למה אנחנו יושבים פה כבר שבוע ומחכים כמו אידיוטים למתקפה האיראנית? זה לא רק מורט עצבים אלא משפיל, במיוחד כשבמקביל חיזבאללה מטווח מדי יום את יישובי הצפון כאילו כלום, וישראל פשוט מחכה.
התשובה לשאלה הזו לא קלה לעיכול, ועדיין, חשוב להכיר בה. להסיק מסקנות בקור רוח ולא מתוך קריזה רגעית, מוצדקת ככל שתהיה, כי המצב מביא את כולנו לקצה.
ראשית, כדאי להפנים שהדיבורים על מחיקת לבנון או מתקפת בעל־הבית־השתגע על איראן הם לא באמת אופציות ריאליות. הם סתם הוצאת קיטור בסגנון פסאודו־ימני, שמאז ה־7 באוקטובר פג תוקפו. האם לא למדנו שום דבר מהדיבורים על ״מיטוט חמאס״ שמתברר כקצת יותר מסובך ממה שאי פעם דמיינו? עשרה חודשים של מלחמה וכל כך הרבה חיסולים מוצלחים, וה״מיטוט״ בפועל די שונה ממה שחשבנו.
בדיוק באותו אופן צריך להבין את המשמעות מול חיזבאללה החזק בהרבה. המצב נהיה רק מורכב יותר כשמדובר באיראן. היכולת שלנו לצאת כעת ב״מכת מנע מפוארת של בעל־הבית־השתגע״ היא לא אמיתית. אין לנו אפשרות לעשות את זה לבד - אנחנו תלויים בקואליציה בינלאומית. את הקואליציה הזו לא פשוט לגייס מול טבעת האש האיראנית, במיוחד נוכח ממשלה קיצונית שלא מחליקה טוב בגרון - לא לאירופה ולארצות הברית וגם לא למדינות ערב. ככל שהשרים מפנטזים על יישוב עזה ומאשרים עוד ועוד מאחזים באיו״ש, המתח בשטחים מחמיר והקואליציה הבינלאומית שלנו פחות ששה להגן עלינו ולשתף פעולה.
שנית, צריך לקבל את העובדה המצערת שלישראל 2024 יש שתי חולשות מרכזיות, ואיראן וחיזבאללה זיהו אותן. הראשונה היא תגובת מדינות המערב, בנות בריתנו הטבעיות, לקואליציה הקיצונית ולתוצאות כהונתה עד כה. השנייה היא הפילוג הפנימי, שמשפיע על היכולת של העורף להתמודד עם המלחמה הקשה בתולדות המדינה.
לכן, ממש כפי שאנחנו עושים זאת לאויבים שלנו כשאנחנו מזהים את נקודות התורפה שלהם, גם הם עושים את זה לנו. הם מנצלים את החולשות שלנו, ובצדק מבחינתם. העובדה שלממשלה אין תמיכה ציבורית רחבה והיא לא מסוגלת ללכד סביבה את העורף, משרתת היטב את איראן.
על הרקע הזה, קל יותר לחיזבאללה, ובעיקר לאיראן, לעשות לוחמה פסיכולוגית. הם מפיצים מידע על הזזת כוחות, בורות שיגור, צילומי טילים ענקיים, מפזרים איומים אסלאמיסטיים לצד צילומי בסיסים צבאיים ותשתיות מרכזיות בישראל. המטרה שלהם היא לזרוע פחד, ליצור אי־ודאות ולחץ פנימי.
כולנו ממתינים למתקפה האיראנית, שומעים את האיומים המפליגים להשמדתנו וחשופים כל היום לפרשנויות והשערות. הדברים האלה מצטברים ומחלחלים. איראן מנצחת בעצם שיבוש החיים שלנו. חמינאי נהנה כשיש נזקים מביטול טיסות, מבריחת תיירים, כשהבורסה נופלת ושווי השקל נפגע. אבל יותר מכל - הוא נהנה מהפילוג.
לאיראן זה לא משנה איזה הפגנות יש כאן - של מתנגדי שלטון, חרדים סרבני גיוס, משפחות חטופים אומללות או חברי כנסת שפורצים לבית ליד. הפילוג הפנימי עובד לטובת אויבינו, ולכן מדהים למדי שהממשלה כלל לא עושה מאמצים להגביר את הלכידות הפנימית.
להפך - היא מתכנסת בפגרה כדי להעביר חוקים שנויים במחלוקת, משתפת פעולה אקטיבית או פסיבית עם השנאה שמפיצים תומכיה הקיצוניים, ומביאה את מתנגדיה למצבים של ייאוש - מה שרק מגביר את ההפגנות וגם את תגובות הנגד אליהן, וחוזר חלילה.
קצת מלחיץ לגלות שלממשלה אין רצון למזער את נקודות החולשה העיקריות שאויבינו מנצלים, במיוחד במצב הקשה שאליו התדרדרנו. זה לא מבשר טובות. ברור למדי שאלה שתי החולשות המרכזיות שלנו, ושחיזוק הלכידות הפנימית הפך לצורך קיומי. לא הגיע הזמן שנכיר בזה?