השאלה של חלוקת הסיוע עלתה - בפעם המאה – בישיבת הממשלה האחרונה במהלך סקירה ביטחונית שהעביר לשרים האלוף אליעזר טולדנו, ראש אגף אסטרטגיה ומעגל שלישי. "אפילו האמריקנים הודו והתלוננו בפומבי כי רוב הסיוע מגיע בסופו של דבר לידי חמאס ולא לאזרחים, אז איך ייתכן שאנחנו ממשיכים עם זה ולא עושים דבר?" – תהתה השרה מהציונות הדתית, אורית סטרוק.

כמה שרים העלו רעיון (לא חדש, יש לציין) להכריז על אזורים הומניטריים בתוך הרצועה, בייחוד באזורים שבהם החמאס נחלש ונוכחותו התגמדה. "היום מכוונים את הסיוע לתושבים - והוא מגיע לחמאס. בואו נעשה הפוך: נכוון את התושבים אל הסיוע" הציעו השרים. 

יואב גלנט אמנם לא נכח בישיבה, אך התשובה שסיפק לשרים המתוסכלים האלוף טולדנו, שיקפה היטב את עמדתו של שר הביטחון: "ההחלטה היא של הדרג המדיני, צה"ל מיישם ומבצע. ישנה הבנה כי בלתי אפשרי לנהל מלחמה, כל שכן – מלחמה ארוכה - ללא הזרמה קבועה של סיוע הומניטרי. אין כל חלופה לגוף שיחלק את הסיוע. וצה"ל לא יחלק. אין לצה"ל לא משאבים לתרום לחלוקת הסיוע ובעיקר – אין כל רצון לבצע פעולה שנראית כמו שליטה ישראלית אזרחית בעזה".

לארצות הברית נמאס: הסעיף שעשוי לסנדל את חמאס וישראל בעסקה

חלק מהשרים, בראשם – שרי הצינות הדתית, התקוממו למשמע ההסבר. "הסיוע והחטופים - אלה נכסי הזהב של חמאס! אנחנו במו ידינו משאירים את החמאס במוקד הכוח, איך זה ייתכן?!" זעקו. ונתניהו? כמו נתניהו הציע "לדון בזה אבל לא עכשיו, אלא בקבינט המדיני-ביטחוני".

ספק אם לאור ההתפתחות שחלה לאחר שהחמאס העביר למתווכות את תשובתו בנוגע למתווה עסקת החטופים, נותר לשרי הקבינט זמן פנוי לדון בפעם המי-יודע-איזו בשאלות של סיוע ושל שליטה אזרחית בעזה. זה גם לא ממש משנה את תמונת המצב – והיא בדיוק כפי שהייתה תמול שלשום. לנתניהו אין תשובה ואין תכנית לחלופה אזרחית עבור תושבי הרצועה. כמו לפני חצי שנה, ראש ממשלת ישראל יודע גם היום רק מה שהוא לא רוצה שיהיה בעזה - הרשות הפלסטינית, כי פרוש הדבר הוא עלייה על המסלול המוביל הישר לתהליך מדיני המבוסס על פתרון שתי מדינות. 

נתניהו מוכן ברצון רב לקיים שיחות ארוכות על העתיד המזהיר שיגיע אי שם, אבל אחרי "סיום המלחמה". על כל מיני תיאוריות תלושות מהמציאות כמו כוח של מדינות ערב שיום אחד יתנדב לנהל את עזה ולהשקיע בה מיליארדים. פרט אחד בדרך כלל נשמט מהשיחות האלה והוא – שום כוח, גוף או מדינה לא יהיו מוכנים לתת דריסת רגל בעזה - לא פיזית ולא בהתחייבות על הנייר - כל עוד חמאס נשאר בשטח, חי, פעיל, ומחלק מזון ומקומות באוהלים. 

הטור המלא יפורסם מחר במעריב