מישהי הזכירה לי טור שלי מלפני תשע שנים או יותר. בטור סיפרתי על זה שיצאתי לדייט עם בחור אחד שהגיע לאסוף אותי עם משאית ענקית, היו לו ידי עבודה גדולות שהסתנכרנו עם גופו המגושם והגבוה. הלכנו לשתות קפה באחד מהמקומות ליד הבימה, שוחחנו קצת, ואז נכנסנו להצגה שאליה קיבלתי כרטיסים. בטור הזה סיפרתי כמה הובכתי, הוא שאל אותי שאלות על ההצגה בזמן שהציגה, אישה אחת לידנו ביקשה שקט, וכל כמה דקות בדק אם קר לי או חם לי ואם יש משהו שהוא יכול להביא לי מהקפיטריה.
עברית לא תקנית: האקדמיה ללשון העברית נגד ששון שאולוב
אני לא זוכרת את הטור במדויק וגם לא מצאתי אותו במרשתת, אבל מה שאני כן זוכרת הוא שבסוף הדייט ההוא התחרטתי על ההתנהגות המתנשאת שלי או על קוצר הרוח כלפיו. הרי הוא היה גוש של טוב, מגן, מכיל, מתעניין וג'נטלמן אמיתי, אף שלא תאם את רוח המקום שאליו הבאתי אותו. הבחור נעלם לי איפשהו בהיסטוריה. אני מהמרת על זה שהיום הוא נהנה מחיי נישואים טובים עם אחת שזכתה. מודה, התנשאותי הייתה לי לרועץ, היום אני חותמת על גבר כזה ומדביקה עליו מדבקת “פרק ב' - שמור למרסל מוסרי".
זו שהזכירה לי אותו לא הייתה אשתו החדשה, גם לא חברה טובה או קוראת "מעריב", אבל כולכם מכירים אותה. הייתה זו, מוכנים? האקדמיה ללשון העברית. כן, המוסד הגבוה הזה הוא שהעלה את האיש הפשוט וטוב הלב בזיכרוני. אני עוקבת לא מעט זמן אחרי דף הפייסבוק והטיקטוק של האקדמיה, אני מניחה שהם משקיעים לא מעט כסף בסושיאל ובפנייה לקהלים רחבים, וזה מבורך. העולם חי היום ברשתות החברתיות, אם תלמדו אנשים לכתוב “כשהייתי" במקום “שהייתי" ואת ההבדל בין “אם" ל"עם" באמצעות סרטון מצחיק, נתתם המון לאותו האדם ובכלל, לתקינותה של השפה השגורה בארץ. אבל לפני שבועיים איש או אשת הסושיאל של האקדמיה כנראה לקו בשיכרון הצלחה מסוים והחליטו לדרוס את כל מי שכותב בשגיאות או סתם לא ניתנה לו ההזדמנות ללמוד עברית כראוי.
זה הפוסט שהם פרסמו: כותרתו: "לא תהיה כאן פגישה שנייה, מצאו חמש סיבות מדוע". בתמונה שצירפו, צילום מסך מתכתובת בין גבר לאישה כשרק הודעתו של הגבר מוצגת, וכך הוא כותב: “הי, רציתי לרשום לך שממש נהנתי אתמול. מה אומרת שאני יאסוף אותך מחר לים שתסיימי לעבוד?".
נכון, מבחינת אנשי העברית התקנית, והדקדקנים בפרט, שגיאות הכתיב פה קשות, ואין צורך לייפות את המציאות. הרבה נשים היו מוותרות אחרי הודעה כזו ולא הולכות איתו לים בגלל סטיגמות כאלו ואחרות. אבל זו לא השאלה שצריכה להישאל. השאלה היא, האם מקום הממומן מכספי ציבור (כל הציבור!), שכותב על עצמו ביעדיו ובמטרותיו בכל הקשור לפריסת תכניו ברשתות את המילים הבאות: “מדור קשרי קהל מופקד על הנגשת פעילות האקדמיה לציבור הרחב ועל הבאת דבר העברית לקהלים מגוונים באמצעות המרשתת והרשתות החברתיות", האם ראוי ומכבד שישימו אדם שבסך הכל כוונותיו טובות (יוצר קשר אחרי דייט, מספר שהיה לו נעים, מציע לאסוף מהעבודה ולקחת לים) ללעג ולקלס בין עשרות ומאות אלפי אנשים?
זה בזוי בעיניי, ילדותי ומפחית מיוקרתה של האקדמיה הזו. העברית יפה, עשירה, מגוונת ומתובלת, לי, אישית, היא יקרה מפז, ואני בטוחה שגם לאנשי האקדמיה, אבל היא לא שמורה רק לכם, לא זכור לי שישבתם יחד עם אליעזר ואיתמר בתוך חדר קטן ושקדתם עליה. ויותר מזה, אגלה לכם שאפשר להנגיש כל דבר וללמד כל דבר, והאמינו לי, אני מרצה וכותבת לפרנסתי כבר תריסר שנים, לכל קהל, אבל יש דרך לעשות זאת, והיא חייבת לכבד את ההולכים בה.
בדרך כלל אני לא מגיבה בזעם בפייסבוק, אין לי זמן וגם אין לי כוח לכל מיני אנשים שמגיבים לא לגופו של עניין ומחפשים להשתלח בי רק כי הם יודעים מי אני והנה הזדמנות להוכיח משהו. אבל לא יכולתי להתאפק, והגבתי. “היי, אולי אמא שלו חלתה ובמקום בית הספר הוא יצא לפרנס. אולי החיים לא חילקו לו קלפים טובים והשכונה בה גדל משכה אותו החוצה. אולי הוא דיסלקט. אולי הוא אדם עם קשיים שמנסה לעלות על דרך הישר וכותב יפה לאישה שפגש. כך או כך, גבר כזה טוב אלף מונים על מפרסם הפוסט הבזוי הזה. מרסל מוסרי, סופרת".
קיבלתי מעל 800 לייקים על התגובה הזו ועוד הרבה תגובות של אנשים שהסכימו איתי, וגם ללא קשר לתגובה שלי, המון תגובות שם היו בסגנון: “אין מקום להתנשאות באקדמיה"; “בגלל שיח כזה אנשים מתרחקים מכם"; “אני חושב שאפשר להתענג על יופיה של השפה העברית ולכתוב פוסטים מעשירים גם בלי ללעוג לאף אדם". ועוד תגובה יפה שקראתי: “ממש מתנשא! אבא שלי אחד האנשים הכי חכמים שאני מכירה ועושה כל הזמן שגיאות כתיב ודיבור. כל אחד מוצלח ונבון בתחומו. בטוחה שיש לו הרבה דברים אחרים להציע".
יחד עם כל אלו, היו הרבה תגובות שתמכו בפוסט של האקדמיה, כתבו שזה פוסט מושלם, צחקו על האדם ועל כתיבתו, קראו לו בשמות, קראו לחסום אותו וכתבו ששורפות להם העיניים מלראות את זה. אגב, נכנסתי לדפי הפרופיל של חלק מהם, חלקם היו אלו שמשתפים פוסטים נגד חרמות ונידוי חברתי, והייתה גם אחת, ספציפית, שכתבה לי “איזו סאחית את, מרסל, בטח ממש כיף איתך במסיבות", שקראה להפסיק את ההפצצות בעזה כי כל אדם הוא אדם.
אני לא נציגה של כלום, פוליטית אני לא כותבת, אף פעם לא הייתי מאנשי ה"אכלו לי, שתו לי", והשגיאות שלו לא יושבות לי על כלום, אבל פייר, התאכזבתי. מוסד כזה אמור לכבד דווקא את אלו שקשה להם, שהעברית לא הייתה נגישה להם, שלא היה מי שיישב איתם, יבקש שישקדו על לימודיהם ויקנה מחברת או עט לצורך זה. אלו אנשים מחתך ספציפי בחברה שדווקא אותם יש להרים ולפאר, ודווקא להם יש לעזור. אנשי העברית התקנית לא זקוקים לאקדמיה, וגם אם כן, אז רק לצ'ופרים ולחידודים. מה קורה לכם ואיך החמצתם את המטרה?
זה רק עוד נדבך בקרע החברתי שלנו, עוד סממן של ניתוק מוחלט, התנשאות ואליטיזם. אגב, כשראו אנשי הרשתות החברתיות של האקדמיה את התגובות היוצאות נגדם, כתבו שזה פוסט פיקטיבי ואין אדם כזה. איזו תשובה תינוקית וטיפשית - אם אין אדם כזה, מדוע פרסמתם? טראפיק? תגובות? להעלות את הדף שלכם למודעות?
אז הנה, הצלחתם, הגיבו לכם אלפי אנשים, וגם אני, מרסל מוסרי, כותבת עליכם טור. עם זאת, הסרתי את העוקב מכם וויתרתי על הסיור שתכננתי לי ולבתי אצלכם. אין לכם בעלות על השפה העברית ויתרה מכך, אין לכם בעלות על כבודו של האדם. אני מעדיפה לצאת כל חיי עם נהגי משאית ולא עם איש אקדמיה מתנשא אחד.