מבחינתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הביקור בוושינגטון, הפגישה עם הנשיא ג'ו ביידן, והנאום בפני המושב המשותף של שני הבתים - מעניק לביקור מראש הגדרה של ניצחון מוחלט. כמו כן, מדובר בתיאור וזיהוי שיקבלו הסכמה נלהבת בימין המלא-מלא. יש כמובן לביקור הזה גם צדדים נוספים, מלבד אלו הנוגעים ישירות אישית למעמדו של ראש הממשלה, אך מבחינה מדינית, פוליטית, ומוסרית, כאירוע המעורר ציפיות – ניתן כבר להגדיר את הביקור הזה כאפסי מוחלט. בלי מירכאות. עם טיפת חוצפה אפשר להוסיף שמדובר בביזיון גמור.
הנאום שראש הממשלה יישא בפני הסנטורים וחברי הקונגרס יהיה נאום מעולה, כמובן עם אנגלית משובחת. נתניהו גם מומחה לשפת הגוף, קרוב לוודאי שבמהלך דבריו ישתוק לרגע קט, יסקור בעין חוקרת את ציבור שומעיו, יעלה לשנייה חיוך של סיפוק. מחיאות כפיים מובטחות לנתניהו מהספסלים של המחוקקים הרפובליקנים באולם. הספסלים של הדמוקרטים יהיו ברובם ריקים. הם ייעדרו מהאירוע כביטוי מתוכנן מראש ליחסם הביקורתי השלילי כלפי נתניהו וגילוי מופגן לכעסם על התנהלותו הקיצונית.
בצל המשבר חסר התקדים: בבית הלבן נערכים לביקור נתניהו בארה"ב
נתניהו סוטר בפרצוף של יהודי ארה"ב ומזמן אותם לעימות עם מדינת האם שלהם | נחמן שי
הפגישה עם הנשיא ג'ו ביידן, שתתקיים לפני נאומו של נתניהו ובשולי הופעתו בפני המושב המשותף, הייתה והינה יוזמה של הנשיא ביידן ומחווה מצדו לראש הממשלה, שאותו ביידן לא אוהב. להערכת פרשנים בוושינגטון, הפגישה בבית הלבן לא תהיה ידידותית במיוחד. לדבריהם, הנשיא ביידן מתכונן להביע בפני נתניהו את אי שביעות רצונו מהמשך הלוחמה ברצועת עזה ויותר מזה להבהיר לראש הממשלה שהוא, הנשיא, מאוד לא מרוצה ומוטרד מהעובדה שראש הממשלה עדיין לא גילה מהו היום שאחרי. "אני לא בטוח שהפגישה תסתיים הפעם עם צילום משותף של ביידן ונתניהו", אמר לי פרשן ותיק ומוערך בוושינגטון. "בשיחה עם ביידן, יגלה נתניהו שהנשיא דואג יותר לגורל החטופים מאשר הוא, נתניהו".
לפי הערכות של פרשנים בוושינגטון שמקבלות אישור בדיווחים באמצעי התקשורת בארה"ב, נתניהו יופתע לשלילה מהיקף, מחוצפת ומגסות ביטויי וגילויי הביקורת נגדו שייחשף להם בשהותו בוושינגטון. סנטורים וחברי קונגרס דמוקרטיים שמבקרים את נתניהו ותוקפים את התנהלותו בחודשים האחרונים מאז פרוץ המלחמה נגד החמאס, כבר הודיעו שיחרימו את המושב המשותף. אחדים מהם שאולי יחליטו ברגע האחרון לא להיעדר, יפגינו את יחסם העוין לנתניהו כשיימנעו במוצהר ממחיאות כפיים. חברי קונגרס וסנטורים ידועים כמי שמקפידים לשמור על נימוסים ונוהלים של איפוק הקבועים בשני הבתים. עם זאת אין ספק שראש הממשלה ירגיש היטב ויחוש את האווירה הלא אוהדת, הזעומה והמנוכרת כלפיו מצד המחוקקים הדמוקרטים. מחיאות הכפיים שיקבל מהמחוקקים הרפובליקנים לא יצליחו לעמעם או להמעיט מהאווירה המפוקפקת הנלעגת של קבלת הפנים שירגיש מצד הדמוקרטים בשני הבתים.
פעילים ואקטיביסטים בקהילה הישראלית בניו יורק מתלבטים עם ליזום ולארגן הפגנות נגד נתניהו בשהותו בוושינגטון. הם חוששים שההפגנות של ישראלים יציתו עימותים עם הפגנה של פרו-פלשתינים, שקרוב לוודאי תתקיים נגד נתניהו. מה שברור, שהופעה של ראש ממשלת ישראל בגבעת הקפיטול בעיצומה של מלחמה נגד החמאס, לא תעבור בשתיקה מצד הגורמים הפרו-פלשתינים, ליתר דיוק הפרו-חמאסניקים, הפעילים בארה"ב. קרוב לוודאי שגורמים אלו כבר מכינים הפגנה גדולה נגד ראש הממשלה.
האמת היא, שמגזימים במשמעות ובהשפעה שיש להפגנות. אפילו מהבחינה התקשורתית, ההפגנות הפרו-חמאסניקות כבר נמאסו והפכו לתופעה נלעגת. לפי דיווחים שפורסמו לאחרונה בארה"ב, מאחורי ההפגנות האלו עומדים ופעילים סוכנים איראניים, שגם מממנים את ההפגנות.
המשמעות של ביקורו הצפוי של נתניהו בוושינגטון ושל הופעתו בפני מושב משותף של שני הבתים היא חוסר המשמעות של ביקורו ולו"ז שהותו בוושינגטון. מכל שיחה ומפגש שנתניהו יקיים בוושינגטון או בניו יורק, מכל תגובה שישמע לדברים שיאמר, בנימין נתניהו יגלה עד כמה הממשלה שהוא מכהן בראשה מעוררת לעג, מבוזה, מושפלת. נתניהו יגלה עד כמה הוא עצמו איבד כל אימון, כל יחס של הערכה, כל קשר וזיקה לרצינות, לאיכות, לציפיות חיוביות. אם עד היום נתניהו לא היה מודע לזה, בשיחות שיקיים, בהצהרות שישמע בפגישות שלא לפרסום, בהתבטאויות ובתגובות שיטיחו בו אנשים בשיחות שלא לייחוס, נתניהו יהיה בהלם לגלות עד כמה שותפים לקואליציה שלו, עד כמה שרים ושרות שהוא בחר ומינה הרסו, השפילו ורמסו את מעמדה של ישראל במיוחד, בעיקר ובדיוק בקרב מי שידועים, מזוהים וגאים כאוהדיה, תומכיה ואוהביה.
יותר מכל ראשי הממשלה שכיהנו בישראל, בנימין נתניהו קיים במספר ובקצב ביקורים רשמיים בוושינגטון. מה שאיפיין את ביקוריו התכופים, מנהגו שלא להיפגש עם בכירים בקהילה היהודית הגדולה. נוהג ונוהל, שראשי ממשלה קודמים קיימו באופן מוקפד. זה לא סוד שנתניהו לא אוהב, בלשון המעטה, את האופי, הצביון הליברלי החזקים והגורפים של רובה הגדול והמכריע של הקהילה היהודית בארה"ב, במיוחד בניו יורק. בכל הביקורים שלו בארה"ב נתניהו אף לא פעם אחת יזם, ביקש וקיים פגישה עם בכירים, עם רבנים, עם מחנכים, עם עסקנים קהילתיים. רק בביקור האחרון שלו בספטמבר לרגל כינוס עצרת האו"ם, נתניהו נפגש לראשונה בניו יורק עם בכירים יהודים.
ספק רב אם בביקורו הצפוי והמתוכנן בוושינגטון ראש הממשלה יקיים מפגש מיוחד עם יהודים בכירים. נתניהו לא יודע ולא מודע מה היה מחכה לו במפגש כזה אם היה מקיים. בכירים יהודים שחוזרים מביקורים בישראל, המומים ומוכי הלם. גם אלו מהם שנוטים בהשקפותיהם לימין, לא קולטים איך זה שדמות כמו בן גביר הפכה לדמות מרכזית בממשלה. מאיר כהנא המנוח הוא שם גנאי בקהילה בניו יורק שאסור להזכיר בשיחה. "אני לא מבין ולא מתמצא בתביעות נגד נתניהו והן לא מעניינות אותי. אבל אני לא קולט איך זה שהוא נתניהו הכניס לממשלה שלו יצור כמו בן-גביר יורש של מאיר כהנא. זה לא נתפס", אמר לי בשיחה ראש ארגון יהודי מרכזי, פעיל ותיק ומוערך בקהילה.
ראש הממשלה יעשה הכל להעניק לביקור מעמד של הצלחה והישג. לא יחסרו מי שיעזרו לו במאמץ להפוך את ההופעה שלו במושב משותף לשני הבתים לאירוע היסטורי ולהישג לישראל. שטויות. זהו ביקור שלא יניב שום טובה, שום הישג, שום רווח מדיני מעשי לישראל. האמת היא, שהתמיכה, האהדה והאהבה לישראל בוושינגטון הרשמית, הן כה חזקות, איתנות ומובטחות לישראל, שאין צורך במעשה מיוחד ובוודאי שלא בביקור מיוחד להבטיח את קיומן.