משהו: החוק השוויוני היחיד: כל חרדית וכל חרדי, כל ערבייה וכל ערבי.
חמאס, איזה רעיון!
האמירה של דובר צה"ל ושל אחרים שחמאס הוא רעיון, ורעיון אי אפשר לנצח, היא אמירה בעייתית. חסרה בה מילה אחת.
הרי לא נכון לומר “חמאס הוא רעיון". זה שגוי. נכון לומר “חמאס הוא רעיון רע".
רעיון רע, כידוע, חייבים לנצח, וגם ניצחו, ברוך השם, פעמים רבות במהלך ההיסטוריה.
נסחו מחדש: אל תגידו שוב “חמאס הוא רעיון", אמרו רק: “חמאס הוא רעיון מרושע". אל תגידו לעולם, בעברית או באנגלית, “חמאס הוא רעיון", אמרו רק: “חמאס הוא רעיון מדכא בני אדם", אל תגידו: “חמאס הוא רעיון", אמרו: “חמאס הוא רעיון לביצוע ג'נוסייד“. ואז, אם עדיין תרצו, בסוף המשפט תוכלו לעבור למסקנה התבוסתנית שקודם רציתם להוביל אליה: “ואי אפשר לנצח אותו".
זו לא עובדה, זו דעה. דעתי: רעיון רע חייבים לנצח, וגם ניצחו, ברוך השם, פעמים רבות בהיסטוריה.
קפה קר עד אליי
הייתי באיזה מקום שבו נאלצתי לחכות כמה שעות במסדרון, מולי הייתה מכונה למכירת מטעמים ומשקאות. היו שם פחיות קפה קר שקרצו לי, הייתי משועמם. המחיר היה 10 שקלים.
המחיר הנמוך קצת הפתיע אותי, כי הפחית הזו המעוצבת כחבית קטנה ממתכת נדמתה בעיני תמיד למוצר יוקרתי שאל לו לאדם בעל הכנסה ממוצעת לשאוף לשכמותו.
הנחתי כרטיס אשראי והפחית בידי. זה קפה קר בחלב. קראתי מה שכתוב על הפחית, ונחשף בפני דבר מעורר תמיהה: מייצרים אותה בטאיוואן.
עכשיו אני לא יודע אם אני שותה קפה, או שותה את הדלק של האונייה שהביאה את הפחית עד אליי, ואת הדלק של המשאית שהביאה את הפחית אל הנמל בטאיוואן, ואחר כך הפחית מפליגה משם, עוברת את החות'ים, ומגיעה לאילת, ומאילת אל המכונה שממנה לקחתי אותה.
להערכתי, הדלק שנדרש למסעות הקפה הקר שלי לא היה נכנס לתוך הפחית הקטנה הזו.
מי יודע אילו עוד עלויות כרוכות כאן, החל מהתשלום למי שייצר את הפחית המהודרת הזו, וכלה במחיר המכונה שממנה לקחתי אותה. כמה כסף שילמו בדרך של הפחית אליי? ומה על המכס והמסים? כתוב אפילו “כשר חלבי". גם זה עולה.
בדקתי אם מגדלים קפה בטאיוואן. לא באמת, רק מעט מאוד, מעין מטעי בוטיק. זאת אומרת שאת פולי הקפה ייבאו מארצות אחרות. תראו, אני שמח לתמוך בכלכלת טאיוואן, שאני קורא לה סין החופשית, אבל לא מבין איך מוכרים את פחית הקפה הזו ב־10 שקלים בישראל ועוד מרוויחים? אשאל את יהודה שרוני, או את פרופ' משה מעוז. בעצמי אני לא מבין איך כל כך הרבה כספים בוזבזו ברגע שבו בסך הכל שתיתי קפה מפחית.
על תקציב משרד החינוך
זו תקופת בחינות הבגרות והיא כמעט בסופה (אף שילד בגליל שר במסיבת הסיום “אין לי תעודת בגרות בגלל נסראללה"). הצלחה לכל הנבחנים, אבל אחרי שנחשפתי קלות לכמה שאלות מתוך המבחנים, אני שוקע בהרהורים. תראו, בימים שבהם תקציב החינוך בישראל כל כך מצומק, איך מוותרים על משאב כלכלי מניב שממש נמצא מול העיניים? זהו כסף שרק צריך להתכופף ולהרים. כוונתי לשאול בקול גדול: מדוע לא עושים תוכן פרסומי בבחינות הבגרות?
הבחינות בפיזיקה למשל. הבה נראה שאלה זו:
שתי מכוניות, א' ו־ב', נמצאות על כביש ישר ואופקי. ברגע שבו מכונית א' חלפה בנקודה A, מכונית ב' התחילה לנסוע ממנוחה מן הנקודה B לכיוון מכונית א', והגדילה את גודל מהירותה בקצב קבוע.
וכן הלאה. הנתונים מסתבכים והולכים, לא אוגיע אתכם בשאלה שאני לא יודע לפתור, אני רק שואל: מדוע לכתוב מכוניות א' ומכונית ב'? זה חסר השראה כלכלית. האם לא טוב ורווחי קצת יותר לכתוב יונדאי ומיצובישי?
בעצם, עדיף לכתוב מרצדס ולקסוס, אם רוצים קצת יותר כסף מהמפרסמים.
אני לא חושב שיש בעיה מיוחדת להזכיר חברת משקאות קלים במבחן בהיסטוריה. ממש קל לשלב את “חלית? נפצעת?" במבחן בלשון. ניתן להשחיל מותג נעלי ספורט בשאלות במבחן במתמטיקה, או לארוג בנק בתוך שאלה בתנ"ך. רק טיפ טיפה מחשבה שיווקית יצירתית, ותמלוגי הפרסום יזרמו למערכת החינוך.
בעצם, תוכן שיווקי כבר קיים במערכת החינוך, אבל זה שיווק להאחר הוא אני, ומשפחה זה פגום, ואין קדוש ממערכת המשפט, ותפילין לא בבית ספרנו, ועוד דברים כאלה. הגיע הזמן שתעברו לשלב הבא.
לא ייאמן
אם מישהו רוצה לטבול בבוץ השנאה העמוק, הוא רק צריך לקרוא את הטוקבקים בעיתוני השנאה. בעיקר בעיתון אחד המאוהב אהבה גדולה בשנאה, וקוראיו מסניפים שנאה בתאווה שאפשר להשקיט אותה רק עם עוד שנאה.
אני קורא טוקבק כזה, מתון יחסית לטוקבקים שם:
“גועל נפש. אין מישהו אחראי בסביבת הקיסר שיכול להגיד: עד כאן! לא יהומן".
לא יהומן. אני מניח שזו שגיאת כתיב, או שגגת מקלדת. אני לא כועס על שגגות מקלדת. קורה, וחוץ מזה, שגגת מקלדת יוצרת לפעמים מילה יפהפייה חדשה ששום אדם או בינה מלאכותית לא היו מגיעים אליה בדרך נטולת השגגות. עם זאת, אני חושב לעצמי: אולי זו איננה שגגת מקלדת?
לא יהומן. אולי הוא התכוון מלשון “המן". ה"קיסר" הוא כמו המן, ולכן לא יהומן זה ביטוי שנון כנגדו.
לא יהומן. אולי זה מלשון “המון". אולי הכותב הוא כה יצירתי שהוא מתכוון לומר שה"קיסר" שולט בהמון נבער שהולך אחריו, וההמון, לא ייאמן, ממשיך לתמוך במנהיג במקום לומר לו: די!
מה שאמר הטוקבקיסט: לא יהומן.
פינת השלולית
הנסיכה טלי נסעה במכונית ושרה את השורה מתוך שירו של ניר כנען: “היא משאירה אותי בלי מילים".
והיא גם הסבירה מי משאירה אותה בלי מילים: “אמא של האקס שלי, שאמרה לי שהיא ואח שלו מתגעגעים אלי, ורצתה להעיר אותו ביחד כשבאתי לקחת את כל הדברים שלי כדי שהוא יראה אותי ויתחרט שהוא נפרד ממני".
הוא נשאר צפרדע, והנסיכה גם הוסיפה: “ברור לי כבר למי אני באמת אתגעגע".