37 שנים שירת אלוף יהודה פוקס בצה"ל. התחיל בצנחנים, עבר לנח"ל. היה מ"פ פלנ"ט בדרום לבנון. מפקד חטיבת יהודה בחברון, מח"ט הנח"ל ומפקד אוגדת עזה, שם השתדל, על פי הנחיות ממשלת נתניהו למנוע הסלמה, ופעל במתינות ובזהירות נגד המתפרעים על הגדר, לכוון רק אל רגליהם. גם הוא לא הבין כי כך הפעיל עלינו חמאס את תוכנית ההונאה שהובילה ל־7 באוקטובר.
"מי שלא רוצה ועדת חקירה יודע למה": המערכת הפוליטית סוערת בעקבות תחקיר בארי
תחקיר בארי עשה הנחות לבכירים - על גבם של הלוחמים הנועזים | אבי אשכנזי
כשחמאס הבעיר את הדרום באמצעות בלוני תבערה, הייתה תגובת צה"ל רופסת. תושבי העוטף לא חסכו מפוקס ביקורת קשה על התגובה העלובה. אבל הוא לא היה אשם. הממשלה והמטכ"ל קבעו כי הרצועה היא "חזית משנית" לעומת הצפון ואזור יהודה ושומרון. ביוני 2018 קיבל פוקס בשם "פרויקט גילוי המנהרות" את פרס ביטחון ישראל. ועל הקמת המכשול התת־קרקעי צוינה האוגדה בפיקודו לשבח בידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט. בדיעבד אנו מבינים כי התפיסה הדפנסיבית הזו אפשרה לחמאס להתכונן לטבח הגדול.
ימים אחדים לאחר שפוקס סיים את תפקידו באוגדת עזה (אוקטובר 2018) התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן ואמר: "ישראל קנתה שקט, אך בעזה נבנתה מפלצת, ובתוך שנה נקבל את חיזבאללה בדרום". בשום מקום לא קראתי כי פוקס מחה נגד תפיסת הביטחון הזו.
זה לקח יותר משנה. בינתיים הספיק פוקס להיות נספח צה"ל בוושינגטון (האם שם, או במהלך לימודיו בהרווארד מטעם קרן וקסנר, הפך מלוחם מחוספס לפוליטיקאי במדים?). באוגוסט 2021 מונה למפקד פיקוד המרכז. הוא נלחם בעוצמה בטרור הערבי ביו"ש במבצע שובר גלים, וביתר שאת במהלך חרבות ברזל. אלפי מחבלים נעצרו. מאות חוסלו.
אך בחודשים אלו גם הורה האלוף לאסוף נשק ממספר כיתות כוננות ביישובים ביו"ש (כאילו לא למדנו דבר מהאיוולת הזו בדרום) וחתם (כמו אחדים מקודמיו) על מעצרים מנהליים וצווי הרחקה למספר פעילי ימין. הוא חשש מאוד כי פעילות "הפשיעה הלאומנית היהודית" עלולה להבעיר את השטח בימי המלחמה, והוא - כמו בימי אוגדת עזה - היה אחראי רק על "חזית משנית", ותפקידו למנוע התלקחות.
"רגשות כישלון ובושה"
השבוע סיים פוקס את כהונתו. בטקס העברת הפיקוד נשא נאום שהכה גלים כיוון שאמר: "בחודשים האחרונים... הפשיעה הלאומנית הרימה ראש"... פוקס לא הסתפק בהוקעת "הפורעים" ותקף גם את "ההנהגה המקומית וההנהגה הרוחנית ברובה, שלא ראתה כמונו את האיום. היא מורתעת ולא מוצאת את הכוחות לצאת בגלוי ולפעול... גם אם הפורעים הינם מיעוט, הרי שהשותקים נוכח פשעיהם אינם מוציאים אותם ואת מעשיהם מן הכלל ומכניסים בכך את הביקורות כלפי כולם... זו אינה דרכה של תורה. מדובר על אימוץ דרכי האויב והליכה בחוקותיו".
פוקס למד תורה, והוא ודאי זוכר כי בתורה גם כתוב במצוות כיבוש הארץ "לא תחיה כל נשמה". ערכי צה"ל מחייבים "טוהר הנשק". לא התורה. פוקס דיבר על "רגשות כישלון ובושה על שלא עמדנו במשימת חיינו ולא מילאנו את חלקנו הברור בחוזה הבלתי כתוב בין צה"ל לחברה הישראלית. כקצין, ובעיקר כמפקד אוגדת עזה בעברי, אני נושא עמי צער וכאב חד ועמוק". אולי לכן דיבר גם על ערך האחריות: "...הדורש מכל חייל להיות נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו. אחריות איננה מושג אלסטי, ומבחן התוצאה הוא מבחן מרכזי באחריות הפיקודית הצה"לית".
האם עמד פוקס במבחן התוצאה? "בפיקוד המרכז פעלנו ואנו פועלים לאורך כל חודשי המלחמה לעיצוב המרחב ולא רק לייצבו", אמר האלוף בנאומו והוסיף: "...בהתקפה ובהגנה. בהתקפה, באמצעות רצף פעולות מתמשך, אלפי פעולות, לילה ויום... רצף המבקש להבטיח מציאות שונה: לא עוד ערי מקלט ומרחבים מוגנים לאויב, אלא חתירה לחופש פעולה בכל מקום ובכל זמן".
בתקופת כהונתו בפיקוד המרכז חוסלו מאות מחבלים. גם חיל האוויר הופעל לסיכולים ממוקדים וקני טרור. אך מדבריו משתמעת גם ביקורת על קודמיו בתפקיד שבימיהם הפכו הערים הערביות ביהודה ושומרון ל"ערי מקלט". ל"מרחבים מוגנים לאויב".
יבורך פוקס על פעולותיו, אבל מה על מבחן התוצאה? על פי דוחות השב"כ: בשלוש השנים של כהונת קודמיו בתפקיד (נדב פדן ותמיר ידעי) נרצחו 26 ישראלים בפיגועים באיו"ש או בידי מחבלים שיצאו משם. במשמרת של פוקס – 93.
רבבות פיגועים התרחשו (כולל זריקות אבנים ובקבוקי תבערה), נרשמה עלייה של מאות אחוזים בפיגועי ירי ובפיגועי דריסה, הברחות נשק בהיקפים עצומים דרך גבול הירדן, גדודי מחבלים חמושים ערכו מצעדים בג'נין, בטול כרם ובקלקיליה, מטעני גחון המתינו לכוחות צה"ל שפשטו על קני הטרור, מעבר לגדר ההפרדה המחוררת ירו על יישובי עמק חפר והגלבוע, ובכלל זה ניסיונות ראשונים לירי רקטי.
כוחות פיקוד המרכז, השב"כ והימ"מ סיכלו בתבונה, בנחישות ובגבורה אלפי פיגועים. אבל אלוף פוקס אמר מפורשות: "מבחן התוצאה הוא מבחן מרכזי באחריות הפיקודית בצה"ל", ובמבחן הזה הוא נכשל. לא רק באחריות הכוללת לכישלון 7 באוקטובר, אלא גם, אולי בעיקר – בתחום אחריותו הישירה.
ללא הפקת לקחים
לפני שלושה חודשים הציג השב"כ בישיבת הקבינט את נתוני "הפשיעה הלאומנית היהודית", ונמצא כי בחצי השנה שחלפה לאחר פרוץ המלחמה ירד מספר האירועים הללו לעומת התקופה המקבילה אשתקד ב־48% (256 לעומת 489). כל אירוע כזה, כאשר אכן התחולל (מפקד ימ"ר ש"י דיווח בכנסת שכ־50% מהאירועים המדווחים התבררו כ"דיווחי שווא והטרלות של אנשי שמאל קיצוני") הוא פסול, ותקיפות חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב הם מעשי נבלה כפשוטם. אבל דווקא על רקע נתונים אלו תמוהה שבעתיים בחירתו של אלוף פוקס להצביע על "הפשיעה הלאומנית שהרימה ראש".
לעומת "המתנחלים הקיצוניים" ומנהיגי הציבור שלהם המערערים את היציבות, הצביע האלוף דווקא על הרשות הפלסטינית כגורם מייצב ותורם לביטחון. "יכולתו של פיקוד מרכז לעמוד במשימותיו, להגן על מדינת ישראל ותושבי הגזרה, תלויה גם בקיומה של רשות פלסטינית מתפקדת וחזקה, בעלת מנגנוני ביטחון אפקטיביים השומרים על החוק והסדר".
בעניין זה אין הוא שונה מרוב מפקדי צה"ל בהווה ובעבר, ראשי השב"כ לדורותיהם, וכל העיתונאים הזוכים לשמוע "תדרוכי עומק" חסויים מפיהם ושבים ומהדהדים את השקר הזה. הקונספציה הזו מסוכנת אפילו יותר מזו שהובילה לאסון 7 באוקטובר. מאות פיגועים בוצעו בידי אנשי "מנגנוני הביטחון" הפלסטינים, וכל אבירי הקונספציה בטוחים כי אם יהיה טוב לערבים ביו"ש – לנו יהיה שקט. לא הפיקו שום לקח.
לקראת סיום נאומו פנה אלוף פוקס, בעודו לובש מדים, אל הרמטכ"ל שעמד לצדו, ואמר: "אתה מנהיג את צה"ל ומוביל את ביטחון ישראל בתקופה מורכבת בה אתה מותקף גם על ידי חברים לגוף שמתווה את הדרך" - קרי: ממשלת ישראל. דבריו פורסמו על נייר רשמי של דובר צה"ל וזכו כמובן לאישורו.
הרמטכ"ל לא נזף בו על כי בעודו לובש מדים הוא עוסק בפוליטיקה. הרי כך ממש נהג גם יאיר גולן בעבר. מה שנאסר על תא"ל (בחופשת שחרור) עופר וינטר - הותר לאלוף פוקס. כי דבריו התאימו לרוח המפקד. ולכן כשם שנפרדנו השבוע מאלוף פקמ"ז אנו חייבים להיפרד בהקדם האפשרי מכל המטכ"ל הזה. ניקוי הראש הוא הכרחי.