בכל נאומיו של אבי האומה, אני מחכה לכתובית בתחתית המסך: אזהרה, המציג הינו שחקן. כאשר הוא נואם בשפה החביבה עליו, בפני קהל שבוי, חובה להוסיף "אזהרה חמורה". האמריקאים מתלהבים מהפאתוס, ממחמאות של מנהיג מדינה נתמכת, מעתיד קסום שמציירים להם.
נתניהו וביידן נפגשו בוושינגטון; דיווח: הבית הלבן במכבש לחצים על רה"מ
שפר מזלי שהחיים אפשרו לי להיות נוכח במופעים של גדולי אומני הסטנד־אפ. לא רק באולמות ענק, אלא גם במועדונים קטנים בניו יורק, כאשר הריצו את המופעים החדשים בשנות ה־80. אחד מהם היה אנדרו "דייס" קליי, יהודי מברוקלין, שבנה אישיות בימתית של איטלקי־אמריקאי, שכבשה את אמריקע במהירות של טיל בליסטי באותה תקופה.
"דייס", בצעירותו, היה איש גדול עם רעמת שיער וג'ל שתאמה את תקופת הסרט "גריז" בכיכובו של ג'ון טרבולטה. הוא נהג לעלות לבמה עם כיסא גבוה של ברים, כוס וויסקי גדולה, סיגריות ומצת זיפו. הוא היה חנוט במעיל עור עם נצנצים של קוביות משחק (דייס, באינגליט), ומהשנייה שפתח את הפה - הקהל שלו היה שבוי.
השפה, בניגוד לאנגלית של אבי האומה, הייתה סלנג ברוקליני כולל מבטא, שזורה בביטויים מיניים. זו הייתה הסיבה להצלחה מטאורית, כולל שמונה ספיישלים בערוץ HBO, והיותו הסטנדאפיסט הראשון שהופיע באולם כדורסל (נכחתי) ובאצטדיון ענק עם 80 אלף צופים נלהבים – שהפכה לכישלון בגלל לחץ של ארגוני הנשים בארה"ב. אבל הוא היה הגדול מכולם.
מופע של "דייס" במועדונים ארך כ־80־85 דקות. אבי האומה עלה לנאומו הרביעי בקונגרס עם ערימת דפים. כיפוש, שישבה לצדי בפתיחת הנאום, זיהתה ראשונה את הנתון. היא גם זיהתה ראשונה את הכמעט נפילה בעלייה לדוכן. לא זוכר על מה חשבתי אז ואיך איבדתי את חדות איבוד הנתונים, אבל כאשר היא אמרה לי: "מאמי, תראה כמה דפים, זו כמות יותר עבה מספר בכריכה קשה", הפנמתי מיד שזה הולך להיות סיפור ארוך.
הרייטינג של הלהג והרהב של אבי האומה, בכל ערוצי הטלוויזיה, היה 41% צפייה. אותי מעניין במה צפו 59% מבעלי הממירים שמופיעים במדגם, ואיך הם קיבלו את ההחלטה הנבונה שלהם להתעלם מהמופע. אז כדי להסתגל לאווירה, מיד דמיינתי את "דייס" כאבי האומה, אפילו שאין ביניהם שום דמיון, חיצוני ומילולי. הבלה־בלה גרם לי לפיהוקים בקצב גבוה.
חיכיתי שהוא יתחיל לטנף בפוליטיקה דרעק של אמריקע, הוא לא אכזב. כאשר הוא התחיל להודות לדונלד טראמפ, חשבתי על השלט המרקיב של רמת טראמפ בגולן, והתפללתי שג'ו ביידן, "סליפי ג'ו", ייתן לו ברקס ויבטל את הפגישה ביניהם. אחרי שאבי האומה התעלם מקיומה של קמלה האריס, סגנית הנשיא, המועמדת של הדמוקרטים, אמרתי לעצמי "ישששש".
בעלה של קמלה הוא יהודי, היא לא פראיירית כלל, הנה הברקס לפגישה ביניהם. דמיינתי את השיחה בין הבעל היידעל'ה לרעייתו. "מאמי, פאק־הים. אל תחשבי אפילו להיפגש עם הפליט הזה, שנפל מהאונייה וחושב שהוא יכול לנהל כאן את העניינים. את לא רואה אותו, הבנת! יש לך קמפיין על הראש. אל תודיעי לו בכלל, שהצוות ישלח הודעת טקסט שאת עסוקה. אל תעדכני אפילו את ג'ו - החלטת, וזהו. ואם את נבחרת איכשהו לנשיאות, תתעלמי ממנו עד ינואר 2027. יש לו בחירות בסוף 2026, אבל את תהיי עסוקה נורא. אם תיבחרי, אני אסע לירושלים עם הילדים, נלך לכותל אשים פתק ואזרוק זי"ן בכיוון שלו, אתעלם מקיומו".
תתארו לכם את אם האומה, עבריינית מורשעת, שמעלעלת במסמכים בחדר הישיבות בכנף של ציון, שהייתה מאזינה לנאומה של האריס, סגנית נשיא ונשיאת שני הבתים, סנאט ובית הנבחרים, באגם הדרעק שלנו. אם הייתה מתעלמת מקיומו של בעלה, אבי האומה, איך הייתה מגיבה? לא צריך לפרט, נכון?
באמת שריחמתי על נועה ארגמני, ששוחררה מהשבי אחרי שמונה חודשים, עומדת זקופה ליד אם האומה שתפסה עליה בעלות, בעת שאבי האומה עושה בה שימוש ציני במופע שלו, כאילו הייתה מצית זיפו במופע של "דייס". הרגשתי רע נורא בשבילה. אישה צעירה, בתוך סיוט, חוותה גיהינום ארוך טווח, שבעל כורחה משמשת כפריט בהצגה חסרת תכלית בשבילה, כאשר בן זוגה עדיין חטוף. מה עבר לה בראש באותה דקה, רק היא יודעת. היא אדם מנומס ונעים הליכות, אני בספק אם אי־פעם תשתף אותנו במחשבה הזו.
אז עכשיו אני מחכה לקמלה, שתראה לנו מאילו חומרים היא בנויה, כי את החומרים שאבי האומה בנוי מהם אנחנו מכירים, לצערי, כבר יותר מדי שנים. במהלך השואו שלו, זוהו חמישה מהחטופים בישראל, אחרי שגופותיהם חולצו בידי כוחות הביטחון. המספר פחת מ־120 ל־115, חיים ומתים. לא ניתנה למשפחות החטופים שום בשורה מאבי האומה שליהג בקונגרס, ההפך הוא הנכון. מי יודע כמה מהחיים כבר אינם בין החיים. את אבי האומה זה באמת לא עניין, לא מעניין ולא יעניין. האמירה שלו על "החטופים סובלים, אבל אינם מתים" מפסיקה להתכתב עם המציאות בכל יום שחולף, אחרי עשרה חודשים.
את אלי ביבס, אביו של ירדן, חמה של שירי והסבא של הג'ינג'ים, פגשתי ביום שישי שעבר, באקראי. ישראל קטורזה, סוג של צדיק, שבאמת תומך בשקט באנשים במצוקה, תומך גם באלי, תושב קיבוץ צאלים, שעושה כל שביכולתו לפעול לשחרור משפחתו. קטורזה ביקש מיוסי סתומיאן, ההידרו־תרפיסט, לטפל באלי בבריכה שבביתו בתל אביב. סתומיאן, כזכור, גאון במים, יחיד סגולה שההשגחה העליונה נגעה בו והוא מציל נפשות, נרתם בשמחה. בכל פעם שאלי בעיר, סתומיאן מתייצב מיד.
אז בשישי שעבר, הוא הביא את אלי בסיום הטיפול לפרלמנט שלנו "המשתנה", בשיכון ל'. אלי, אדם מקסים, בן 68, שגם בסיוט לא האמין שאת תחילת הפנסיה שלו הוא יעביר במאבק על חיי משפחתו. הבנתי מיד שהוא לא ינדב מידע, אם יש לו, על מצב בני המשפחה. שאלתי אותו על האמירה האומללה של בני גנץ על גורל שירי והילדים.
"ברור שלא אהבתי", הוא ענה בנימוס. "אבל אני מוקף באנשי מערכת הביטחון, כולל קציני מודיעין שמעדכנים אותי בכל התפתחות. אמרו לי שאין שינוי בסטטוס. אני מקווה לטוב, התקווה הזו מחזיקה אותי חיוני, עד כמה שניתן. דיברתי עם גנץ אחרי הדברים שאמר, אין בי שום כעס עליו, אם כי הייתי מעדיף שהדברים לא ייאמרו".
שאלתי, באמת בנימוס, מדוע החליט להצטרף למשלחת של אבי האומה לנאום בקונגרס. "הזמינו אותי, מיד השבתי בחיוב. אני והמשפחה כאן, לא במצב של בחירה חופשית. אני אעשה כל מה שניתן כדי לסייע בשחרור של המשפחה שלי, גם אם צריך לנסוע לעזה, לא לוושינגטון. אם הנסיעה שלי תסייע במילימטר, זה מספיק חשוב".
הבנתי, גם הסכמתי. חייב כל אדם באנושות, להימנע משיפוט, לשבט או לחסד, של משפחות החטופים, הנרצחים והנופלים במערכה הזו. את גודל הטראומה, אנחנו הציבור, שלא חווה אותה באופן אישי, לעולם לא נכיל, נבין ונפנים. אני זוכר את מרים גרוף, אמו של יוסק'ה גרוף, אחד משמונת חיילי הנח"ל שנפלו בשבי הסורי, במלחמת לבנון הראשונה לפני 42 שנים. בעולם אנלוגי, בלי דיגיטל ומסרונים ומציאות מדומיינת של AI, היא הפכה עולמות. אישה אחת מול כל המערכת הפוליטית, שהייתה צינית אז, בדיוק כפי שהיא צינית כיום, רק בלי אמצעי הדיגיטל. יוסק'ה גרוף שוחרר.
גם את המאבק לשחרורו של גלעד שליט ליוויתי מקרוב, בשידורי רדיו והשתתפות במיצג מצולם ומתועד, שעה בתוך תא כלא מאולתר. כי בני הדור שלי חונכו שלא מפקירים חייל בשטח, בשום מצב צבירה. ומי שלא חווה שבי של יותר מחמש שנים, לא יכול לטעון בעד או נגד לעסקה. הוא כן יכול להתנדב להחליף חטוף, בכל יום נתון. צה"ל היה בעזה ב־2009.
יכול היה להישאר שם עשרה חודשים, או שנתיים, להביא לשחרורו של גלעד שליט, לפרק את חמאס, להימנע, אולי, משחרורו של יחיא סנוואר ועוד חלאות, ואז אולי לא היינו חווים את המלחמות מאז, כולל את הקטלנית ביותר ב־7 באוקטובר. אבל אנשים אוהבים לקשקש, זה עושה להם טוף בלב, שהם חלק מהסצנה, בלי לשלם מחיר אישי על הטרגדיה.
לכבוד יום הולדתו ה־33 של הילד"ז, הגולה מאונס בק"ק מיאמי, שיבלה עוד וויקאנד עם מאמא ופאפא, ליקטתי קצת בונבונים לחגיגה. מבחינתי, המשפחה המאושרת יכולה לחגוג את היומולדת עוד שבועיים, יעלה כמה שיעלה לקופה הציבורית. כל יום שהם אינם כאן, בכתריאלבק'ה, זה סוג של מתנה יקרת ערך. את הברקס לעסקת החטופים יכול לתת אבי האומה מכל נקודה בגלובוס, גם מהכנף של ציון, בדרך לטיול באחוזה של דונלד, הנכד של פרד הגרמני.
השב"כ מתנגד נחרצות לצירופו של פיתהמר בן גביר לכל פורום ביטחוני מצומצם שנגיש למידע מסווג. לחשד יש בסיס סביר, כי מדובר באדם שהורשע שמונה פעמים, כולל בחברות בארגון טרור. הוא "בדוקאי" יותר מ־30 שנה, ומקורב מאוד לגורמים שמסכנים את ביטחון הציבור. עולה השאלה מה עושה הטיפוס הזה בקיבינימט של הביטחוני־מדיני, שגם שם יש מידעים שלפיתהמר וחנמאל ושאר הלהקה אסור להיחשף אליהם. ועולה עוד שאלה: מה הטיפוסים האלה עושים במשרד לבט"פ. אז נכון שהימ"מ מחוץ לתחום בשבילם, אבל יש עוד יחידות ועוד הרבה מידע שאסור שייחשף בפני הלהקה הזו. אבי האומה, שומע?
פיתהמר בן גביר בראיון לבלומברג: "טראמפ הוא הטוב ביותר עבור ישראל". אהההה, הוא אמר, אז מה? דעה כזכור היא כמו רקטום, לכל אחד יש, גם לי. ולדעתי, טראמפ הוא הטוב ביותר, כפי שבן גביר חייב להיות שר בתפקיד ביטחוני.
אריה דרעי עושה לפעמים דברים חשובים לביטחון ישראל, כמו הווטו על חברותו של פיתהמר בן גביר בפורום ביטחוני משפיע. לדעתי, דרעי צודק - פיתהמר אינו אפוי דיו לקבלת החלטות ביטחוניות, גם אם מדובר בביטחון הבית שלו.
מבקר המדינ'ע חקר ובדק את מערך מחדל הגיורים. החוקרים הצליחו להתחזות ליהודי ולקבל אזרחות. המבקר הגדיר את המצב כרמת סיכון קריטית. מאחר שאני בן לגר צדק, חבל שהחוקרים לא פנו גם אליי. הייתי יכול להאיר את עיניהם בכמה עניינים.
חוקרי מבקר המדינ'ע מצאו פרצות אבטחה במשרד ראש הממשלה, שנתנו אפשרות להשגת מידע רגיש וסודי ביותר. בנוסף, הגישה למידע מסווג ברשתות של משרד ראש הממשלה נגישה לכל מי שרוצה. חבל שלא תפסו בדש מעילו של אבי האומה, כדי להתריע. אולי כאשר ניסו לתפוס, הוא כבר היה בכנף של ציון.
מבקר המדינ'ע מצא שהרשות הארצית לכבאות והצלה לא חוקרת שריפות, בניגוד לתקנות של הרשות. רק 11% מהשריפות בשנים 2019־2022 בכלל נחקרו. כנראה שלא צריך לחקור, בשביל מה בדיוק? מה זה ייתן? עוד פעם נגלה שהמדינ'ע פועלת באמצעות אזיקוני פלסטיק? שכל יום שאין כאן אסון אזרחי, זה נס גלוי? אני מאוד מקווה שהוקמה כאן ועדת חקירה לבדיקת היתכנות לרעידת אדמה קטלנית. כדאי שהג'מעה תהיה מוכנה כבר עכשיו, כי לך תדע איפה יהיה המעיל של אבי האומה? איך מישהו יתפוס בו?
התנועה לטוהר המידות פנתה בכתב ליועמ"ש של המשטרה תנ"צ אלעזר כהנא כדי שיבהיר איך ממ"ז תל אביב ניצב פרץ עמר העניק דרגות פקד למפקדי כיתות כוננות בתל אביב. במכתב צוין כי בפקודת המשטרה אין בסיס חוקי לתת דרגות למתנדבים כמו הראפר יואב אליאסי "הצל". כן, הבסיס החוקי היחיד שיש במשטרת ישראל זה השר הממונה, שמנהל קמפיין בחירות כבר יותר משנה וחצי. החוק בשבילו תמיד היה המלצה בלתי מחייבת.
לג'מעה שמנהלת את הקייטנות של החניוקים חסר קצת געלט־קוידש לבזבוזים, אז מוישה גפני, הקופאי הקדוש, נתן להם 17 מיליון זוזים, במסגרת הגעלט של הגועליציוני. מאיפה לקחו את הגעלט? נו, באמת. בשביל מה יש עכו"ם כמו החילונים במערכת החינוך? אז לקחו קצת, מה כבר קרה? מה זה 17 מיליון זוזים, לעומת חצי מיליארד שנתנו לגועליצייה לפני כמה שבועות? הפיאסט, גורנישט־מיט־גורנישט. למה כשנתנו לאורית מהנזל וגרטל 302 מיליון ל"התיישבות כפרית" לא צרחתם? אגב, להתיישבות הכפרית בגבול הלבנון עוד לא נתנו לירה סורית דפוקה. אישרו, אבל לא נתנו זוז אחד לעת עתה. מסכנים, חילונים, שילכו כפרה על הצדיקים ביו"ש ובערים של החניוקים.
עו"ד נזיה דבור, ראש מועצת היישוב הדרוזי בית ג'אן, פנה במכתב פתוח לתושבי היישוב. "אחיי, בני העדה הדרוזים היקרים. אומנם אני רוחש אהדה וכבוד למנהיגות הדתית שלנו, לכל השייח'ים הנכבדים, לכל עמיתיי ראשי הרשויות, ולכל בני משפחת השכול. עם זאת, בביקור תנחומים שקיים ראש הממשלה עם ראשי הרשויות, בני משפחות השכול, במעמד המנהיג הרוחני של העדה, החלטתי להחרים ביודעין את המפגש הזה, כי נמאס מסיסמאות חלולות, חסרות תכלית ותוכן של ראש הממשלה. "אני אומר לו ולגורמים מטעמו – די לזרות חול בעיניים של בני העדה הדרוזית. ראש הממשלה קרא לנו אחיי ואחיותיי, דיבר על ברית דמים ועל ברית חיים.
הגיע הזמן לקבל את הזכויות שלנו במלואן. ראש הממשלה מתנהל באופן שמלמד על דו־פרצופיות. הוא לא פועל למען שוויון זכויות, נמנע מהעברת תקציבים, הקצאת חלקות לחיילים משוחררים, ביטול צווי הריסה, פתרון סוגיות האדמה ותכנון בנייה. הגיע הזמן לפרוע את ההבטחות לבני העדה. תושבי כפר בית ג'אן אינם עלה נידף ברוח – ואני שב ומזהיר, אל תנסו אותנו. השאגה שלנו עוד תישמע במלוא הכוח. על זכויותינו לא נוותר".
כל מילה במכתב היא אמת, אז מה? העדה הדרוזית אינה מעניינת את השלטון הזה, ולמעשה אינה מעניינת את כל הממשלות שכיהנו כאן. פתרון למצוקתם לא נראה באופק גם לעוד 20 שנה. יהיו הבטחות, יהיו הצהרות בלי כיסוי ממשי. ביום שהשייח' מואפק טריף, המנהיג הדתי של העדה, יודיע לגועליציית האפסים שמלש"בים בני עדתו לא יגיעו יותר ללשכת הגיוס, אולי יתחילו לספור אותם. 84% מהגברים בעדה הדרוזית מתגייסים לצה"ל. השייח' טריף חייב ללמוד מהחניוקים והמתנחלים איך מממשים זכויות. זה לא קורה בדברי נועם. דרוזים, לזכותם, יודעים להילחם. הגיע הזמן שיילחמו על זכויותיהם, כפי שהם יודעים.
שר הפנים משה ארבל הוא סוג של עוף מוזר בגועליצייה. זו הקדנציה האחרונה שלו בגועליצייה, הוא לא רוצה יותר. זו גם הסיבה שהוא לא דופק חשבון לאף אחד, ואומר את האמת שלו: "התגובה המהירה להתקפה הרצחנית מתימן על תל אביב, בתוך כיממה, נדרשת בדיוק כמו מתקפה על מטולה, איילת השחר, קריית שמונה ויישובי מטה אשר. דין אחד לכל יישובינו. אין מקום להעדיף את תל אביב על פני כל יישוב אחר בישראל". ארבל הוא לא רק רב וש"סניק, הוא מוערך גם בחברה החילונית בזכות פעילותו במשרד הפנים ונגישותו לכל יישובי קו העימות בצפון, בניגוד לאחרים בגועליצייה (ראוי לציון בסוגיה זו גם השר יצחק וסרלאוף). הוא משתדל לעשות, לא רק לקשקש כמו ליצנים אחרים בגועליצייה.
יש טיפוס באגם הדרעק, שהוא גם סגן יו"ר וגם חבר בוועדת החוץ והביטחון, שעונה לשם ניסים ואטורי. אין מילה של טמטום שהוא עוד לא פלט במסגרת חברותו במוסד הבזוי הזה. ביום שישי שעבר, אחרי שכטב"ם מתימן הרג את יבגני פרדר בדירתו בתל אביב, הוא השתמש במוות הטרגי בקרב שלו מול מפגינים. "אני חושב שהבחור, לא יודע מי הוא, לא הכרתי אותו - מי שבמשפחה שלו הפגין עד עכשיו, בטח יקבל צביטה בלב. איך אני יכול להפגין, כשדוד שלי, אח שלי, נהרג כרגע?".
אז ואטורי הוא באמת כסיל ציבורי מיותר. אם היה מברר, היה מגלה שיבגני עלה לארץ לפני חמש שנים. לא הייתה לו משפחה, אלא אחות ואחיינית, וזהו. הם דיברו רוסית, לא שולטים כל כך בעברית, האחיינית התראיינה ברוסית. לא השתכנעתי שהאחות ובתה מפגינות בעד/נגד מישהו ומשהו, אבל איני יודע. גם ואטורי לא יודע, אבל התפקיד שלו זה לדעת. אני מקווה שניפטר מנוכחותו באגם הדרעק בפריימריז הבאים.
זהו זה קינדרלעך של שעבס־קוידש. אבי ואם האומה שלכם מבלים עכשיו וויקאנד באמריקע. היא דואגת לכביסה ולתמונות יפות, הוא דואג לשרידות פוליטית, שתאפשר לה את כל הפינוק שבעולם. יש להם משימה לא קלה, להסביר לילד"ז שלהם שעוד לא הגיע הזמן לשובו מהגלות, נבעך.
אני רק מקווה שסוגיית החטופים תעלה לדיון בארוחת היומולדת, רגע לפני שחוזרים הביתה להרעיל את האוויר. הניצחון המוחלט בשבילי מהטיול הזה יהיה ברקס של קמלה לפגישה עם אבי האומה. אני בונה עליה, אני מאמין בה. יאללה, קמלה, יש עלייך. אמרת שאת יודעת להתעסק עם נאשמים כמו טראמפ. גם אבי האומה שלנו הוא נאשם. תני לנו את הכיף הרגעי הזה, תני לנו את הברקס, תני לנו תקווה, כי אנחנו מתחילים לאבד אותה.