השנה הראשונה לכהונת ממשלת ישראל ה־37 הייתה אוסף של טעויות פטאליות, שגיאות בשיקול דעת וכשלים במנהיגות. ב־7 באוקטובר מה שנראה כמו קדימון גרוע לקדנציה לא מוצלחת נשכח ונעלם כלא היה. חג שמחת תורה של שנת 2023 הפך ליום כיפור של הממשלה המכהנת, שהתגלתה כלא מתפקדת.
הממשלה הגדולה בתולדות המדינה הוכתה בהלם מוחלט. כעבור כחודש, כשהאפקט הראשוני מהמכה הקטלנית התחיל להיחלש, אחד מהשרים תיאר כך את היממה הראשונה שאחרי האסון: "הרגשנו שורדי הטיטאניק שמצאו את עצמם בלב הים. שממה ודממה. איש לא ידע מה קורה, כל שכן - מה עושים. לקח לנו מספר ימים כדי להתחיל לתפקד. הגענו למסקנה שאין מי שירכז, ינהל וייתן קו ברור והנחיות אחידות.
"בשבועות הראשונים אחרי השבת השחורה תפקדנו כקונפדרציה, כל שר עשה במשרדו את מה שראה לנכון שיכול לתרום למאמץ הכולל להתגבר על מה שקרה ולנסות ולעלות חזרה על מסלול כלשהו. הייתה תחושה שהבניין קרס אל תוך עצמו ונותרנו מתחת להריסות".
ב־7 באוקטובר הציבור נחשף לא רק למחדל ביטחוני ומודיעיני נורא, אלא גם לאוזלת ידו של השירות הציבורי. העובדה שלא רק בשעות ובימים הראשונים, אלא במשך שבועות ארוכים לאחר האסון ופרוץ המלחמה הנוכחות של האזרחים המתנדבים בלטה הרבה יותר מזו של משרדי הממשלה - הצביעה על גודל הכישלון.
עובדות יבשות: עובדים במשרדי הממשלה נשארו בבית בשבועות הראשונים למלחמה, בתקופה הכי קשה, כשהציבור בכלל ובפרט בעוטף עזה היה זקוק להם כל כך. אנשים פונו בכוחות עצמם או בעזרת מתנדבים, ונציגי ממשלה לא קלטו אותם במלונות. אף אחד בממשלה לא ידע לאן פונו האנשים, איפה הם שוהים ומי מהם נעדר.
חמאס יורד מהעץ? בכירים בארגון מאשרים הסכמה עקרונית לעסקה
בן גביר הטיח בנתניהו: "בסוף תישאר לבד" | העימות הסוער בקבינט
סביר להניח שהמחדל לא קרה במקרה, אלא כתוצאה מדרדור השירות הציבורי במשך עשורים. בדצמבר האחרון, שלושה חודשים אחרי השבת השחורה, מבקר המדינה פרסם דוח חמור, שבו תיאר את תפקוד הממשלה ככישלון מוחלט: "אזרחים ללא מענה, איחור במענקים, חוסר מידע ומשרדי ממשלה שנעזרים בחמ"לים אזרחיים. ממשלת ישראל נכשלה", הכריז מתניהו אנגלמן במסמך, שהוגדר כדוח ביניים, וגרסתו המלאה צפויה להתפרסם בהמשך.
בהמשך המכונה הממשלית האיצה קצב, המענה למצוקות רבות של אזרחים החל להינתן בקצב איטי, כמו שנהוג בעולם שבו הבירוקרטיה חוגגת, משל הדרג הממשלתי חי ופועל בעולם מקביל, שבו השגרה לא הוחלפה בחירום ב־7 באוקטובר. בעוד שהפקידות ניסתה להתמודד עם המשימה הכבדה שהוטלה עליה ללא התרעה מוקדמת, השרים לא הפסיקו להתווכח על נקודות הזכות, בלי למהר לקחת אחריות על הכשל.
השרים שיקלי ודיסטל אטבריאן התעסקו בעימות סביב השאלה מי הוא השר האחראי על ההסברה הישראלית הצולעת, עד שהאחרונה הרימה ידיים והתפטרה והראשון רשם ניצחון בנקודות. בשלב מסוים השרים הבינו כי הפורום המרכזי והקבוע, מליאת הממשלה, הפך לכמעט לפיקציה, למגרש של עימותים מילוליים שדולפים ומודלפים החוצה כמעט בזמן אמת. "הפסקתי להגיע לישיבות הממשלה", קבל אחד השרים, והוא לחלוטין לא היחיד. "הפכנו לניצבים שלא באמת מחליטים. כל ההחלטות מתקבלות בקבינטים, בפורומים סגורים. לנו משאירים דיונים כללים, הדלפות וויכוחים סתמיים".
נוסיף לאווירה הכללית את הנתק שבין ראש הממשלה לשר הביטחון בעת מלחמה, ונקבל תמונת מצב של ממשלת ישראל המכהנת והלא בדיוק פועלת. הממשלה שככל שעובר הזמן עושה רושם של גוף השואף לשרוד בעיקר לשם שרידותו.