פסגת מנהיגי נאט"ו שנערכה בשבוע שעבר בוושינגטון לציון יום השנה ה־75 לברית הצפון־אטלנטית (שנוסדה באפריל 1949), עמדה בצל החרפת המתיחות הביטחונית העולמית.
דמוקרטים בכירים מאמינים: ביידן יכריז על הפרישה כבר בסוף שבוע הזה | דיווח
יסלול את הדרך לנשיאות לקמלה האריס? האפשרויות שעומדות בפני ביידן
מעבר לחגיגיות האירוע ולסולידריות ששררה בין 32 חברות הארגון בהובלת נשיא ארה"ב ג'ו ביידן והשתתפותם של שרי חוץ וביטחון מרחבי אירופה וצפון אמריקה לצד מנהיגים בכירים מיפן, אוסטרליה, קוריאה הדרומית וניו זילנד (במסגרת ברית ה־IP4), כבר עתה מסתמן כי על רקע ריבוי האתגרים והחרפת המשברים הגיאופוליטיים העולמיים, הייתה זו הזדמנות אחרונה לקבל החלטות חשובות ומשותפות בנוגע לעתידם של יותר ממיליארד בני אדם.
שכן, דווקא נוכח הסלמת המלחמה באוקראינה ומשבר המזרח התיכון, התעצמות ההשפעה האיראנית ואיומי השימוש בגרעין מצד קוריאה הצפונית, וכן על רקע שלל הטלטלות הפוליטיות הפוקדות רבות ממדינות אירופה בין השאר נוכח ריבוי מערכות הבחירות שם (דוגמת צרפת, בריטניה והאיחוד האירופי), ברית נאט"ו נמצאת בצומת דרכים קריטי והרה גורל.
לצד אתגרים ביטחוניים מורכבים אלה, חברות הארגון נאלצות להתמודד עם אפשרות נסיגת ארה"ב מהארגון, ועם חילופי גברי בצמרת הנהגתו (מארק רות, ראש ממשלת הולנד יחליף את המזכ"ל היוצא, ג'נס סטולנברג בתחילת אוקטובר).
זאת, בנוסף לחוסר היציבות ואי־הוודאות הפוליטית־כלכלית המאפיינת כיום את אירופה והזירה הבינלאומית. אלה חלו, בין השאר, עקב הגידול העצום שחל בממדי האיום הביטחוני, לרבות התפשטות תופעת הטרור לצד מתקפות הסייבר, וריבוי ועוצמת הסיכונים המאפיינים כיום את המרחב הגיאופוליטי, הצבאי והטכנולוגי העולמי, המשתנים במהירות.
הדיון המרכזי נערך בוושינגטון בסוגיית המלחמה באוקראינה, המשך תמיכתן הפוליטית־כלכלית של חברות נאט"ו בממשלת קייב, חיזוק כוחה הצבאי וצירופה הצפוי לשורותיו.
על פניו מסתמן כי התעצמות המתיחות בין ארה"ב לסין בסוגיית טאיוואן והחרפת העימות בינה לבין איראן, מגבירות את הסבירות שוושינגטון תכניס בקרוב לא מעט שינויים מהותיים במדיניות הארגון.
למשל, צמצום פריסת הכוחות האמריקאיים ברחבי היבשת והעלאת רף ההוצאות הביטחוניות ל־3% מהתמ"ג. כל זאת, על רקע הרחבת תפיסת הביטחון הבינלאומי והתאמת הארגון לשינויים במרחב הגיאופוליטי ובמאזן הכוחות הגלובלי. ובנוסף, תוך ביסוס מערך ההגנה וההרתעה הגיאו־אסטרטגית שלו במטרה לבלום את התעצמות המעצמות הרוויזיוניסטיות בהובלת רוסיה וסין.
המפנה האוקראיני
בראייה ביטחונית כוללת, אין ספק שמלחמת אוקראינה חוללה מפנה דרמטי במעמדה, תפקודה וחשיבותה של הברית הביטחונית מאז 1949. פינלנד ושוודיה, שנודעו בגישתן הניטרלית והצטרפו בשנתיים האחרונות לשורותיו, הרחיבו משמעותית את גבולות הארגון, חיזקו את היקף המשאבים והיכולות הצבאיות והטכנולוגיות שלו וכן עיבו את מערך הכוחות ופריסתם בעיקר בצפון אירופה.
חיזוק ההרתעה ומערכי ההגנה של נאט"ו בא כיום לידי ביטוי, בין השאר, בגידול של 27% בהיקף ההוצאות הביטחוניות הקולקטיביות של הארגון נוכח השקעה של כ־100 מיליארד דולר ב־2023 והשקעה נוספת של כ־380 מיליארד דולר במהלך שנת 2024 (שהם פי שלושה ויותר מתקציב ההגנה של רוסיה, שמשקיעה כ־%7־9% מהתמ"ג שלה בכוחה הצבאי).
כל זאת, בין השאר על רקע העובדה ש־23 מחברות הברית צפויות לעמוד ביעד ההוצאות של 2% מהתמ"ג שלהן השנה (לעומת שלוש מדינות בלבד שעמדו ביעד זה ב־2014) בזמן שפולין – החולקת גבולותיה עם אוקראינה ובלארוס – אף הכריזה על הכפלת כוחה הצבאי והגדלת שיעור התקציב ל־4% מהתמ"ג שלה.
בנוסף ולצד הגברת מעורבותן במאבק מול רוסיה תוך אספקת נשק, ציוד צבאי ואמל"ח מתקדם לאוקראינה (כגון מערכות הגנה אוויריות ומטוסי קרב מסוג 16F), הן אף התחייבו להעביר לה סיוע כספי בשווי של 43 מיליארד דולר בשנה הקרובה.
זאת ועוד, במהלך שלושת ימי הפסגה בוושינגטון דנו מנהיגי נאט"ו באפשרויות להרחיב את השותפויות הביטחוניות האזוריות במרחב אסיה והפסיפיק (דוגמת IP4, (QUAD כדי לבסס את מערך ההגנה וההרתעה הטרנס־אטלנטית, לחזק את הבסיס התעשייתי הביטחוני האירופי וכן, להרחיב את הייצור הביטחוני של הארגון.
זאת, במיוחד על רקע התגבשות תפיסתה של סין כאיום קולקטיבי ומהלכיה האגרסיביים באזור וכן על רקע התעצמותה הצבאית של רוסיה, בין היתר, נוכח חיזוק השותפות האסטרטגית ביניהן ואספקת טילים ומל"טים קטלניים מאיראן וקוריאה הצפונית, הגברת פעילותה הצבאית במרחב הים הבלטי ואיומיה הישירים על ביטחונן של בעלות הברית.
בתוך כך, התחזקות הדינמיקה הביטחונית וההשפעה ההדדית בין המלחמות במזרח אירופה ובמזרח התיכון לבין המתיחות הגוברת במזרח אסיה, מקרינה על מעמדו ותפקודו של נאט"ו ומאתגרת את ההגמוניה המערבית.
מעבר לקולות הקוראים להנהגת הארגון להשאיר את הטיפול בסוגיה הביטחונית של אסיה למדינות האזור, התרחבות פעילותו מחדדת את המחלוקות הפנימיות בין חברותיו. היא גם יוצרת לא מעט פילוגים ומתיחויות בינו ובין מדינות דרום־מזרח היבשת ובהן מלזיה ואינדונזיה, חברות ה־ASEAN. זאת, בעיקר על רקע הגברת פעילותן הימית של ארה"ב וסין באזור ים סין הדרומי והמזרחי, במסגרת העימות האסטרטגי ביניהן.
התחממות באזור הארקטי
חיזוק נוכחותו של נאט"ו במרחב האסייתי טומן בחובו לא מעט יתרונות אסטרטגיים פוטנציאליים. עם זאת, לא רק שלבעלות הברית המתמודדות עם התוקפנות הרוסית באירופה אין המשאבים להשפיע על מאזן הכוחות האזורי, התערבותן ב"נקודות חמות" כגון חצי האי הקוריאני או מצרי טאיוואן, עלולה להגביר את המתיחות ברחבי אסיה והמאבק הבין־גושי.
זאת, במיוחד נוכח תפיסת נאט"ו על ידי סין, קוריאה הצפונית ורוסיה כאיום קיומי. שכן, מבחינתן, מדובר באתגר ביטחוני משמעותי, שמעודד אותן להעמיק את שיתוף הפעולה ביניהן, לפתח ולהגדיל את ארסנל הנשק הקונבנציונלי ובעיקר הגרעיני שלהן ומדרבן את מוסקבה לחזק את צי צוללות הטילים הבליסטיים, נושאי ראשי הנפץ הגרעיניים שלה.
חמור מכך, בראייה אסטרטגית כוללת, שותפות זו עלולה לערער את יציבותה של אסיה כולה, להתרחב לאזור הארקטי ולהחמיר את האיום הביטחוני מצד רוסיה החולשת עליו.
שכן, פרט למצבורי גז טבעי ונפט עצומים המצויים בו ושערכם מוערך ב־35 טריליון דולר, החוג הארקטי נודע בחשיבותו הגיאו־אסטרטגית, הכלכלית והביטחונית וכן, בנוכחותה הדומיננטית של רוסיה שם, המקנה לה יתרון מובהק על פני חברות נאט"ו (קו החוף שלה מהווה 53% מקו החוף של האוקיינוס הארקטי). לא בכדי על רקע זה, סין פועלת להגברת נגישותה לאזור בין השאר באמצעות מיזם ה"חגורה והדרך" (BRI).
בראייה גיאופוליטית מערכתית, התחזקות נאט"ו והתרחבותו הגיאוגרפית, משקפת את פני המציאות החדשה. היא מחייבת את הנהגת הארגון לנווט בתוך רשת מורכבת של משברים צבאיים וסוגיות ביטחוניות (כגון טרור, פשע ומשבר אקלים), מהלכים פוליטיים והתפתחויות טכנולוגיות שונות. בתוך כך, היא מקנה לארה"ב גמישות רבה יותר במתן תגובה למשברים במזרח אסיה ובמזרח התיכון ללא סיכון היציבות האירופית.
סקר דעת קהל שנערך בסוף חודש מאי בארה"ב על ידי Chicago Council on Global Affairs–Ipsos אף מראה כי רוב גדול מהציבור האמריקאי (83% מהדמוקרטים, 61% מהרפובליקנים ו־60% מהעצמאיים) שהביע תמיכה בברית הצפון־אטלנטית, סבור שהיא עדיין חיונית לביטחון ארה"ב ו־52% מהציבור מאמינים שהיא תהפוך אותה לבטוחה יותר.
עם זאת, חלוקת הנטל הצבאי והתקציבי כאמור בין חברות הברית, חיזוק יכולותיהן והתחזקות הארגון כאמור, אינם יכולים לשמש ערובה בלעדית לביטחון היבשת והרתעת אויביה, ובראשם רוסיה. דווקא בימים אלה של החמרת המאבק הבין־גושי והיווצרות סדר רב־קוטבי חדש, הברית הצפון־אטלנטית עלולה לאתגר את המעצמות הרוויזיוניסטיות ולהעצים את ממדי האיום הביטחוני העולמי.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי
[email protected]