המשבר הקואליציוני, פרי ידיו של יו"ר עוצמה יהודית, איתמר בן גביר, הוא אירוע מורכב: גם משבר לצורכי היח"צ וגם - זעזוע קואליציוני אמיתי שמוסיף אי יציבות לקונסטרוקציה הלא יציבה בלאו הכי.
בן גביר קיפל את דרעי: החוק של ש"ס לא יעלה להצבעה במליאה
איתמר בן גביר ניחן בחוש פוליטי מצוין ומדויק. הוא לא נותן לראש הממשלה לשכוח ולו לרגע כי נוכחותו בקואליציה לא מובנת מאליה וכי ללויאליות יש מחיר פוליטי ברור. בן גביר הצטרף לממשלה תחת הסיסמה: "בא לשנות ולהשפיע". כאשר הוא חש צורך להזכיר זאת או לחדד את המסר - הוא יודע בדיוק מה נקודת הלחץ הנכונה ומתי מגיע המומנטום האידאלי.
אילו היה מדובר בקו עלילתי יחיד במסגרת הממשלה המכהנת, בסבירות גבוהה נתניהו היה מיישב את האירוע בהקדם. פגישה עם השותף הקואליציוני, הצעה שתעניק לבן גביר נקודות - עד היום זה עבד לו. אלא שמורכבות המצב של נתניהו היא בעובדה כי יש לו שותף נוסף, חשוב ובכיר לא פחות מבן גביר, שלא מוכן להעניק לשר לביטחון לאומי נקודות זיכוי על חשבונו.
אריה דרעי מיואש ומעוצבן מזמן. בעצם, מהשבועות הראשונים של הממשלה. הוא רואה בעצמו - ובצדק - ראש מפלגה גדולה, המבוגר האחראי, הפרטנר הבכיר של ראש הממשלה, שרק תורם ומוותר ולא רואה כמעט שום תמורה.
דרעי נאלץ להיפרד מתפקידיו המיניסטריאליים כבר בתחילת הדרך. הובטח לו פתרון - ומעולם לא סודר. פעם אחר פעם, החוקים שהיו חשובים לש"ס או לא עברו, או ירדו מהפרק, או הורדו מנימוקים כאלה ואחרים. הזעם והייאוש של יו"ר ש"ס הולכים ומצטברים. באופוזיציה זיהו מזמן את התופעה - ובהחלט מנסים לנצל את מצב הרוח הזה של אריה דרעי לטובת מטרתם המרכזית: להקדמת הבחירות ולהפלת ממשלת נתניהו.
סביר להניח כי מה אריע אמש הוא לא הקש ישבור את גב הגמל. מספיק לעבור על עיתוני העבר מתקופות הטרום-פגרה, כדי לגלות כי האירוע אינו ייחודי. משברי "עוד מעט הפגרה" חוזרים על עצמם מכנסת לכנסת, מממשלה לממשלה. כיפופי ידיים ואיומי פרישה איכשהו מסתיימים במציאת פתרונות וביישוב משברים. אולם, הפעם משבר הטרום-פגרה מצטרף לדינמיקת האי יציבות שכבר נוצרה ומערערת את הממשלה המכהנת.
לבנימין נתניהו בהחלט יש סיבה לחששות. בפוליטיקה, בשונה ממתמטיקה, אין כללי ברזל והפסיכולוגיה משחקת תפקיד בין המרכזיים. כנראה, גם הפעם ראש הממשלה יצליח לייצב את הסירה, רק שמפעם לפעם נדרש מאמץ גדול יותר.