1. ביום שלישי בבוקר ישבתי כהרגלי לכתוב את המדור, שפכתי אש וגופרית על החוליגנים שפרצו למחנות צה"ל, נכנסתי במשטרה על אוזלת ידה תחת פיקודו של השר־מפכ"ל איתמר בן גביר, לעגתי לשר הביטחון יואב גלנט שהוא כנראה עיוור צבעים ולא עמד בהבטחתו “כשנתקוף בביירות תדעו שחיזבאללה עבר את הקו האדום". האם אירוע רצח 12 ילדים במג'דל שמס לא היה חציית קו אדום?
כתבתי על האומללות של תושבי חוטף עזה שהוגלו מבתיהם ואותו דבר לגבי תושבי הצפון. הייתה לי הרגשה שעומד להתרחש משהו שיעשה חלק ממה שכתבתי ללא רלוונטי. עצרתי את הכתיבה וביקשתי לדחות את העברת המדור ליום רביעי. ואז, בשעות הערב והלילה של יום שלישי היו אירועים - ועוד איזה אירועים. מחקתי את מה שנכתב ביום שלישי וכתבתי מחדש.
שלום, פנתר | נתן זהבי
הים הוא אכזר | נתן זהבי
2. ביום רביעי בבוקר היה טעם משובח יותר מתמיד לקפה ששתו ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט, ראש המוסד ברנע ועוד כמה קודקודים של מערכת הביטחון המושמצת של מדינת ישראל. שני מבצעי חיסול בביירות בירת לבנון ובטהרן בירת איראן הורידו מרשימת עשרת המבוקשים במזרח התיכון את פואד שוכר, המוגדר כרמטכ"ל חיזבאללה, “הלוחש לנסראללה", ואת אסמאעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס.
ישראל הרשמית לקחה אחריות על שיגור הטיל שהתפוצץ בדאחייה בביירות. שר הביטחון גלנט, קצת באיחור, עמד בהבטחתו שבביירות יידעו מתי נחצה הקו האדום. רצח 12 הילדים במג'דל שמס היה קו אדום. ישראל הרשמית לא לקחה אחריות על הטיל שחיסל את אסמאעיל הנייה, זמן קצר אחרי שסיים פגישה עם המנהיג העליון של איראן עלי חמנאי. ראש הממשלה נתניהו ביקש משרי ממשלתו לא להגיב על החיסול, אבל השרים לא יכלו להתאפק ושלושה מהם - עמיחי שיקלי, השר לענייני משהו עמיחי אליהו, ושר התקשורת שלמה קרעי - מיהרו לצייץ בלי לעשות חשבון לבקשת ראש הממשלה.
מי שלא נהנו מהקפה של יום רביעי בבוקר היו בני משפחות החטופים בעזה. כששמעו על חיסולו של הנייה בטהרן הם הבינו מיד שעסקת השבת החטופים המדשדשת מתרחקת עוד כמה צעדים ממימוש, זאת אחרי כעשרה חודשים שבהם הולך וקטן מספר החטופים החיים המעונים במנהרות חמאס וגדל מספר החטופים המתים.
פרשת החשד להתעללות באחד הבולטים מבין מנוולי הנוח'בה העצור בישראל בידי חיילי מילואים שהיו בשירות פעיל בשדה תימן, עוררה חששות קשים שמי שייפגעו מהפרשה הם החטופים, שחבריו של העצור שהותקף ינקמו בהם בגלל ההתעללות. ביום רביעי בבוקר, אחרי יממה שבה שוגרו עשרות טילים לעבר יישובי הצפון, עדיין היתמר עשן ונראו להבות בשדות ובמטעים הנטושים. עוד בתים בערים, בקיבוצים ובמושבים הצפוניים נהרסו מפגיעות ישירות. ישראל המושפלת בצפון והמובסת בדרום, עם עשרות אלפי אזרחים שהוגלו מבתיהם, הרימה קצת את המורל של הישראלים, עם דגש על קצת, והשכיחה לרגע את האירועים המפחידים של פריצת שרים, חברי כנסת ובריונים למחנות צה"ל ואת האיומים על קצינים בכירים ועובדי ציבור והחשש מפגיעה בהם.
מספר הולך וגדל של אנשי ציבור שמתנהלת נגדם הסתה פרועה קיבלו אבטחה מחשש לניסיונות פגיעה בהם. ביום רביעי בבוקר דווח על בקבוק תבערה שהושלך לעבר ביתו של דוד ורטהיים, מהבעלים של ערוץ 12 המכונה על ידי המסיתים “אל־ג'זירה 12". כתבים וצלמים ברשתות השונות הותקפו פיזית וציוד העבודה שלהם ניזוק בעת שכיסו את אירועי הפריצה לבסיסי צה"ל. ברשתות החברתיות מתנהלת הסתה פרועה נגד עיתונאים, כשחלק בולט מהמסיתים הם אנשי תקשורת בעצמם.
זירה נוספת שמתעוררת וגורמת לדאגה רבה בירושלים היא שטחי יהודה ושומרון. החיסול של הנייה גורר תגובות חריפות מראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ובירושלים מתעורר חשש מהתגברות פעולות טרור נגד ישראלים, בשל העובדה שצה"ל סובל ממחסור בכוח אדם אם חלילה תתחיל אינתיפאדה.
בירושלים הרשמית חוששים מהתגובות של טהרן, חמאס, חיזבאללה ופת"ח בגדה המערבית בעקבות החיסולים בלב טהרן ובביירות. חיסולים גוררים תגובת נגד. האיראנים, חיזבאללה, חמאס והחות'ים ינסו לנקום באמצעות פגיעה במרכזי אוכלוסייה ישראליים. אין להם בעיה לפגוע באזרחים חפים מפשע וכמה שיותר. והדוגמה הבולטת היא רצח הילדים במג'דל שמס.
3. כמה חברים שלחו אליי את “הילד חולם", המחזה שחיבר הגאון חנוך לוין לפני עשרות שנים. כשקוראים אותו ומחברים עם האירוע הנורא במג'דל שמס, הוא מצמרר. הנה חלק מהמערכה הרביעית של המחזה:
ילדים מתים
אנו הילדים השקטים
שבעולם, הילדים המתים.
באמצע משחקינו בחצר, בעיצומה
של החדווה הכי גדולה והתרוננות־הלב,
נלקחנו והושלכנו לבור.
אומרים שקיץ עכשיו, אומרים
שעל שפת הים הגלים עוד
מַזים קצף, חנויות הממתקים
פתוחות, כל צוף העולם האהוב
מצפה רק לנו - ואנו איננו!
מתי נקום? מתי נצא לאור?
עד מתי נשמע ילדים אחרים
צוהלים בחוץ בלעדינו?