משהו: אחרת אין לי ארץ.
(ראיתי על חולצה)
על כעסים ועל יהירות
יותר ויותר יהירות, ובעיקר יותר ויותר זעם וכעס יש בהפגנות. אזכיר:
אמר רב יהודה אמר רב: כל המתייהר, אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו. אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו.
ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו. אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו.
אמר רבי מני בר פטיש: כל שכועס, אפילו פוסקין עליו גדולה, מן השמים מורידין אותו.
(תלמוד בבלי, מסכת פסחים עמוד ס"ו).
אין כלום, אז מה?
פרק א'.
פעם ביבי אמר: לא יהיה כלום כי אין כלום.
הוא חשב שבעולם הגון, אם אין כלום, אז באמת לא יהיה כלום.
לעומתו, מערכת המשפט הישראלית חשבה שאין שום בעיה כאשר אין כלום. גם כשאין כלום הם יוודאו שיהיה, ועוד איך יהיה.
פרק ב'.
מערכת המשפט הישראלית אמרה על בית הדין הבינלאומי בהאג: לא יהיה כלום, כי אין כלום.
מערכת המשפט הישראלית חושבת שהיא יודעת איך לדאוג לכך שאם אין כלום, אכן לא יהיה לבית המשפט הבינלאומי כלום.
גם בית המשפט הבינלאומי הראה שלא חשוב לו בכלל שאין כלום. גם מערכת בית המשפט הבינלאומי חשבה שאין שום בעיה כאשר אין כלום. גם אם אין כלום, הם יוודאו שיהיה, ועוד איך יהיה.
להילחם? להירגע?
אנחנו בדילמה תמידית אם להתגונן או לשבת בשקט. אם נתגונן, הרי יגידו עלינו, ואנחנו נגיד לעצמנו, שהמלחמה היא באשמתנו.
ביולי השנה קורע את הלב להיזכר בשורות שכתב המשורר יצחק קצנלסון ובהן הוא מתאר בזמן אמת דילמה מחודש יולי אחר, בגטו ורשה, כאשר היהודים חושבים על מרד. הנה קטע מהשיר:
“בראשית יולי, בעת הוחל להוציאנו להורג, נועדה אז מועצה: לו אני בנקהלים / באספה ההיא, ואתן ידי לחלוצים, ועימם אקרא אזי קריאה גדולה: / “תמות נפשי!" - אכן עומדים לכלותנו כאן, כמו בליטא, באוקראינה, בווליניה ולובלין! / -- אך אז, יהודים באמריקה, או בארץ ישראל, היו שופכים עלינו מרחוק דמעות / ומפטירים בחשאי, ואולי גם לא בחשאי: הוי, לולא הם התקוממו מול הנאצים! הוי, הכל היה לחינם".
הוא נרצח באושוויץ. השיר הוא תיעוד מחשבותיו ממש בימיו האחרונים, כשהכל שחור ונואש.
חיי הרובוט המנקה
רובוט חדש לגמרי לניקוי רצפה נפל אל מותו במורד המדרגות בבית. טכנאים ומהנדסים לא הבינו איך, עד שמנטליסט ידוע הצליח לחדור למוחו של הרובוט הישן יותר שהיה בבית, בקומה התחתונה, והנה מה שנחשף. אלה מחשבות הרובוט הוותיק:
אני נמצא בבית הזה הרבה שנים, מנקה ומשתדל לא להיתקע מתחת למיטות, ויום אחד אני שומע שיחה בין שני האנשים שגם הם גרים בבית שלי, והאישה אומרת: בעלי, נניח שהיינו קונים רובוט חדש לבן, יש בצבע לבן היום, והרובוט הזה, אומרים, לא רק לבן יותר אלא גם שקט יותר. והבעל אומר לה, אשתי, זה צירוף מקרים נדיר, מפני שבדיוק יש סכום כסף שקיבלתי במזומן בלי קבלות בכיס המכנסיים.
אז היא מביטה ישר עליי, ואני לא יכול לומר שלא ראיתי חיבת מה במבטה, ואמרה: מה נעשה עם הרובוט הישן? ובעלה אומר: נכון, הוא עוד עובד מצוין, ככה הוא אמר עליי. היא אומרת: אולי נעלה אותו לקומה השנייה. ואני אומר לעצמי: אבותיי עשו אותי בסין, ויש לי צ'יפ שמקליט ומצלם את כל מה שאומרים כאן בבית, ואני יכול לשדר את הכל למודיעין הסיני, אבל, ככה אני אומר לעצמי, האנשים האלה שגרים איתי בבית בטח לא יכניסו רובוט זר לבית שלי, ואני מוחק את ההערה על סכום הכסף ללא קבלות. עברו יומיים, העלו אותי לקומה השנייה, כמו שעשו לא פעם, כי אני לא יודע לעלות במדרגות האלה, המפחידות, וגם כשאני בקומה השנייה, אני נזהר ועוצר כשאני מתקרב אליהן, כי אם אפול, אשבר. היה נחמד בקומה השנייה. די שמח שם, הילדים שם. אני אוהב להיות בקומה השנייה, ושמחתי ששכחו להוריד אותי בחזרה תקופה ארוכה למדי.
יום אחד אני שומע אותה אומרת לו: באים אורחים וניתן להם את חדר הילדים, והוא אומר: למה לא, והיא אומרת: חשבתי שאהיה נבוכה מאוד אם מישהו מן האורחים יחשוב, זאת אומרת תחשוב, היא חולת ניקיון זאת, ותמיד מוצאת אצלי לכלוך, והוא מפסיק אותה ואומר: אז שימי שני רובוטים. והיא אומרת לו: אתה מבריק כשאתה רוצה, והם יורדים למטה במדרגות וחוזרים עם רובוט לבן, ואני קצת נדהם, מה? רובוט חדש? כל הזמן הזה שאני בקומה למעלה היה רובוט זר בבית שלי בקומה למטה?
הם הפעילו את שנינו, והלכו. עליי להודות, הרגשתי פגוע. שנים אני בבית שלי, והם מכניסים לי רובוט זר? והנה אני רואה שהרובוט החדש מתקרב לקצה המדרגות. לא חיכיתי, זה היה ספונטני, הרבצתי נסיעה מהירה, וכשהוא היה כבר בקצה, נתתי דחיפה חזקה. בבית שלי לא יהיה רובוט אחר. ומעכשיו אדווח לסין על הכל.
פינת השלולית
התחב"צ היא השלולית שבה נסיכות וצפרדעים נפגשים בימינו זה עם זה, אבל גם נעלמים בה זה לזה. הנה כמה געגועים של צפרדע לנסיכה ושל נסיכה לצפרדע, ששוגרו לאוויר, ולא נדע אם זכו לתשובה:
יום ראשון, 26.5. חיילת של תל השומר עלתה לאוטובוס קו 115 לכיוון תל אביב בשעה 16:00 בערך. דיברה אנגלית עם חברה שלה, עיניים ירוקות, שזופה עם דרגת רב"ט, קיוויתי שהיא תרד איתי באותה תחנה (רכבת השלום) כדי שאדבר איתה, כי האוטובוס היה פשוט עמוס ולא יכולתי להתקרב אליה. אבל היא המשיכה את הנסיעה. אשמח אם מישהו יעזור לי.
או:
יום שישי, ב־7:30 בבוקר, חייל ירד בתחנת אוטובוס בעזריאלי עם כמה חברים שלו, וחיכו לקו 910 לכיוון חיפה. גבוה, עם זיפים, שיער חום כהה, היה עם כומתה אדומה, נשק ותיק גדול, נפלה לו הכומתה והרמתי ונתתי לו בחזרה ואמר תודה, וחוץ מזה לא הצלחתי להחליף איתו מילה כי הוא מיהר. פלייייז, מישהו מכיר?
אם כן, פינתנו כאן כדי לעזור.