יש בינינו אידיוטים שימושיים שנראה שחושבים שאנחנו הבאנו על עצמנו את הטבח הנורא ב־7 באוקטובר. אחד מהם, עמי אילון, בין השאר ראש השב"כ לשעבר, אמר זאת במפורש בראיון שקיים ברשת C.N.N. לדבריו, מה שחמאס ביקש “ללמד" אותנו זה שלעולם לא יהיה לנו ביטחון כל עוד אנחנו, הישראלים, ממשיכים להחזיק, ככובשים, ב"שטחים". כלומר, לגרסתו, “הכיבוש" הוא אם כל חטאת והוא זה שגרם להמוני העזתים לפרוץ לקיבוצים ולמושבים ולערוף ראשים. לא ההשקפה הרואה בכל ארץ ישראל, מן הנהר ועד לים, שטח פלסטיני.

"פעיל" רק כמה שעות ביום, מבולבל אחרי טיסות: הסוד של ביידן נחשף
נועה ארגמני מדברת לראשונה: "מה שהעסיק אותי בשבי זה הדאגה להורים"

אלה בדיוק דברי ההבל ורעות הרוח שמשמיעים מפגינים פרו־פלסטינים בקמפוסים ברחבי העולם; וכעת הם גם יכולים לצטט אלוף בצה"ל. בעיניי, מצית אסמים קלאסי. הצרה היא שאילון הוא חלק ממערכת משומנת היטב, תרתי משמע. לצערי, רבים מיוצאי מערכת הביטחון לוקים באותו טירוף.

הם פשוט לא מאמינים, למיטב הבנתי, בצדקת הדרך. משום מה הם חושבים, כמו אילון, שהסכסוך הוא טריטוריאלי ושאם רק נוותר על “השטחים" שנכבשו ב־1967 השלום יעלה ויבוא וצה"ל שעליו הם היו מופקדים יוכל לכתת את חרבותיו למזמרות.

לא להאמין שכל כך הרבה טיפשות הצטברה בצמרת צה"ל. אבל זה גם מסביר כיצד הצבא “הקטן והחכם" כרע על ברכיו בפני כמה מאות מחבלים עם כפכפים. נוותר רק עוד קצת ואחר כך עוד קצת, הם הטיפו לנו, ואז אויבינו ישלימו עם קיומנו.

אני מקשיב להם כעת, לתמיר פרדו, למשל, ואני מתקשה להבין את עוצמת אי־ההבנה האסטרטגית. מה שמסביר, לטעמי, את התנהגותם הכאוטית. כל האמצעים כשרים, בעיניהם, כדי להפוך את סדרי המשטר, גם אם צריך בדרך “לשרוף את המועדון". ערוצי תקשורת זרים שמחים לתת להם במה. השקפת עולמם הפרוורטית, להתרשמותי, תורמת לאטרקטיביות שלהם. מאמר ב"ניו יורק טיימס" הוא בוודאי חלק מהמאמץ הנבזי הזה.

יכול להיות שאני טועה, אבל כשאני מאזין לאהוד ברק, ממחברי מאמר השטנה, מי שלאחרונה זכה לכך שמכון מחקר ייקרא על שמו באוניברסיטת תל אביב - מוסד שהריקבון האקדמי פשה בו זה מכבר - אני יודע שאם הקבוצה שהוא מוביל תתפוס את השלטון, אפשר יהיה להתחיל את הספירה לאחור.

כל הנסיגות המדממות שבוצעו ב־30 השנים האחרונות היו בהנהגתה של החונטה הביטחונית. גנרלים בדימוס הובילו אותן. מעולם לא נדרשה “הסכמה רחבה" כדי לבצע אותן. חבריה של הקסטה הזאת, מספיק להם רוב של קול אחד בכנסת. בממשלת בנט־לפיד בכלל חשבו שאפשר לדלג מעל המוסד האנכרוניסטי הזה.

מחאה נגד הממשלה (צילום: גלעד פירסט)

הדרישה של מציתי המדורות ברחובות “להחזיר את המנדט לעם", פירושה הוא אחד: תנו לנו להמשיך בקיצור חייו של הלפיד הציוני. ואם לא תיתנו, נמשיך לחורר את הספינה.