חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בדבר מעמד שטחי יו”ש ועזה הייתה צפויה. לכן לא ברורה ה”תדהמה” שאחזה בקרב חלק מהפרשנים, הפוליטיקאים ועמך ישראל. חוות הדעת היא נדבך נוסף בשחיקת מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית, ואין ספק כי לקברניטיה אחריות לא מבוטלת בהפקרתה, הן במישור ההסברתי והן במישור הבינלאומי.
האג הנחיתה מכה קשה על ישראל: "יותר גרוע מכל תרחיש שחשבו עליו"
אסור לזלזל בה: האם חוות הדעת של ביהמ"ש בהאג תשפיע על צווי המעצר לנתניהו וגלנט?
דאגה לקראת ההכרעה בהאג: "החלטת בית הדין עלולה לחולל צונאמי משפטי נגד ישראל"
במישור המשפטי שגתה ישראל בכך שלא ביקשה לפסול את ראש ההרכב, ה”שופט” נואף סלאם הלבנוני, שלו היסטוריה ארוכה של התבטאויות קיצוניות נגד ישראל, בין היתר בהיותו שגריר ארצו באו”ם. תוכנית ההתנתקות יצאה מנקודת הנחה שהרשות הפלסטינית תשלוט בעזה ותהווה חלק בלתי נפרד מהמשא ומתן המדיני לגבי הסדר הקבע. בפועל, חמאס השתלט על הרצועה, תוך כדי ניתוץ סמלי השלטון של הרשות וניתוץ ברכיהם (במקרה הטוב) של אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות.
גם אירועי “חומת מגן”, והפיגועים של שנות ה־90 לימדו הלכה למעשה כי הרשות הפלסטינית לא בשלה להסדר קבע, וזאת מכמה סיבות. ראשית, בשל מי שעמד בראשה בתחילה, הלא הוא ערפאת, שנשאר בנפשו ארכי־טרוריסט ופעל נגד ישראל עוד לפני אירועי "חומת מגן". ראה למשל פרשת ספינת הנשק "קארין A".
שנית, לאחר הסתלקותו של ערפאת, מחליפו אבו מאזן נתפס מלכתחילה כמנהיג חלש אשר נסמך על תמיכת ישראל שביצעה מעת לעת הנשמה מלאכותית בגווייה הפוליטית שלו, ואפילו לא התיימר לנסות להטיל את מרותו בכל האמצעים על חמאס וארגוני הסירוב. שלישית, אבו מאזן וחבר מרעיו דואגים בעיקר לעצמם, תוך התעשרות על חשבון תושבי מחנות הפליטים. ורביעית, הרשות הפלסטינית היא בעצמה גוף המממן טרור, מעצם תשלום משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם וההכרה והתמיכה בארגונים שפועלים נגד ישראל.
כל אלה ועוד היו צריכים להביא את בית הדין לקביעה כי לכל הפחות לעת הזו, אין לישראל פרטנר להסדר הקבע, ומשכך, ולנוכח הניסיון הכושל ברצועת עזה, אין למי להעביר את שטחי איו”ש, בהנחה השגויה שישראל תפנה אותם. מנגד, ישראל צריכה להפסיק לגמגם ולהיאחז בתפיסה המלחמתית ובשלל דיסרטציות משפטיות כבסיס לשליטה בשטחי איו”ש, ולאמץ את דעת המיעוט של כבוד השופט המנוח אדמונד לוי בבג”ץ המועצה האזורית חוף עזה נגד כנסת ישראל, שדן באספקטים השונים של תוכנית ההתנתקות.
לוי קבע, לאחר ניתוח מעמיק של הדין הבינלאומי ומקורות המנדט, שבשטחי יהודה שומרון ורצועת עזה לא היה ערב כניסתה של ישראל ריבון המוכר על ידי המשפט הבינלאומי: “מנגד, מדינת ישראל המחזיקה כיום באותם שטחים אינה עושה זאת מכוח היותה מדינה כובשת אלא מכוח מי שבאה במקומה של ממשלת המנדט מחד, וכנציגתו של העם היהודי מאידך. ככזו עומדת לה לא רק זכותה ההיסטורית להחזיק בשטחים אלה ולהתיישב בהם, שאין להכביר מילים לגביה אלא לעיין בתנ”ך, אלא גם זכות המעוגנת במשפט הבינלאומי”. זו צריכה להיות התשובה לחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק.
הכותב הוא סגן הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, חבר ב"מבטחי" - פורום מפקדים לאומי