אל"ם שמעון כהנר "קצ'ה" היה מח"ט 688 בתקופה שבה שירתי בסדיר בדרום סיני בסוף שנות ה־70 של המאה הקודמת. זו הייתה חטיבת מילואים, וקצ'ה היה מגיע מדי פעם לגזרה בסנטה קתרינה. לא היה מה לעשות שם יותר מדי. אם המצרים היו רוצים לכבוש את השטח, זה היה קורה ללא התנגדות, כי היינו זומבים.
אבל קצ'ה היה לוחם בנשמתו, בוגר יחידת 101, שהכיר דרך אחת ויחידה ללמוד את השטח, ברגליים. הערכתי אותו מאוד, את הידע שלו, את יכולת הניווט המדהימה, את הבנת הקרקע באמצעות מישוש גרגירי החול, את הידע שלו על הבדואים בסביבה והאהבה לטבע. הוא תיעב את שיטת הדיג של הבדואים באמצעות השלכת רימוני הלם לאגם בגזרה.
פתרון למשבר? התפקיד המסתמן לבכיר מיו״ש שאיטליה סירבה לקבל כשגריר | פרסום ראשון
עוד יכתבו על זה ספרים: מיד אחרי התקיפה של איראן, נחשף האיום של ביידן לנתניהו | דיווח דרמטי
הוא היה קל רגליים באופן מדהים. אף שהיה מבוגר ממני ב־25 שנים, השתרכתי אחריו כאשר צעד וטיפס על כל "פיסטין" בסביבה באזור. באחד מהסיורים הוא זיהה, באמצעות משקפת, טנדר סטודיבייקר, שהיה חביב על הבדואים, עם חבית דלק מצרי. חזרנו לג'יפ והוא הורה לי להגיע אל הטנדר.
לכשהגענו, הוא שלף "קאטר", הרים את מכסה המנוע, וחתך את כל הכבלים. שלושת הבדואים לא התרגשו. הם הרי יודעים לחבר את הכבלים באמצעות נייר הכסף של חפיסות הסיגריות, אבל לא היה להם הסבר לחבית הדלק, גם כאשר ניקבנו את ארבעת הצמיגים.
קצ'ה החליט לעכב אותם, אזקנו אותם באמצעות אזיקי שדה, והסענו אותם למפקדת גזרת מרומי סיני. הגיע חוקר שבויים, דובר ערבית רהוטה. הוא ארגן אחד מהם, הכי צעיר, על כיסא, הדליק סיגריה ושלח אותי למטבח להביא בלוק של סינטבון, ששימש לשטיפת כלים. הוא שלף גרביון נשי מכיס הדגמ"ח, הכניס את הסינטבון לתוכו והורה לי להכניס את העציר המבוגר, שהתברר כאביו של הצעיר. גם הוא אורגן על כיסא בסמוך. החוקר דיבר רק עם האבא: "מאיפה הדלק", הוא שאל, האבא ענה בערבית: "וואלה, לא יודע, אולי מן אללה".
הנחת העבודה הבסיסית של קצ'ה והחוקר הייתה שמדובר במבריחים: נשק, סמים כל מה שזז, שבתמורה להברחה קיבלו בין השאר את חבית הדלק. החוקר התחיל להכות את הצעיר עם הגרביון והסבון, בכל חלקי גופו בלי להפסיק. זה באמת היה נורא, אבל אחרי כמה דקות, כאשר האבא נשאל שוב, הוא נתן גרסה ראשונית.
בהמשך "הטיפול" בבן שלו, הוא כבר נתן גרסה באורך הקוראן. השלושה נעצרו להמשך חקירה. הזיכרון הזה וזיכרונות נוספים הבליחו לי בראש כאשר התפרסם סיפור שחרורו של מנהל ביה"ח שיפא בעזה. ברור לי, לפחות, שהוא עבר חקירה מקיפה. אין ספק שהשיטות השתנו והתקדמו, אבל אין מצב שעצור של השב"כ עובר חקירה מבלי שפירט את כל המידע שנחשף אליו מרגע הולדתו ועד רגע מעצרו, כולל חברי ילדות, שותפים לטרור האסלאמי, בניהם של המחבלים, האחים של נשותיהם, ה־כ־ל.
גם המחבל משיפא נתן את הכל. אולי הוא כבר משת"פ שלנו, אולי הוא לא יסיים את חודש יולי בחיים, ואני לא אזיל דמעה, כי גם בחמאס מכירים את שיטות החקירה, כולל יחיא סנוואר שמכיר אותן היטב, כי הוא עבר אותן.
בכל מקרה, הארכי־מחבל משיפא לא שוחרר בגלל היותו צדיק, אלא בגלל מצוקת הכליאה. כל שר במשרד לבט"פ קובע את כמות הכלואים במתקני שב"ס. שרים קבעו תקנים של כ־15 אלף, אחרים הורידו את הכמות בגלל הנחיות שונות, חלקן של בג"ץ, בכאלף כלואים, כמו בן גביר למשל. המלחמה גרמה לעומס עצום על מתקני הכליאה, עם מעצרם של כ־5,000 מחבלים. גם מתקנים מאולתרים לא מספיקים לאכלס את כמות העצירים והאסירים.
לפי הערכות של גורמים מקצועיים באכיפה, שיטור וכליאה, מסתובבים בארץ כ־2,000 נאשמים שמשפטם מתנהל, גם בעבירות פליליות חמורות, בתנאי מעצר חלופיים כמעצר בית - בגלל מצוקת הכליאה. התנאים ידועים לכל בכירי מערכת הביטחון. גם פיתהמר בן גביר מודע לנתונים. אבל כשר הגרוע ביותר שמונה לתפקיד ביטחוני, הוא רק ליצן שמחפש על מי להפיל את התיק, במקום לעבוד ולמצוא פתרון. הרי כמות העצורים הביטחוניים רק תגדל, אבל פיתהמר שנעדר כל יכולת ניהולית־ביטחונית, מפרק כל מה שזז במערכת שעוד לא התאוששה מהמחדל ב־7 באוקטובר.
פיתהמר הוא אויב של המערכת. בכירי המערכת תמיד יתייחסו אליו בחשדנות מובנית, כי בשבילם הוא היה ונשאר "בדוקאי" שהורשע במגוון עבירות, כולל בחברות ובתמיכה בארגון טרור יהודי. לא מחלימים מלהיות "בדוקאי". אבל יש לו בוס, אבי האומה, שנותן לו להשתולל, כי זה משרת את הישרדותו הנהנתנית והפוליטית. ואם הוא גורם נזקים בלתי הפיכים, כליצן שמתחפש למצביא, אבי האומה מנוסה ומודע אליהם, אבל המחיר שווה לו כדי להמשיך לנהל את קולקציית האפסים.
חזרתי מתאילנד אחרי שבועיים וחצי. מסוף השבוע שעבר התחלתי ללקט בונבונים ולשוחח קצת עם גורמים שמבינים את המצב ושמוכנים להשקיע זמן כדי להסביר לי מה קורה. לא בטוח שהבנתי הכל, אבל את המיץ של הזבל הבנתי אחרי שהרחתי. אז הנה זה בא.
הכישלון והחידלון של גועליציית האפסים מאז 7 באוקטובר הוא עצום. כבר תשעה חודשים רבים במשרד הפנים ובמשרד הביטחון מי ינהל את פינוי תושבי הצפון - עד חיפה, כולל כל היישובים - אם תיפתח מלחמה עם חיזבאללה. רק בחיפה עצמה אין מיגון לכ־250 אלף בתי אב. בסך הכל מדובר בכמות שעלולה לגדול לכמיליון נפש. כל התוכניות לפינוי תושבים למבני ציבור, כמו בתי ספר ועוד, אינן מתכתבות עם המציאות. מריבות יש, פתרונות אין.
מצפים ממשה ארבל, שר הפנים, שימציא פתרונות, אבל הוא אינו קוסם. מה שהוזנח במשך עשרות שנים, לא יתוקן בשבוע. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן נכנס לאירוע, אבל הוא רק מבקר, לא מתקן. אז מה עושים? נו, החניוקים טוענים שתפילות הן תרופה לכל חולי. אז תתפללו קינדרלעך, אולי זה יעזור כאשר חצי מהמדינה תהפוך למחנה פליטים באופן ארעי. לכמה זמן? אולי אלוקים שלכם יודע, תפנו לבאבא־בובות שישאלו אותו. אומרים שהם שומרים על קשר איתו.
שמייח בקיבינימט של הביטחוני־מדיני. סמוצ'קנע גרנד־מייזר, עוד כלומניק, משתמט שמתחפש למצביא, אמר לרמטכ"ל הרצי הלוי: "אתה לא רוצה שאני אגיד מי פה ישן ב־6 באוקטובר". כן, סמוצ'קנע המשתמט עמד כל הלילה על משמרתו ויצא לדרום עם רוגטקה להציל את עמו, כי הסיפור של דוביד'ל הג'ינג'י עם גוליית גורם לו לריגוש. עם קולקציית אפסים כזו לא נגיע רחוק, האמת שלא נגיע לכלום, כפי שלא הגענו במשך תשעה חודשים.
במקביל, איני מבין את הרצי הלוי, מדוע הוא לא עזב את המקום. מה יעשה לו אבי האומה, ידיח אותו? הרי בכל שעה נתונה מחפשים המאכערים של אבי האומה את העיתוי הנכון להיפטר מהרצי הלוי. אז למה לא עכשיו? למה לסבול ביקורת של אפסים? קום ולך, הרי גם אם צה"ל בפיקודך יכבוש את לבנון, איראן וסוריה, אתה אחראי למחדל, ואת הקרדיט על הצלחה, אם תהיה, ואני בספק, ייקח אבי האומה. לך, לך עכשיו. תשאיר האפסים לבדם.
שמחה רוטמן זה יהודי טוף. הוא לא אוהב שהשב"כ עוצר מחבלים יהודים במעצר מנהלי. רק שלשום, בפינוי של מאחז סמוך למעלה רחב הזונה שמענגת בתרי זוזים, השליכו מחבלים יהודים בקת"ב על כוח של שוטרי מג"ב שבא לפנות את השטות הזו. המחבלים במקום גם השליכו אבנים, שרפו כבאית ממוגנת והתפרעו בסבבה.
אם היה מדובר במחבלים ערבים, זה היה נגמר בכמה גופות, אבל יידעל'ך? שלנו? מפגעים בחיילים קדושים? נו באמת, מותר להם מדאורייתא בצו אלוקי. אז מה עושה המשתמט משירות כדי למנוע את הגזירה? בונה הצעת חוק שתאסור על מעצר מנהלי ליידעל'ך. זה טוף מיאוט ההפרדה הגזענית הזו - להאג וכל המוסדות והארגונים בעוילם־גוילם.
מתברר שהארגונים של הטרור היהודי ביו"ש לא אוהבים את הכפלת כמות המעצרים המנהליים. אני שואל למה לא פי שלושה־ארבעה, אבל זה אני. ההצעה של רוטמן לביטול הגזירה היא שוועדת החוקה שבראשותו תאשר רשימה של מועמדים למעצר מנהלי. "הצעת החוק קובעת שלא ניתן לעצור אזרחים ישראלים במעצר מנהלי, אלא אם יש לשר הביטחון יסוד סביר להניח שמדובר בחבר ששם לעצמו מטרה לפגוע במדינה, או לבצע מעשי טרור באזרחיה".
איזה יופי? "טרור באזרחיה", זה לא תופס לטרור בפלסטינים, שאינם אזרחים. לדעתו של רוטמן זו דמוקרטיה כהלכתה. השב"כ כמובן מתנגד שטיפוס כמו רוטמן ייחשף למידע מודיעיני שכולל משת"פים, קצת סמויים וקצת שטינקרים מקרב הג'מעה של ארגוני הטרור היהודי. אין ספק שנפלא פה, עם דיירי אגם הדרעק כמו רוטמן.
ברוכים הבאים ליריית אבן הפינה ליישוב החדש של החניוקים: תילה. שר השיכון אדון יצחק גולדקנופף אישר בגועליציית האפסים את הקמת העיר בצפון הנגב. 4,000 דונם שיאוכלסו ב־80 אלף משתמטים מגיוס, חלקם משתמטים מעבודה, שמקדשים את הבטלה. כך נראות סנקציות על משתמטים – דיור למשתמט.
חשבתי בכסילותי שגועליציית האפסים, שמגדירה את לוחמי צה"ל "גיבורים" ו"קדושים", תבנה עיר לאותם מילואימניקים ומילואימניקיות שמשרתים חודשים רבים, כדי שיהיה להם פתרון דיור. אבל זה לא יקרה, כי יש את שבט לוי, שבט של משתמטים ובטלנים מתוקצבים, ובגועליצייה שמקדשת השתמטות דואגים להם לפני הכל. כל שאר השבטים זה פארש.
משרד החקלאות, שמתעלם ממצוקתם של חקלאי קו העימות בצפון, עוד לא השיג להם פיצוי בלירה סורית דפוקה, אך משקיע בשינוי שמו: משרד החקלאות וביטחון המזון. זה עולה גרושים, רק 2 מיליון שקל למהלך התדמיתי הריק מתוכן. מסתובבים בינינו כל מיני טיפוסים שמשוכנעים ששינוי שם המשרד, ושונו כבר חמישה שמות, מצביע על עבודה אמיתית. סעו לצפון, דברו עם חקלאים, בשבילם אין משרד חקלאות, הם לא פגשו בו כבר תשעה חודשים. אבל "ביטחון המזון", זה יופי של שם לייבא סחורה מהעוילם־גוילם. הם קוראים לזה א־ס־ט־ר־ט־ג־י־ה.
מי אמר שחניוקים לא רוצים ולא יודעים להילחם, שהם רק בני תורה? הם נלחמים ברכבת הקלה בירושלים, הם נלחמים בחוק הגיוס. מציתים שריפות, משמידים מכוניות גם של בכירי הקהילה כמו גולדקנופף ויעקב ליצמן, מיידים אבנים, קוראים לשוטרים "נאצים" ולשוטרות "שיקסע" (גויה) ועושים מה שבראש שלהם. זה לא קומץ, זה אלפים. הם כוח מיומן שתופס עמדות בבניינים גבוהים, כי את תורת הלחימה לומדים החניוקים מהתוירה. זה רק מתחיל להתעצם, יהיו כאן פרעות של מאמש־מאמש של שבט לוי. תנו זמן לזמן.
נגמר הגעלט־קוידש בכתריאלבק'ה, אוי־ווייז־מיר. בעוד שלושה ימים, יפקע מועד הארכת פינוי תושבי הצפון, שהוגלו מביתם לפני תשעה חודשים. להחזיק אותם בגלות זה עניין של עוד מיליארד זוזים עד סוף אוגוסט. עד עכשיו הייתה עלות השהייה בגלות כ־7 מיליארד שקל, ואין עוד מיליארד.
אגף התקציבים הציע לקצץ בתקציבי המשרדים המיותרים, כמובן שגם בתקציב הגעלט הגועליציוני, כדי לייצר זוזים.
אבל אבי האומה ולהקתו שמו ברקס להצעה הנלוזה. כי מה פתאום שייגעו להם בגעלט־קוידש? איך יממנו את ההון/שלטון? ומי יתמוך באבי האומה בלי געלט? מה קרה, הם תומכים בו מפני שהם אוהבים אותו, מפני שהם ציונים רחמנא ליצלן? לא!!! הם תומכים בו כי הוא מפנק־מפנק־מפנק. אבי האומה הוא השוגר־דדי של החניוקים והכיפות. אין געלט, אין פרגיות. פאשסטייט טעטע (הבנת, אבא)?
ראש אכ"א אלוף יניב עשור מבטיח לחניוקים שמי שיתגייס חרדי, יסיים כחרדי את השירות. תהיה התחשבות במיקום מגוריו, לא יתרחק רחמנא ליצלן. יהיה הליך מיון וגיוס נפרד, כדי שלא ישתזפו העיניים של הצדיקים ממראה של חיילת אוחזת בנשק, אלוקים ישמור ויציל. יהיו תפילות ולימודים, אוכל כשר למהדרין, כולל קיגל משובח, קרעפלך של בשר ותפו"א, מרק עוף בכל יום, הגעפטע לייבר (כבד קצוץ) עם בצל מטוגן וחזרת, גפילטע פיש דוחה, כמו בבית אמא, שהגיע מנחלים ובריכות שעברו הכשר מוקפד.
הקרפיון גדל לצלילי שירה חסידית "עוצו עצה ותופר". בקיצור, רק תגיעו לצבא השם. חילונים ודתיים ימשיכו לאכול תירס וטונה מקופסה, כי הם מופקרים ומשומדים, כפי שקבעו הבאבא־בובות של החניוקים. גם שכר חייל יהיה נדיב ומפנק, אז תבואו.
שלמה קרעי, סכנה ברורה ומוחשית לכל אזרח חילוני באשר הוא, התראיין ברדיו קול חי של החניוקים. "אם חלילה יקרה משהו לראש הממשלה, אף אחד לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו". טעיתי לחשוב שהוא דיבר על יצחק רבין הי"ד, אבל הוא התכוון לאבי האומה, שהוא האדם הכי מאובטח באנושות. "היועמ"שית נותנת יד לאלימות ואומרת שאין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי. אם נפצל את סמכויות היועמ"ש, במקום מפלצת אחת, נתמודד עם שתי מפלצות".
איזה יופי, הא? מפלצות. אני מאחל לאדון קרעי שיום אחד, בעגלא ובזמן קריב אינשאללה, יכהן יועמ"ש שהוא טרנסג'נדר, ד"ר למשפטים, מומחה/מומחית למשפט עם שם עולמי. אני כל כך איהנה מהעימותים בינו כנציג הבאבא־בובה של מאיר מאזוז ליועמ"ש כזה, עד כדי שאני מוכן להקריב נהיגה בשאבעס־קוידש רק כדי לצפות בחיזיון הזה.
התנועה לחופש המידע דאגה לציבור בפרסום הכנסות עיריית תל אביב-יפו מקנסות חניה. 236 מיליון שקל בשנת 2023 - ירידה של 10% לעומת 2022. מקנסות על נהיגה בנת"צ הניבה העירייה עוד 87 מיליון שקל. אגב, בחמש השנים האחרונות רק מנהיגה בנת"צ הפיקה העירייה הכנסות בסך 405.4 מיליון שקל. פבלו אסקובר היה מתגאה בהכנסות כאלה, מאפס מאמץ. מכל סעיפי הדוחות הפיקה העירייה מיליארדים בשנים האחרונות.
עכשיו נוסף ממתק חדש, שמטרתו לבצע מגונ'ס בכיסי הנהגים: שימוש בצופר בנסיעה יתבטא ב־475 שקל, טבין ותקילין. מאחר שאני קליינט מועדף של אגף החניה בעירייה, אני מאחל לגועליצייה שלה שאת הגעלט הקדוש שאני נאלץ לשלם, יוציאו שם רק לתרופות של העובדים באגף, בעיקר של התובעים העירוניים. הם אנשים רעים מלא־מלא.
זהו זה, קינדרלעך של שאבעס־קוידש. שתהיה לכם אה־גיט־שאבעס, תמשיכו להשקיע בתפילות ובאמונות תפלות, שאלוקים יעזור לכם. אם אתם תושבי הדרום והצפון, אתם כבר יודעים את האמת, שהכל פארש, אתם אפילו לא חלק מהמדינ'ע ואף אחד לא סופר אתכם בכלל. ואם אתם תושבי מרכז הארץ, אתם תדעו בקרוב. בארדו תדעו.
אני חייב לכם עוד אנקדוטה מהחופשה בתאילנד. יומיים לפני סיומה החלטתי שהגיע הזמן לרכוש מתנות לבני ולנכדי. גייסתי את איתן "הרומני", שהוא קניין ידוע, בהמלצת שמעון "הגמד". יש לי גם ניסיון טוב איתו ברכישת מוצרי חשמל בארץ, הוא אף פעם לא אכזב. לפני מסע הרכש, הוא פצח בתדריך. "מה שלא יקרה, רון, אתה לא מתערב. האנגלית שלך כנהג טריילר מפחידה אותם, הם נורא עדינים. אתה סומך עליי".
הנהנתי בהסכמה, שנבעה בעיקר מצער על הסיום המתקרב של החופשה. הגענו לחנות הראשונה לרכישת סניקרס. "איתן, הסחורה זה אורגינל? אני לא רוצה שהילד יתבאס, הוא לא פראייר, כן? ואל תשכח את כיפוש, אמא שלו". הוא התרגז עליי: "זה קופי־אורגינל! מומחים לא מרגישים בהבדל, גם הילד שלך לא ירגיש. תן לי מידות, תשיג את כיפוש וגיא בשיחת וידיאו".
יצרתי קשר וידיאו, הובלתי החוצה מהחנות, סופק לי מושב נוח ובקבוק מים, והמתנתי. הוא סרק בשבילם את כל הסחורה, הם בחרו בדגמים הרצויים. איתן קבע את המחיר, אני שילמתי, הייתי מבסוט ושאלתי את איתן אם הוא בדק את הסחורה שאין פגמים. "די כבר עם החרדות שלך", הוא השיב. "הם לא מרמים, מתי תבין את זה כבר?".
המוכר היה מבסוט פחות, אבל זה מה יש. הגענו לחנות חולצות ספורט, שוב חזר הטקס עם המושב ועם המים בחוץ. כאן התאילנדי דיבר עברית, אמרתי לו שהוא כבר יכול לשיר את תפילת 18 ביום כיפור, אז הוא שלף כיפה כדי להראות לי שהוא כבר מוכן.
הגענו הביתה. גיאצ'ו פרק את המזוודה מיד, כדי לבחון את השלל. הוא היה מאושר, אבל כיפוש אמרה פתאום באנגלית: "מאמי, הסניקרס השחורות, לא זהות. כל נעל היא מדגם אחר, איך לא ראית?".
"כיפוש, סמכתי על איתן, את יודעת שאני חלש בזה". היא צחקה וקבעה שאני פגום. היא צודקת. דיווחתי על האירוע בקבוצת הוואטסאפ שלנו "סתומים בתאילנד". איתן התקשר מיד. "מה קרה? אתה רציני? שמע לי, הם לא עבדו עלינו. תחשוב על הסוחר, עכשיו הוא נתקע עם זוג שהוא לא יכול למכור".
התפוצצתי מצחוק. "תגיד לי, בלעת ליצן? אתה מסתלבט עליי? מה מעניין אותי המוכר, אני תקוע עם זוג נעליים לא אחוד, אתה מבין על מה אני מדבר, או שאתה רוצה שכיפוש תסביר לך?".
במקביל הגמד ויוסי סתומיאן נקרעו מצחוק בקבוצה. "זה עוד לא קרה לו מעולם. זה באמת שיא, אנחנו בעד התאילנדי. איך בדיוק חשבת שהוא הפחית לו 30% מהמחיר? זה שהוא תאילנדי לא אומר בהכרח שהוא טומטום. הוא הרי מכיר אותו. שלוש פעמים בשנה הוא אצלו". איתן טלפן שוב. "שמע, אני בהלם. אל תיתן לגיא לנעול את השחורות. בספטמבר אני נוסע שוב, אני אחליף את הזוג ואני אקנוס אותו בעוד זוג מתנה, עליי. אם לא, אני קונה לו בתל אביב, כי אני לא מבין איך זה קרה לי".
גם אני לא מבין, אבל זה קרה. זה חלק מההתפכחות של החזרה מתאילנד. אין מתנות והנחות חינם בחיים. בגילי כבר הייתי צריך לדעת, אבל אני כסיל.