אני מודה שהנתונים שייחשפו כאן, מתוך מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ), שבדק את הקשר בין המצב הכלכלי של הפלסטינים לפיגועי הרצח שהם מבצעים, הפתיעו אותי.
אבל נלך רגע אחורה. התדרוכים של מערכת הביטחון נגד ההחלטות של הדרג המדיני הם לא עניין חדש. בכל פעם שיש מחלוקת בין הצבא לבין נבחרי הציבור שלנו, צצים בכלי התקשורת ציטוטים של "בכירים בצה"ל" או של "גורמים במערכת הביטחון", שדואגים להסביר לנו כמה לדעתם הפוליטיקאים לא מבינים כלום.
לאחרונה אנחנו עדים לתדרוכים כאלה בדיון העוסק בסוגיית הכנסת פועלים פלסטינים לעבודה אצל מעסיקים ישראלים, שהוגבלה מאוד מאז 7 באוקטובר. "היינו רוצים להכניס יותר פועלים", אמר ל־ynet גורם במערכת הביטחון. "נכנסים כיום 6,500 פועלים חיוניים לישראל, ועוד כ־10,000 באזורי התעשיה בשטחי יו"ש. זה מעט מאוד.
ברור שהיינו רוצים יותר, אבל יש דרג מדיני. נתניהו לא מסוגל לקבל החלטות". אותו גורם גם הסביר שהמצב הנוכחי פוגע בביטחון. "מה שקורה הוא שצעירים פלסטינים ללא פרנסה מנסים להשיג את לחמם דרך פעילות טרור ממומנת, ובאיראן ובחמאס יודעים לנצל היטב את המצב". בטקסטים דומים תודרך, וידע לדקלם, גם הכתב הצבאי של ערוץ 14.
אדגיש מראש, אין לי מושג מה נכון לעשות בהקשר הזה, חוץ מזה שיש לי הערכה קטנה לאלה המתדרכים בעילום שם, ואף פעם לא נדרשים לקחת אחריות על מה שהם אומרים כשההערכות שלהם מתבררות ככושלות.
כך או כך, לפני כמה שבועות פנה ח"כ צבי סוכות, חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אל נציגי צה"ל וביקש נתונים. "אם אתם טוענים שכניסת פועלים לעבודה מפחיתה פיגועים", הסביר, "הטענה שלכם לבטח מגובה בעובדות ובמספרים". כשבמערכת הביטחון לא ידעו לספק לח"כ סוכות את הנתונים הללו, הוא פנה אל מרכז המחקר והמידע של הכנסת וביקש שיוכן עבורו מסמך הבודק את הסוגיה.
בממ"מ אספו נתונים, בדקו את גרף הנרצחים בפעולות טרור מאז 1995, בדקו את המצב הכלכלי במהלך השנים הללו ברשות הפלסטינית, בדקו את התוצר המקומי הגולמי לנפש שם, את שיעורי האבטלה ואת מספר העובדים שהתאפשר להם לעבוד ולהתפרנס אצלנו בתקופה הזו, וחיברו מסמך שתוצאותיו מעניינות מאוד.
עורכי המסמך סימנו שתי תקופות שבהן נרשמה עלייה תלולה מאוד במספר הנרצחים בפיגועים. האחת, בין סוף שנת 2000 לשנת 2004. השנייה, בימי מבצע צוק איתן בשנת 2014.
הנה הממצאים: השנים שקדמו לאינתיפאדה השנייה, מסתבר, היו טובות מאוד לכלכלה הפלסטינית. כדי להיות ספציפיים, בין 1996־1999 חל גידול שנתי ממוצע של 8.9% בתוצר לנפש ברשות הפלסטינית. גם בשנים 2007־2013, שקדמו לימי צוק איתן, חל גידול שנתי ממוצע של 4.3% בתוצר לנפש ברשות.
אף שהמלחמה הנוכחית פרצה מול רצועת עזה ולא מול איו"ש, מחברי המסמך בחרו לבדוק גם את המצב הכלכלי של הפלסטינים באיו"ש, ערב מתקפת חמאס. ובכן, בשנים 2020־2022, השנים שקדמו למתקפה, חל גידול שנתי ממוצע של 2.9% בתוצר לנפש ברשות הפלסטינית. גלי הטרור המדוברים, כך מתברר כאמור מהנתונים שאספה מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, הגיעו דווקא בתקופה של פריחה כלכלית, ורק בעקבותיהם התהפכה באופן טבעי ומובן המגמה.
"יש לציין כי במהלך אירועי הטרור חלה האטה בכלכלת הרשות הפלסטינית, בין היתר כי ישראל הפסיקה או הקטינה את כמות העובדים מהרשות בישראל, ועל כן ייתכן כי קיימת סיבתיות הפוכה - קרי, אירועי הטרור גרמו להאטה בכלכלה, ולא להפך", מסבירים חוקרי הכנסת.
וכמו בבחינת התוצר לנפש ברשות, כך גם בבחינת מצב התעסוקה שם. בשנים 1996 עד 1999, ערב האינתיפאדה השנייה, חלה ירידה של כ־11.7 נקודות אחוז בשיעור האבטלה ברשות. בשנים 2007 עד 2013, לפני מבצע צוק איתן, חלה עלייה מתונה של כ־1.7 נקודות אחוז בשיעור האבטלה.
אותה מגמה ניכרת גם כשבודקים את מצב התעסוקה ברשות הפלסטינית. בדיקת הנתונים מגלה שבשנים 1996 עד 1999, ערב פרוץ האינתיפאדה השנייה, חל גידול שנתי ממוצע של 9.6% בכמות "משרות שכיר" של עובדים פלסטינים בישראל. בשנים 2007 עד 2013 חל גידול שנתי ממוצע של 18% בכמות משרות השכירים הפלסטינים בישראל.
בשנים 2020 עד 2022, לפני מתקפת הטרור שפתחה את המלחמה הנוכחית, חל גידול שנתי ממוצע של 15% בכמות משרות שכיר מהרשות בישראל, רובם מאזור יהודה ושומרון.
כאן המקום להזכיר שבתקופה שקדמה למתקפת חמאס אישרה ישראל ליותר ויותר פועלים מרצועת עזה להיכנס לעבוד אצלנו, אישורים שלוו בהערכות והצהרות של בכירים במערכת הביטחון ובדרג המדיני, ונשענו על ההנחה ששיפור במצבם הכלכלי של הפלסטינים יוציא להם את החשק להילחם בנו.
ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט התגאה עד מאוד בהיתרי הכניסה שהעניק לפועלים מעזה, היתרים שנמשכו גם תחת הממשלה הנוכחית, והסביר שהם טובים לביטחון. "כרגע מאות אלפי עזתים מתקיימים על המשכורות של אותם הפועלים, לכן אין לחמאס אינטרס לפגוע בהם", אמר וסיכם: "המדיניות הצליחה בגדול! החזרנו את השקט לדרום".
בממ"מ אספו מחקרים שבדקו את תחום "כלכלת הטרור", וניסו לבדוק אם יש קשר בין המצב הכלכלי, העוני וההשכלה לבין ביצוע פיגועים. מחברי המסמך מקדימים ומבהירים שאומנם מחקרים שונים מגיעים לעתים לממצאים שונים ואף מנוגדים, אבל "בדרך כלל קיימת הסכמה כללית או קונצנזוס מחקרי בנושאים הנחקרים".
"בתחום כלכלת הטרור", מסכם המסמך, הגם שיש מי שחולק על כך, ככלל, "הספרות הכלכלית ומחקרים אמפיריים העלו ברובם כי אין מתאם בין תדירות פיגועי הטרור לבין המצב הכלכלי, וכי למחבלים מתאבדים יש בממוצע רקע של מצב כלכלי לא ירוד".
"לפי מרבית המחקרים האיכותניים והכמותיים לא ניתן להצביע, לכל הפחות, על קשר ישיר בין עוני וטרור. אין אף נתון כלכלי, כמו תמ"ג, מדד ג'יני לאי־שוויון בהכנסות, אחוזי אבטלה או מדדים אחרים, אשר יכול לנבא באופן חד־משמעי הופעתו של טרור במדינה מסוימת.
יתרה מכך, מחקרים מראים כי טרור פורח לעתים דווקא בזמן של פריחה כלכלית, כמו האינתיפאדה השנייה, שהחלה בסוף שנת 2000 במצב של צמיחה כלכלית. המחקרים מלמדים כי אוכלוסיות עניות נוטות לתמוך פחות בפעולות טרור מאשר אוכלוסיות אמידות. למשל, מחקר שבוצע בחברה הפלסטינית, מציג תמיכה רחבה יותר לביצוע פעולות טרור דווקא במשפחות אמידות ובעלות אמצעים".
מחקר שמצוטט במסמך העלה ש"מרבית הטרוריסטים מגיעים ממשפחות במעמד הביניים באופן יחסי, וכי האינתיפאדה השנייה הגיעה כאמור דווקא בתקופה של פריחה בכלכלת הרשות הפלסטינית. לפי המחקר, נראה שתנאים כלכליים גרועים לא מניעים אנשים להשתתף בפעילויות טרור, וכי הממצאים מלמדים שרוב הטרוריסטים מגיעים מרקע של מעמד הביניים ולעתים קרובות בעלי השכלה גבוהה".
עוד נתון מעניין שמופיע במסמך מגלה שלפי נתוני המשטרה, בשנים 2018־2022 נעצרו 21,356 פלסטינים בגין מעורבות בעבירות ביטחון, כש־10% מהם לערך היו בעלי היתרי כניסה מסוגים שונים (היתר ביקור אסירים, היתר תעסוקה ועוד). לאן לוקחים הנתונים האלה? האם צריך או לא צריך לאפשר לפועלים פלסטינים להיכנס לנתניה כשהמלחמה בעיצומה?
כל אחד מוזמן להחליט בעצמו. מה שברור זה שכדאי לבדוק את התדרוכים שמפזרת מערכת הביטחון, בעיקר כשהיא מסרבת לעמוד מאחוריהם ומעדיפה שבכלי התקשורת ייחסו אותם ל"גורמים" ול"בכירים". חשוב לא פחות שכשהמערכת מעלה טענה כזו או אחרת, יהיו נתונים שמגבים אותה.