ניצחונו המפתיע של גוש השמאל בבחירות לאסיפה הלאומית (הפרלמנט הצרפתי) שנערכו ביום ראשון, הוא אחד האירועים הדרמטיים שהתחוללו לאחרונה ברפובליקה הצרפתית. מעבר לעובדה ששיעור ההצבעה הגבוה ביותר זה שלושה עשורים (68%) משקף את דאגתו העמוקה של הציבור הצרפתי, המפלה הצורבת שספגה מפלגת האיחוד הלאומי (National Rally ,NR) בהנהגת מארין לה פן וז'ורדן ברדלה ודחיקתה למקום השלישי מהמקום הראשון שחזו לה כל הסקרים והמדגמים – מהווה סנסציה מרעישה.
עם זאת וחרף שילוב הכוחות בין מפלגות המרכז והשמאל והצלחתה של ברית מפלגות השמאל - החזית העממית החדשה (Nouveau Front Populaire, NFP) - למנוע את ניצחון האיחוד הלאומי בבחירות, תוך בלימה (חלקית) של עליית הימין הקיצוני, כבר עתה מסתמן כי מפלגתה של לה פן, שניצחה בבחירות שנערכו ב־9 ביוני לפרלמנט האירופי, קרובה מתמיד ל"שערי השלטון".
האיחוד הלאומי הגדילה בכ־60% את כוחה וזכתה ב־143 מושבים מתוך 577 מושבים באסיפה הלאומית. כל זאת לעומת 89 מושבים שבהם זכתה ב־2022, וכן לעומת 182 מושבים שבהם זכה הפעם גוש השמאל (המורכב ממפלגת הירוקים, הקומוניסטים, המפלגה הסוציאל־דמוקרטית ומפלגת השמאל הקיצוני), ו־168 מושבים שבהם זכה גוש מפלגות המרכז בהנהגת נשיא צרפת עמנואל מקרון.
מלכודת דבש נוסח מקרון
זאת ועוד, על רקע החרפת הקיטוב הפוליטי, המחלוקות האידיאולוגיות והמתחים הפנימיים, בין השאר בסוגיית המיסוי, ההגירה והמדיניות הצרפתית במזרח התיכון, אין ספק שתוצאות הבחירות משפיעות על כוחו ושלטונו של הנשיא עמנואל מקרון.
לא רק שרבים מחברי מפלגת רנסנס שבהנהגתו נאלצו לעזוב את הפרלמנט ואין רוב מוחלט לשום סיעה או גוש כדי להקים ממשלה, חברי הסיעות אינם מורגלים בשיתופי פעולה עם יריבים פוליטיים, ולא ניתן לקיים בחירות נוספות לפרלמנט, אלא בעוד שנה.
מדובר במצב כאוטי ושברירי, מורכב וחסר תקדים, שמותיר את צרפת השסועה והמפולגת ללא ממשלה מתפקדת, וללא חקיקה ותקציב חדש – מה שמשתק את המערכת הפוליטית במדינה. חמור מכך, בעודו נאבק בשיניים נגד יריביו הרבים על המשך הנהגת צרפת, החלטתו של הנשיא מקרון להסתכן ולערוך בחירות בזק שלוש שנים לפני המועד שבו הן היו אמורות להתקיים, ושלושה שבועות בלבד לאחר תבוסתו בבחירות שנערכו לפרלמנט האירופי, התגלתה כ"מלכודת דבש" הרת גורל.
במילים אחרות, הכאוס שנוצר בהיעדר הכרעה לגבי הרוב בפרלמנט ובהיעדר זהותם של ראש הממשלה והממשלה החדשה, מכניס את הרפובליקה הצרפתית לסערה פוליטית, חברתית וכלכלית קשה. כמו כן צפויים שינויי מדיניות וטרפוד רבות מהרפורמות שאותן מקרון ניסה לקדם במהלך כהונתו (כגון רפורמות פיננסיות ורפורמות בשוק העבודה, שהובילו בין השאר ליצירת שני מיליון מקומות עבודה ושישה מיליון עסקים).
תוצאות הבחירות מובילות לצמצום מרחב התמרון הפוליטי של הנשיא ולקיצוץ בסמכויותיו הנרחבות בתחומי החוץ והביטחון (דוגמת פעילותה האווירית של צרפת במזרח אירופה ובמרחב הים השחור, וכן תמיכתה המסיבית באוקראינה, לרבות אספקת אמל"ח מתקדם וטילים ארוכי טווח נגד מטרות רוסיות).
כבר עתה ברור כי מדובר בתקופה מטלטלת של אי־ודאות וקיפאון פוליטי, המאיימת על יציבותה ואחדותה של הדמוקרטיה והאומה הצרפתית, ושצפויה להימשך לפחות עד הבחירות לנשיאות ב־2026. כל זאת, בדיוק בנקודת זמן שבה צרפת ובכלל זה אירופה זקוקות יותר מתמיד לחזון ברור, ולהנהגה יציבה, חזקה ומאוחדת.
דווקא כעת יש צורך בהנהגה שתוכל להתמודד עם אתגרים גיאופוליטיים, ביטחוניים וכלכליים עצומים, ובהם החרפת האקלים הביטחוני העולמי והסלמת המלחמה באוקראינה, הרחבת המצוקה הכלכלית והתפשטות האינפלציה, הרחבת ארגון ה־EU (האיחוד האירופי) וברית נאט"ו, לצד הזדקנות האוכלוסייה, התגברות משבר האקלים וסוגיית ההגירה.
זוגיות בין יריבים
לא בכדי הבחירות המקדימות בצרפת מעוררות תשומת לב עולמית ונושאות גלי הדף רבים, לצד לא מעט סיכונים.
התבוננות מקרוב מראה כי חרף מאמציו הרבים להרחיק את לה פן ואנשיה מעמדת השלטון, נשיא צרפת – שעשוי לנסות לכפות הקמת ממשלה טכנוקרטית, שהפרלמנט יצביע שוב ושוב נגדה – עלול למצוא את עצמו חולק את השלטון דווקא עם ברדלה. יריבו הצעיר (28), בן טיפוחיה הכריזמטי של לה פן, מתנגד נחרצות לקווי מדיניות הפנים והחוץ שלו.
ייתכן שלא יהיה מנוס מהקמת ברית זמנית שעלולה להגביר את העוינות ההדדית ואת המחלוקות הפנימיות (ברמה המפלגתית והאישית). על רקע מינויו הפוטנציאלי של ברדלה לראשות הממשלה ונוכח קשריה של לה פן עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין ותמיכתה בשעתו בסיפוח חצי האי קרים האוקראיני על ידי רוסיה (2014), המשך התמיכה הצרפתית באוקראינה צפוי להגביר את המתיחות בצמרת ההנהגה הפוליטית.
המתיחות המסתמנת תקרין על התנהלותה של הכלכלה השנייה בגודלה באיחוד האירופי (תמ"ג של 2.77 טריליון ב־2023), תפגע או תעכב את צמיחתה (החוב הלאומי צפוי לגדול מ־110.6% מהתמ"ג ב־2023 ל־113.8% ב־2025) וכן תקשה על קבלת החלטות.
המתיחות אף תשפיע או תשנה את המדיניות שאותה נקט הנשיא מקרון עד כה (כגון הקטנת ההשקעות בחינוך, ביטול רפורמות הפנסיה והקטנת התרומה ל־EU ב־2 מיליארד דולר). כל זאת לצד החמרת מדיניות ההגירה, העלולה להעמיק את הקיטוב הפוליטי והשסעים החברתיים בצרפת. אלה עלולים להוביל להצתה מחודשת של גלי המחאה ולהחריף את תופעת הגזענות והאנטישמיות שפרצה ביתר שאת בכל רחבי המדינה, בעיקר מאז 7 באוקטובר.
נקודת אל־חזור
בראייה מערכתית רחבה, אין ספק כי הקמת גוש שמאל־מרכז ובלימת מפלגת הימין הקיצוני היא הישג רציני עבור הנשיא מקרון, במיוחד על רקע מרכזיותה של צרפת ב־EU ובפוליטיקה העולמית.
מעבר להחמרת הקיטוב הפוליטי, הפגיעה בלכידות הציבור והנזק לכלכלת צרפת, עליית מפלגת האיחוד הלאומי לשלטון עלולה הייתה להאיץ את פירוקו של האיחוד האירופי, וזאת בין השאר נוכח התחזקות מפלגות ימין ושמאל קיצוניות נוספות ברחבי אירופה (דוגמת הולנד, איטליה, פולין והונגריה).
פיצולו העמוק של הפרלמנט הצרפתי ושיתוק המערכת הפוליטית דווקא כעת, על רקע החרפת המצב הביטחוני, ההאטה בצמיחה הגלובלית וקיומן של בחירות בכ־70 מדינות בעולם (לרבות איחוד אירופה, רוסיה וארה"ב), הוא כאמור מצב שברירי ומסוכן ביותר.
היחלשותה, ערעור יציבותה ועל אחת כמה וכמה שיתוקה הפוליטי של אחת המדינות החזקות ביבשת, מהווים "קרקע פורייה" להתחזקות גורמים קיצוניים נוספים פרט למפלגתה של לה פן, ובהם מפלגת השמאל הרדיקלי – החברה בחזית העממית החדשה שניצחה בבחירות ושדוגלת באנטישמיות וגזענות קשה.
אין ספק אפוא שמדובר בנקודת אל־חזור קריטית ובהזדמנות מכריעה עבור נשיא צרפת. כעת עליו לגלות יוזמה, אחריות ומנהיגות. אין לו ברירה אלא להסתגל למצב האקוטי שנוצר ולנקוט גישה פרו־אקטיבית, פרגמטית ונחושה, שתגשר על פערים ומחלוקות ותתמרן בין שלל השחקנים, האינטרסים והעמדות הסותרות.
מקרון נדרש כעת ליצור שיתופי פעולה והסכמים, בין היתר גם עם יריביו המושבעים, שיאפשרו להוביל מהלכים שימנעו הידרדרות למבוי סתום ולמשבר פוליטי וחוקתי מסוכן דוגמת זה שהוביל בשעתו לפרוץ המהפכה הצרפתית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי