במהלך מערכת הבחירות בשנת 1999, הובילו בנימין נתניהו והליכוד את הסיסמה: ״הם מפחדים״. לצערנו, 25 שנים אחר כך. הסיסמא הזאת רלוונטית מאוד לממשלת ישראל בהתנהלותה, מול חיזבאללה בגבול הצפון בתשעה חודשים וחצי האחרונים.
צרכים להבין, ההחלטה שקיבלו בפיקוד הצפון ב-7 באוקטובר לפנות אלפי תושבים מקו העימות הייתה על בסיס של חשש לחדירה של כוחות רדואן לגליל. ולביצוע מעשי טבח וחטיפה. כמה שעות לאחר תחילת מתקפת החמאס בדרום הארץ צה״ל תגבר את גבול הצפון, כאשר אלפי כוחות מילואים תפסו את קו ההגנה הראשון והשני.
פגיעה ישירה ברמת הגולן: עשרה נרצחים, רובם ילדים ועשרות פצועים
בצה"ל נערכים לתגובה: "הורגים מחבלים בזמן שחיזבאללה הורג ילדים"
אלא שההחלטה להשאיר את התושבים מחוץ לבתיהם באה מתוך תפיסה שהוביל הדרג המדיני כי עזה היא זירה ראשית והצפון זירה משנית. בדרג המדיני חששו מאירוע בו טיל יפגע בכיתת לימוד, בהסעות של בתי ספר או אף בקבוצת ילדים משחקת במגרש כדורגל. הפחד הכי גדול של ממשלת ישראל לגבי הצפון שאירוע כזה יקרה ומעבר לכאב ולאובדן זה אירוע שעליו חייבים להכריז מלחמה נגד חיזבאללה. בשעות שלאחר האירוע כל צמרת פיקוד צפון יודעת כי עליהם להגיב בעוצמה. בצורה קשה ביותר נגד חיזבאללה.
בצה״ל אומרים כי מי שירה את טיל הבורקאן למגרש הכדורגל זה חיזבאללה. ״אנחנו ירינו על מחבל פעיל חיזבאללה בכפר מרכבה וחיזבאללה ירה על ילדים ששיחקו כדורגל״ אמרו באופן רשמי בצה״ל.
כעת השאלה היא מה יחליט ראש הממשלה בוושינגטון. אומנם הדרך לישראל היא ארוכה אבל לפי הפרסומים ״כנף ציון״ מאפשר לראש הממשלה לנהל מלחמה גם בגובה עשרת אלפים מטרים מעל האוקיינוס. כל זאת בתנאי שיוכיח שהסיסמא שלו מ1999 לא רלוונטית לגביו.