יש רגש אחד, חמקמק כזה, מעצבן, שאי אפשר להתגבר עליו. לא משנה כמה תנסה, לא תצליח. אתה משתגע, מנסה להדחיק, עובד על עצמך לפרגן כשצריך, אבל לא תוכל. זה גדול ממך. רגש הקנאה. הנה, השבוע, עוד בטרם הספיק מטוסו של ראש הממשלה לחמם מנועים בדרך לנסיעה לאומית חשובה שתוצאותיה עשויות להשפיע על ביטחון ישראל ועל עסקת חטופים, קמו המצקצקים, התחמשו בנבוט של קנאה וחבטו בנתניהו.
"בקואליציה יש ח"כים טובים שמקבלים החלטות ענייניות - וזה יוצר סדקים": ריאיון עם יאיר לפיד
הראשון להכות היה כמובן חבר הכנסת יאיר לפיד. כבר כשנודע לו שנתניהו מתעתד לנאום בקונגרס בוושינגטון, בער הלפיד. ראש האופוזיציה הוא אדם כשרוני. רטוריקה היא לחם חוקו. אבל הוא יודע שלעולם לא יבין את אמריקה כנתניהו, ולא יוכל לפזר רסיסי כריזמה על מקדש הפוליטיקה האמריקאי כפי שנתניהו יודע. קנאה.
וכאילו כדי להכעיס, תובלה הנסיעה לאמריקה בפגישה עם הנשיא, ג'ו ביידן. ביידן, שמלקק את פצעיו בפינת הזירה מהנוקאאוט שהנחית לו המועמד דונלד טראמפ, ושחלה בקורונה, עדיין רואה בישראל, ובבנימין נתניהו, כמי שצריך להקדיש לו זמן יקר. למרות תיאורי בהלה על היחסים המתדרדרים בין ארה"ב לישראל, ובין ראשי המדינות ביידן ונתניהו, הנשיא עדיין דואג לנהל לנו בפועל את המלחמה, בעצמו או דרך שליחים, והקשר בינו לבין ראש הממשלה רציף, מעודכן וחשוב.
נתניהו, שגדל באמריקה, ושירת בה כדיפלומט שנים ארוכות, יודע מה מידת ההשפעה של ארה"ב על עסקת חטופים. עסקה שאנחנו מנהלים מול ארגון טרור רצחני, שמילה שלו היא כמו נוצה ברוח. לא משנה כמה ביידן חלש כרגע, נתניהו מבין את מידת ההשפעה של נשיא ארה"ב בדרך להשגת העסקה, ומתוך היכרות אישית של עשרות שנים ביניהם, שכן – ידעה עליות ומורדות, ראש הממשלה גם יודע להשפיע עליו.
במקום לכבוש את הקנאה לבד, בחדר חשוך, יריביו הפוליטיים של נתניהו מנצלים את הזמן הפנוי הרב מדי שלהם כדי להציב לרגליו מכשולים. כל האמצעים כשרים, כולל שכנוע של משפחות חטופים, תוך ניצול ציני של הסבל ארוך החודשים שלהן, להתנגח בו. ומיד יגיעו כמובן גם ההפגנות נגד נתניהו בוושינגטון. אולי שוב יהגה גאון תורן רעיון כמו מיצג הזוועות של נתניהו על חומות כלא אלקטרז מול חופי סן פרנסיסקו. להרס העצמי אין סוף.
נתניהו, שממלא את אחד התפקידים הקשים שבעולם, נדרש במקביל לניהול משא ומתן עם השטן המסתתר יחיא סנוואר להתמודד בקרבות מתישים בתוך הקואליציה עם שותפיו מימין, אלו שוודאי היה שמח להיפרד מהם כבר מזמן, אבל אין לו ברירה. הוא נאלץ הרי להיכנע לחרמות הפוליטיים מצד אלו שטוענים ש"ישראל מעל הכל".
למרות הפמפום התקשורתי הבלתי פוסק אל תוך הווריד הישראלי, ראש הממשלה עוד לא החליט סופית כיצד ינהג מול ביידן בפגישה בשבוע הבא. נתניהו, כמו תמיד, לא סוגר אופציות, ומעדיף לדחות החלטות לרגע האחרון (לפעמים זה בעוכריו ובעוכרינו) כדי לפתוח אפשרויות נוספות.
הוא בוודאי לא יצליח לשכנע את ביידן בכל. נשיא ארה"ב, כך נראה, נחוש להשיג עסקה בתמורה להפסקת המלחמה, שמבחינת ראש הממשלה תוצאותיה המוחלטות עוד לא הושגו. מה שבטוח, הנאום של נתניהו בקונגרס יהיה רהוט, יישא מסרים עוצמתיים. גם מקטרגיו יודעים, בתוך תוכם, שליכולת הזאת שלו לעולם לא יגיעו. מותר כמובן לקנא. מוטב לעשות זאת בשקט.
איזה ווינר
בסיום עונת האליפות של מכבי תל אביב בכדורגל בתחילת שנות ה־2000, שהייתה רוויה בעימותים סוערים וכוחניים בין המאמן ניר קלינגר לכוכב הקבוצה אבי נמני, התייצב קלינגר מול המצלמות והודה: "אבי נמני הוא המלך. היום הוא המלך". השבוע גם שונאיו של נשיא ארה"ב לשעבר והמועמד לנשיאות דונלד טראמפ נאלצו להודות, גם אם בחמיצות: הוא מלך.
תחשבו על הסיטואציה הבלתי נתפסת הזאת. בארצות הברית, הגדולה והמסודרת, ארץ התהליכים והחשיבה על כל פרט מראש, מתרחש מחדל אבטחתי שמתאים למדינות עולם שלישי. מתנקש יורה ומפספס בסנטימטרים את מוחו של אחד משני המועמדים לנשיאות אמריקה. הוא פוגע לו באוזן. תאר לעצמך, קורא שורות אלו, איך היית מגיב אם באופן מפתיע היה פוגע בך קליע של מתנקש, על במה מול אלפי אנשים בקהל, ומיליונים בטלוויזיה. מה היה אינסטינקט הפעולה שלך. אני? נראה לי שהייתי לוקחת את הרגליים ובורחת.
והנה, טראמפ, שחגג בחודש שעבר 78, פעל כמו מכונה, בתגובה חייתית כמעט, תוך הבנה מיידית של גודל הרגע, של איך להוציא תמונה, של איזה אימג' צריך להכניס למוחו, וגם ללבו, של הבוחר. רגע אחרי שנורה על מנת להורגו, נעמד טראמפ על שתי רגליו, קפץ את אצבעותיו לאגרוף ניצחון, כאילו קלע הרגע סל על הבאזר, והישיר מבט אל עדשת המצלמה. חבל על כספי הקמפיין. אין אסטרטג תקשורתי בעולם כולו שהיה מצליח לייצר רגע כזה. ספק אם יש הרבה בני אנוש שהיו מתפקדים טוב כמו המועמד לנשיאות. תגידו מה שתגידו, לטראמפ יש את זה, ביג טיים.
רבים טוענים שניסיון ההתנקשות הזה, בתוספת להתבזות של הנשיא ביידן בעימות, סידרו לטראמפ קדנציה מחודשת בבית הלבן. אבל בפוליטיקה, כמו בספורט, עד שריקת הסיום זה לא נגמר. ובכל זאת, לתמונה המרהיבה שסיפק השבוע טראמפ לאירוע מחריד שיכול היה להסתיים בחיסולו לא יהיו מתחרות. לא בקמפיין הנוכחי, וספק אם בקמפיינים עתידיים. שמרו על עצמכם.
סיילים לנשמה
וידוי: לפעמים (האמת שבאופן די תדיר) אני אוהבת לפנק את עצמי, ואין כמו ארבע אותיות, בלועזית ישמור השם, שעושות לי את זה חזק יותר מאשר: E.L.A.S. כן, אני מכורה לסיילים, ואני בלתי ניתנת לעצירה.
כשארבע המופלאות האלה על חלון ראווה, רוב הסיכויים שתראו אותי אחוזת תזזית בכניסה לחנות, ואחר כך עצבנית בתור לתא המדידה. ואז התור לקופה, שבה תמיד נראה לך שהאישה לפנייך בכלל קונה דירה או רכב בגלל הזמן שלוקח לה לשלם, כמובן - החזרה הביתה, ידיים עמוסות שקיות.
לעצמי אני אומרת שזו בכלל תרומה לכלכלה הישראלית, והאמת, אני מסייעת גם לרווחת המשפחה: אחותי הקטנה, הנה לך מסר לא סמוי: הבגדים שלי, אלו מהסייל של העונה שעברה, כבר ארוזים, ויגיעו אלייך בקרוב.
תתחדשי, אחותי, תתחדשו אתם. שבת שלום!