירוץ משכנע ובלהסביר לציבור מדוע אין מעשה נעלה , נחוץ וראוי מלהוביל את המדינה לבחירות דווקא עכשיו ודווקא בנסיבות שנוצרו.