"התנאים להחזיר אותם מבשילים", אמר ראש הממשלה ערב צאתו לביקור בוושינגטון ביום שני. מבשילים, כלומר טרם הבשילו עדיין. השבוע מלאו חמישה חודשים לשיחות העקיפות בין ישראל לחמאס, ודבריו של ראש הממשלה דורשים הבהרה. מדוע הבישול כה אטי, על מה הם מדברים כל כך הרבה.
אב החטופה רותח על נתניהו וזועק: "נאם 55 דקות, ולא הקדיש דקה לעסקת החטופים"
התשובה איננה מסובכת. אין צורך עוד להבשיל ואין הרבה מה להשחיז. ההצעה כוללת עשרות סעיפים ברורים למדי, שנדונו על ידי הצדדים באין־ספור סבבים, הושחזו, פולמסו ונבדקו שתי וערב על ידי כל הצדדים. ישראל וחמאס יודעים היטב מה רוצה כל אחד מהשני. כאשר לא ידעו, ביקשו הבהרות וקיבלו. היה להם זמן.
כמה שעות לפני נאומו שלשום בקונגרס, הודיע בנימין נתניהו כי הוא ייפגש עם הנשיא ג'ו ביידן, והוסיף כי אחת הסיבות לפגישה היא קידום מתווה ההסכם לשחרור חטופים. גם דברים אלה מעוררים שאלה. מה צריכים שני המנהיגים לדסקס כדי להשיג פריצת דרך? אם היו שאלות לאחד הצדדים, אפשר היה לפתור אותן מזמן.
חמישה חודשים זה הרבה זמן לשיחות כה אינטנסיביות. הן לא רק אינטנסיביות, הן גם מתנהלות בדרג הגבוה ביותר. אין דרג גבוה מזה: מן הצד הקטארי – ראש ממשלתם מוחמד בן ג'אסם, בן משפחתו של האמיר. מצרים שלחה למשימה את ראש המודיעין הכללי עבאס כמאל, מן המקורבים ביותר לנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי. את ארה"ב מייצג לא אחר מאשר ראש ה־CIA ויליאם ברנס. בצד הישראלי מנוהל התיווך על ידי ראש המוסד דדי ברנע, ולצדו נציגים מצה"ל וראש השב"כ רונן בר.
אפשר כמובן להמשיך במגעים הללו עוד חמישה חודשים, ולומר לציבור שהם מבשילים. אפשר גם להאשים את הצד השני כי אינו רוצה עסקה. כך עשו ממשלות ישראל בשיחות השלום לאורך השנים. הטילו על הערבים את האחריות, ובכך נמנעו מחציית הרוביקון. אפשר להגדיר את דרישות הצד השני כבלתי הגיוניות, וכך לתרץ מדוע איננו קופצים למים. גם את זה עשינו במהלך המו"מ הנוכחי.
אבל האמת היא שבמגעים הללו, שאינם מתקיימים לשם הסכם שלום אלא כדי להציל בדחיפות שבויים ישראלים שחייהם בסכנה, אין עוד צורך בדין ודברים ולא בתהליך הבשלה. הדבר היחיד שצריך כדי שתהיה פריצת דרך הוא החלטה. ההחלטה הזאת מצויה בידי ישראל ולא בידי חמאס. חמאס אינם מתבקשים להחליט דבר, כי אינם במעמד כדי שיחליטו. ישראל צריכה להחליט, והיא מתקשה לעשות כן.
ההחלטה שצריך לקבל היא אם להפסיק את המלחמה. פשוט לסיים אותה. מערכת הביטחון אומרת שאפשר לסיים, ושאם צריך, נדע להתמודד עם האתגרים שיבואו אחר כך. עתה מצויה ההחלטה בידי ראש הממשלה. הפסקת המלחמה פירושה גם לסגת מציר פילדלפי הגובל ברפיח, לסגת ממסדרון נצרים, שביתר את הרצועה לשניים במרכזה, וכן להוציא את הכוחות מן הבסיסים והעמדות ברחבי הרצועה. היא כרוכה גם בשחרור אסירים רוצחים. בתמורה, תקבל ישראל עשרות בני ערובה חיים, ואת גופות הנרצחים.
"אנו נמצאים בעיצומם של מאמצים נמרצים להשיבם הביתה", אמר שלשום נתניהו בנאומו בפני בתי הקונגרס בוושינגטון, "אני מאמין שהם יעלו יפה". הוא לא נקב במועד, גם לא משוער. כך אמר בפברואר, במרץ וגם אחר כך. זוהי עסקה קשה לעיכול, ואולי משום כך מהסס ראש הממשלה לחתור אליה. היא מעניקה ליחיא סנוואר את חייו בחזרה. זמנית כמובן. כך גם לאלפי חמושים של חמאס שזרועו הארוכה של צה"ל טרם הגיעה אליהם.
והיא מעניקה חירות למאות אסירים ביטחוניים, שנידונו למאסר עולם או לשנות כליאה ארוכות. בגלל כל זאת, היא תעורר בנו קבס, אבל איך אמרה טליה, נכדתו של אלכס דנציג, חבר קיבוץ ניר עוז שנהרג בשביו בעזה – הגיע הזמן להחזיר את הלב למקום.
במהלך החודשים הללו סיקרתי כעיתונאי את המו"מ דרך הצד הערבי. את המידע הבאתי מפי מקורות אנושיים שאינם ישראליים, וגם מכלי תקשורת ערביים. כדרכם של מגעים עצבניים וחסרי אמון, המו"מ לווה בתרגילי השפעה, הדלפות לצורכי הרדמה (של הציבור או הצד השני) ומהלכים שנועדו לחבל בשיחות או לכופף את הצד השני.
פעמים רבות השיחות קרסו, והיה מעניין לראות כיצד המתווכים אינם מתייאשים ופועלים להחיותן. מנקודת מבטי אפשר להגיד בצער, אחרי חמישה חודשים דחוסים ופתלתלים, כי ההדלפות המניפולטיביות יותר לא באו מן הצד הערבי דווקא.
שמיכה צבאית קצרה
שמו של אל"ם א' אסור בפרסום על ידי עיתונאים בישראל. א' הוא מפקד בסיס חיל האוויר ברמת דוד. הוא בן 44 וחצי, ולתפקידו נכנס לפני שנתיים. מועד לידתו, למעוניינים, 1 בדצמבר 1979.
חיזבאללה הביא את שמו המלא ותמונתו בסרטון החדש שאותו הפיץ השבוע. הסרטון הוקדש כולו לבסיס רמת דוד. הוא צולם, לדברי חיזבאללה, השבוע בשמי הבסיס בידי כלִי טיס שהם שיגרו לכאן, ממרחק 46 קילומטרים מגבול לבנון. ניכר בו, בכלי הטיס, שהוא לקח את הזמן בסבבה. התמונות נינוחות, באיכות טובה ומפורטות. אורכו של הסרט שמונה וחצי דקות, אבל החומר הגולמי מן הסתם רב יותר.
בסרט מגלים לנו אנשי המודיעין והווידיאו של חיזבאללה את רשימת הטייסות הפועלות בבסיס. לטענתם, הם יודעים היכן נמצאת המפקדה של כל טייסת, ומבליטים אותה באמצעות תקריב. הם מצביעים גם על החניון התת־קרקעי שבו מסתתרים (כך לפחות הם אומרים) מטוסי הקרב, ומצלמים בנינוחות את המסלולים. בבסיס יש שלוש סוללות של כיפת ברזל, וגם הן מצולמות ממעוף הציפור. אף מחסן התחמושת מצולם, ומבנים נוספים, חשובים וחשובים יותר.
באופן מפתיע, את הסרטון יזמו מומחי חיזבאללה לצרכים הגנתיים. הוא נועד להרתיע את ישראל מפני הידרדרות למלחמה רחבה יותר, או פתיחה של מערכה כוללת בלבנון. אנשיו של נסראללה רוצים לרמוז כי במקרה מלחמה, המקומות הרגישים ביותר שלנו מונחים בכף ידם. אם הגיעו אליהם כדי לצלם, יוכלו גם להפגיזם. יש להם טילים מדויקים לשם כך.
נוסף לכך הם ביקשו להראות כי ביכולתם לשהות בשטח ישראל זמן רב מבלי להתגלות, וכן ביקשו להפגין יכולת הגעה למידע נקודתי רגיש. בפרסום תמונתו של אל"ם א' ביקשה חיזבאללה להראות, לטענתה, כי גם הם, כמונו, יודעים על המפקדים שלנו, כפי שצה"ל יודע על המפקדים שלהם, ואף מגיע אליהם והורג אותם.
המטרה הכללית של חיזבאללה בסרטון הזה, ובשניים שפורסמו לפניו, היא להפגין סימטריה. מאזן כוחות. אומנם זו סימטריה בלתי מאוזנת, כי המודיעין הישראלי ביתרון מוחץ, אבל הנינוחות שעולה מהסרטון בהחלט מטרידה. היא מזכירה לכל מי שקורא כאן למלחמות או מעודד אותן, כי צה"ל אינו יכול להיות בכל מקום כל הזמן, ואין ביכולתו להגן על כל בסיס וכל יישוב. צה"ל הוא צבא קטן, עם כוח אש מדוד והון אנושי מוגבל. מי שלא הבין זאת כבר ב־7 באוקטובר, קיבל השבוע המחשה בצבע ובתמונה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל [email protected]