דמיינו לעצמכם שאתם חוזרים אחורה בזמן ל־1912. השגתם כרטיס לשיט חלומות בטיטאניק. שילמתם עליו 4,000 לירות שטרלינג (ככה זה היה עולה בימינו). מבלים, שותים, נהנים ומתקוטטים בתור לבר על הסיפון. אין לכם מושג שתכף הכל נגמר. אם הייתם רב־החובל - הייתם מקבלים כמוהו התרעה לפני ההפלגה, על כך שיש קרחונים בדרך. עוד התרעה אחת התקבלה כשיצא להפלגה, ועוד שש אזהרות קיבלה הטיטאניק ביום הטביעה. איך זה נגמר בסוף? כולם יודעים.
באסון נספו 1,517 בני אדם.
אצלנו - עם שלם מצוי בסכנת השמדה. הכתובת כבר כתובה על כל הקירות. את המצב לאשורו - אין מישהו שלא יודע. אבל מעדיפים להמשיך במריבות הפנימיות. היסטוריונים עשויים לשפשף את פדחתם בתימהון כשיתעמקו בקורות אותנו בימים אלה.
בשבוע החולף, מתקפות חיזבאללה על ישראל הסלימו. תריסר ילדים נטבחו מפגיעה ישירה במגרש כדורגל במג׳דל שמס. גבר נוסף נרצח מרסיסי טיל בקיבוץ הגושרים, ויש גם פצועים. מנהיגי חמאס, חיזבאללה, הג׳יהאד האסלאמי והחות׳ים התקבלו בכבוד בטהרן (לאחד מהם זה היה כבוד אחרון). רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, מדינה החברה בנאט״ו, איים רק השבוע פעמיים בפלישה (!) לישראל.
ובמה עסקו היהודים בזמן הזה? רבו בינם לבין עצמם - בשדה תימן ובבית ליד. ראש אכ״א עצמו הודה כי פשיטת מצ״ח על הבסיס בשדה תימן כשאנשיו רעולי פנים - הייתה שגויה. אבל זה ממש לא יכול להוות הצדקה להתפרעויות הקשות, לאלימות ולפריצות לבסיסי הצבא בשדה תימן ובבית ליד. הפריצה, שלובתה על ידי נבחרי ציבור, המחישה התפרקות של הסדר הציבורי. במחנות צה״ל, כמו גם ברשתות החברתיות, חזרנו להתכתש אלה באלה על מלא, מתודלקים בשנאה בוערת. ואפשר רק לדמיין את יחיא סנוואר ואת חסן נסראללה מתבוננים בדיווחים האלה כשנהרה שפוכה על פניהם.
אחרי 7 באוקטובר הייתה תקופת חסד קצרה של אחדות פנימית. דומה שהבנו לרגע את גודל השעה ועוצמת הסכנה. די ברור שזה מזמן מאחורינו, אף שמאז האתגרים רק גדלו, לא קטנו.
כשחיילי מצ״ח, מוסווים במסיכות, מגיעים בפשיטה לעצור חיילים ששומרים על מחבלי נוח'בות, בחשד שהתעללו בהם – זו טעות. המשטרה הצבאית, שאחראית על חקירת החשדות, יכלה לעשות את זה אחרת. כשח״כים ושרים משולהבים ופופוליסטים מדרבנים המון לפשוט על בסיסי צה״ל ולפרק שערים - זה מופרע. כשהמשטרה לא מגיעה לסייע לחיילים שמנסים להדוף את המתפרעים - זה מזעזע. הקללות החולניות שספגו חיילים ועיתונאיות באירוע - זו חרפה.
ושוב: הביביסטים נגד הקפלניסטים, ולהפך.
זו לא חוכמה להתאחד לרגע בסיפוק אחרי חיסולי "רמטכ״ל" חיזבאללה פואד שוכר ומנהיג חמאס אסמאעיל הנייה. זה קל ומתבקש. איזה פער בין מראות ההשתוללות והעימותים הקשים על שערי הבסיסים - לחיסולים הפנטסטיים. חוסר היכולת לחדול ממלחמות היהודים בשעה של מצור על ישראל הוא בלתי נתפס, ומוכיח שלא למדנו דבר מההיסטוריה שלנו עצמנו.
אחרי אסון הטיטאניק רווח הביטוי: Rearranging the deck chairs on the Titanic. אין עוד הרבה זמן להתעורר. יש מלחמה אמיתית עם אויבים אמיתיים, שפועלים להשמיד את ישראל. הגיעה העת להתעשת.