אתחיל מהפרת כלל ספרותי בסיסי ואהרוס את העלילה כבר במשפט הראשון: חוק שבעזרתו המוני חרדים יתגייסו – או יגויסו - לצבא הגנה לישראל, לא יהיה כאן. לא בקרוב, לא בכנסת המכהנת, לא עם הממשלה הנוכחית וכנראה גם לא בדור הזה. מכמה תסריטים שיכולים להתפתח מנקודת הזמן, ומתמונת המצב שבה סוגיית הגיוס והחקיקה נמצאת היום - אף לא פוליטיקאי אחד יוביל לגיוס מסיבי או משמעותי של הצעירים חובשי הכיפות השחורות.
ערך לימוד התורה, לצד קידושו של אורח החיים החרדי, שעם התפתחות החברה החרדית הפך לערך בפני עצמו - מכתיבים את קו ההתנהלות של נציגי המגזר בממשלה ובכנסת. זה רק נדמה כי שני הצדדים מדברים באותה השפה. כל מי שמקשיב לפוליטיקאים ולרבנים החרדים ומסיק מסקנות אופטימיות, פשוט לא מדבר את "השפה החרדית".
אסד על הכוונת: הקלף הישראלי שיכול להרתיע את חיזבאללה
ראשי התיבות של צה"ל הן לא "צבא הנקמה לישראל" | דעה
החברה החרדית מזמן אינה אותה חברה מצומצמת ומגובשת שקיבלה מבן־גוריון הסכמה לשחרור משירות צבאי עבור קומץ קטן של לומדי התורה. לקונספציה שהשתרשה בחברה החרדית במשך עשורים קוראים "תיבת נח". כל אם עברייה־חרדית יודעת כי זה מה ששמעה כבר בכיתה א' בסמינר בית יעקב - שהסכנה הכי גדולה עבור כל אדם חרדי אורבת לו מחוץ לכותלי המגזר. "הרחוב" מבקש לקחת ממך את חרדיותך, וסכנה רוחנית נמצאת בכל מקום שאינו המגרש הביתי־המגזרי.
הצבא הוא הסמל הכי גדול ומפחיד של הסכנה הזאת. בעיני הורה חרדי ממוצע, עדיף שהבן שלו יהיה רשום בישיבה הכי לא נחשבת, ילמד בקושי או לא ילמד כלל – אבל יהיה בתוך מסגרת. גם אם גאון מווילנה הוא לא, וגם לא יהיה – חרדי כובש כיפה שחורה הוא תמיד יישאר. מעמד "בחור ישיבה" מעניק לצעיר חרדי ממוצע כרטיס כניסה למועדון הכי חשוב והכי נחשב: מועדון השידוכים.
מי שמאבד את הסטטוס של "בן תורה" הלומד בישיבה - מאבד את רוב המניות בשוק השידוכים. זאת, בין היתר, מפני שההנחה היא כי מי שייצא החוצה – בסבירות גבוהה לא יחזור לעולם החרדי הסגור גם אחרי שיהפוך להורה, וילדיו בסבירות לא נמוכה אבודים לחברת הלומדים. לא הוא יגדל את הדור הבא של בני תורה. עד כאן תקציר התפיסה.
שום התגמשות
על הדרך יש לציין כי כל מי שמדבר בכנסת או מתראיין בתקשורת וטוען ש"מי שאינו לומד, חייב להתגייס", ככל הנראה לא ער לגודל הנזק שהמשפט הזה מסב לניסיון לגרום לחרדים לשתף פעולה עם צה"ל. בתרגום מעברית מדוברת לעברית חרדית - אתם מבקשים לקבע בחוק כי כל בחור חרדי שיחליט להתגייס אוטומטית, ישונמך במדרג המגזרי וייתפס כ"עם הארץ שאינו מסוגל ללמוד תורה". קשה להמציא יח"צ גרוע יותר עבור הפרויקט שאתם מנסים לקדם.
מצד שני, גם אם טובי יחצניו של המגזר החרדי יגויסו לטובת יצירת המיתוג הנכון של שירות צבאי, זה עדיין לא ישנה את העיקר. כל ניסיון להוריד מספר משמעותי של צעירי המגזר מ"תיבת נח" נועד לכישלון, ויגרום להקצנה בתוך החברה החרדית ולהתנגדות מסיבית של הרבנים.
כאשר פוליטיקאים חרדים מראים סימני הסכמה למתווה הגיוס הקיים, יש מי שמתרגם את זה כתחילתו של מסע ההתגמשות שלהם לקראת גיבוש חוק גיוס חדש, טוב, שעונה על צורכי צה"ל. במציאות ולא בדמיון - החרדים לא התחילו, אלא סיימו להתפשר. המספר של 3,000 מתגייסים מבחינתם הוא המקסימום, הקו האדום המובהק שמפריד בין "חוק רע שאפשר לחיות איתו" לבין "חוק שהוא גזירת שמד". זאת המציאות, ובהתאם אליה הפוליטיקאים החרדים חיים, פועלים ומנהלים משא ומתן.
אין לזלזל בפסיקת בג"ץ שפורסמה השבוע, וביתר שאת בפרשנות המחמירה שנתן לפסיקה המשנה ליועמ"שית עו"ד גיל לימון, המבקש בפועל לעצור כמעט כל מימון והטבה שהגברים החרדים נהנו מהם עד היום. מדובר במכה כלכלית קשה ביותר עבור המגזר החרדי. אם וכאשר זה ייושם – כמעט כל משפחה חרדית במדינה שיש בה אב אברך ו/או בן בחור ישיבה, עתידה להיפגע כלכלית.
שלילת התמיכות וההנחות יכולה להוביל להחלטות פרטניות שתקבל משפחה חרדית כזאת או אחרת, צעיר או גבר חרדי כזה או אחר. ספק אם ההחלטות הפרטניות יובילו במצטבר לעלייה ניכרת בהיקפי הגיוס לצה"ל. מה שבוודאות לא יקרה זה שינוי מדיניות ברמת ההנהגה. פוליטיקאים חרדים מסבירים את זה בכל שיחה סגורה שהם מנהלים עם שותפיהם לקואליציה. ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע את זה. יו"ר ועדת החוץ והביטחון ח"כ יולי אדלשטיין יודע את זה. מזכיר הממשלה יוסי פוקס - גם הוא יודע את זה מזמן.
לכן, בעיני נתניהו המשוואה היא פשוטה ולא ניתנת לפרשנות. המטרה המרכזית והיחידה בעיניו היא מניעת הפלתה של ממשלתו. כל השאר – פרטים משניים. לנתניהו ברור מה שאולי טרם ברור לחברי הליכוד המסרבים להתיישר והדורשים חוק גיוס "צודק ואמיתי". כדאי להם להכיר את האמת הפשוטה: בסיפור של גיוס החרדים והחוק המדובר, קל יותר לבנימין נתניהו, ראש מפלגתם, לכופף אותם ולא את הצד החרדי.
התסריט העדיף מבחינת נתניהו והחרדים הוא יציאה לפגרה כאשר חוק הגיוס תקוע, בדיוק מהסיבה שמתוארת לעיל בהרחבה: ההסכמה על נוסח החוק בין החרדים לשאר חברי הקואליציה אינה קיימת ואינה מסתמנת. מבחינת החרדים זה: או שנתניהו מטפל באנשיו והחוק עובר במתכונת המקובלת עליהם, או – פיצוץ וסוף משחק. יש לציין כי לא החרדים ולא נתניהו מעוניינים באופציה השנייה.
חרף הרטוריקה הלוחמנית השוררת בעיתונות החרדית, השורה התחתונה היא – אין לתת מתנה לשמאל. קרי – המצב גרוע, התקציבים נשללו, החוק תקוע, אבל האלטרנטיבה גרועה עוד יותר. הדעה הרווחת לעת עתה במפלגות החרדיות היא כי שום דבר טוב לא מחכה להם בחוץ, בבחירות וגם אחריהם. פה נתניהו יכול להיות יחסית רגוע: נכון לעכשיו החרדים מעדיפים להישאר איתו.
יום העצמאות של יולי
מה שמדיר שינה מעיניהם של ראש הממשלה ומקורביו הוא המהלך הלא לגמרי ברור של אדלשטיין. כאשר אנשי נתניהו מנסים לנתח ולחקור את צעדי אדלשטיין ולמצוא בהם רציונל סמוי, המסקנה הראשונית המסתברת מבחינתם היא כי "יולי חבר לאופוזיציה ורוצה להפיל את הממשלה". הרי לאן מוביל המהלך של דרישתו להעביר את חוק הגיוס בהסכמה רחבה? החרדים לא הסכימו, לא מסכימים וגם לא יסכימו לשום הסכמה, צרה או רחבה. אז נראה שיולי בכלל מתכוון להסכמת האופוזיציה! מכאן לטענה כי "אדלשטיין כרת ברית עם גלנט" הדרך הייתה קצרה מאוד.
כמה מאנשי הליכוד ששוחחו עם נתניהו בזמן האחרון שמעו ממנו את מה שעד לאחרונה נאמר רק בתדרוכים חרישיים, בשם "גורמים" ו"מקורבים". היום נתניהו כבר טוען זאת בקולו: "גלנט פועל להפיל את הממשלה". השבוע התרחבה התזה ל"גלנט פועל להפיל את הממשלה, ואדלשטיין מתואם איתו".
ביום שלישי הכריז אדלשטיין בוועדת החוץ והביטחון כי לא רק חוק גיוס יאושר בהסכמה רחבה, אלא גם הוראת שעה המעלה את גיל הפטור משירות המילואים. רף החשדנות והלחץ בלשכת רה"מ גבר, אדלשטיין זומן לפגישה דחופה ביום רביעי. במהלך השיחה, שארכה שעה, ביקש אדלשטיין מנתניהו להפסיק לתדרך נגדו, וגם להפסיק, בין היתר, עם הטענות כי חבר למישהו.
"בפעם האחרונה דיברתי עם שר הביטחון לפני חודש, איך ייתכן שאנשיך טוענים כי כרתתי איתו ברית להפיל את הממשלה?", תהה אדלשטיין. נתניהו השיב כי אינו מכיר כלל את התדרוכים ואת המתדרכים. "מה? מה פתאום?". שני הצדדים הסיקו מהשיחה את מה שהסיקו. אך גם אם שמים בצד את תולדות הפרנויה מסוג התדרוכים על הברית שבין גלנט לאדלשטיין, הנחישות של יו"ר ועדת החוץ והביטחון לאשר רק מתווה גיוס שיענה על צורכי צה"ל ולא לדרישות פוליטיות כאלה ואחרות – היא לגמרי אמיתית.
אחרי תקופה לא מוצלחת ללא תפקיד שר וללא הישגים משמעותיים, היום הגיע יולי אדלשטיין לשעת הכושר. חוק הגיוס עבורו הוא גם סוג של רנסנס פוליטי – וגם דבר שאדלשטיין באמת מאמין בו. בשונה מהח"כים מהליכוד שדורשים תיקונים רציניים בחוק, אדלשטיין נחוש ללכת עם זה עד הסוף. בין היתר, כי בשונה מהם, אין לו מה להפסיד. אם יתקפל ויוותר – אולי חוק הגיוס באמת יעבור, אך הקריירה הפוליטית שלו בסבירות גבוהה תגיע לסיומה עם סיום כהונתה של הכנסת הנוכחית.
לעומת זאת, ההתעקשות על "חוק גיוס אמיתי והוגן" מעניקה לאדלשטיין נקודות פוליטיות, אהדה בחוגים לא מעטים, ואפילו – הילה של גיבור. אולי המניות האלה שהוא מרוויח היום לא יעזרו לו מול מתפקדי הליכוד בפריימריז הבאים, אך לכל הפחות יבטיחו לו מורשת מכובדת. ומי יודע? אולי מפלגת ימין חדשה תקום במציאות ולא רק בסקרים. במקרה זה יהיה לו, ליולי אדלשטיין, הרבה מה לתרום.