מעמד קריאת מגילת איכה בבתי הכנסת בליל תשעה באב הוא קשה, מדכא. בעברית צחה, ישירה ונוקבת מתאר הנביא ירמיהו מציאות שלטונית חמורה, מסוכנת ומאיימת. הנביא מתריע מפני התוצאות וההשלכות של המשטר הקיים והשולט בירושלים על עתידו של העם. למגילת איכה זווית, ליתר דיוק אמת, ששומעיה לא כל כך מודעים לה.
למגילת איכה יש זווית פחות מוכרת: היא איננה קינה על חורבן בית המקדש הראשון או ירושלים, אלא מניפסט שנועד להזהיר את הציבור מההשלכות של שלטון לא ראוי ומושחת. ירמיהו, שלקח את המגילה ממושך זמן לפני החורבן, הכין אותה כדי לעורר את הציבור על הסכנה שבהשתלטות שלטונית שמובילה את העם לאסון.
המגילה עוררה סערה בימיו של המלך יהויקים, ששאל על תוכן המגילה ושרף את הטיוטה לאחר שהשיבו לו על תוכנה. ירמיהו לא נבהל, אלא המשיך לכתוב את המגילה המוכרת לנו כיום.
הפסוקים במגילה חושפים מצבים דומים למצב הנוכחי בישראל תחת הממשלה הנוכחית. "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם", "פצו עלינו פיהם כל אויבינו", ו"שק ותעודת תשימנו בקרב העמים" – תיאורים שמציינים את התגובה השלילית של העולם לשלטון המושחת בירושלים.
הנביא ירמיהו חשש מהתגובות של העולם החיצוני לשלטון המושחת. היום, המצב דומה למדי, עם מנהיגים שנשמעים מושמצים בזירה הבינלאומית. הבעיה היא שאין אישיות בעלת סמכות מוסכמת שתוכל להתריע ולזעוק על המצב לפני שהאסון יקרה, כמו שקרה עם מגילת איכה.
לצערנו היום, אין דמות מוסמכת ובעלת סמכות שתוכל להתריע ולהשפיע על המצב לפני שיתדרדר. לא במגזר התורני ולא בפוליטי, חסרה דמות משמעותית שיכולה להעביר את הזעקה והדאגה לציבור ולממשלת ישראל.