נקודת המוצא בניתוח פוליטי היא שהאגף הימני - הניצי של הממשלה, הצמד בן גביר - סמוטריץ', יציב בהתנגדותו לעסקת שחרור חטופים. כל עסקה שתעלה על שולחן המו"מ, ואם בכלל תתממש, תדרוש תמיד ויתורים ואכזבות קשות, ההיפך מהניצחון המוחלט כפי שבן גביר וסמוטריץ' רואים אותו.
לכן, הסכמת נתניהו לעסקה תשים סוף לממשלתו, ולהיפך, החלטתו לשמר את יציבות ממשלתו תשים סוף לעסקה. אולם, המציאות מורכבת יותר מהסקיצה השטחית.
בן גביר וסמוטריץ' מתנגדים לעסקה באופן מוחצן, אך ההתנגדות הזו, כרגע, היא בעיקר פעולה פוליטית המיועדת לקבל נקודות בתקשורת. אם המצב במו"מ היה כפי שהם מתארים, נתניהו היה מתנגד לו בעצמו. אין ישראלי, כולל במחוזות השמאל, שיסכים לסיים את המלחמה עם חטופים בודדים, אם החמאס מציב תנאים בלתי אפשריים לשלב השני של העסקה.
בארץ, ההצהרות רמות הקול מתנהלות באופן פומבי, אך המגעים השקטים נמשכים עם המתווכות (לא עם חמאס). שום דבר לא סגור, וייתכן שבנוסח הסופי של ההסכם יתבררו הישגים לישראל, מה שיאלץ את בן גביר וסמוטריץ' לחשב מחדש את עמדותיהם בהתאם למציאות.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
השאלה הקשה ביותר שאין לנתניהו תשובה ברורה עליה היא אם ישראל תקבל התחייבות מהאמריקאים שלא יכבלו את ידי צה"ל להחזיר את הלחימה בעזה לאחר שישה שבועות של משא ומתן, אם לא יגיעו להסכמות לגבי השלב השני. התחייבות כזו, גם אם מעורפלת, היא מה שיקבע את עתיד העסקה מבחינת ישראל.
הכדור נמצא לא במגרש של נתניהו או של בן גביר וסמוטריץ' הבלתי גמישים, אלא במגרש של המתווכות: קטר, מצרים וארצות הברית. פתרון מהמתווכות הוא מה שיקבע את עתיד העסקה.
אם הנוסח הסופי יכלול התחייבות, גם אם מעורפלת, שישראל תוכל לחדש את הלחימה אם לא יגיעו להסדר הכולל, סיכויי העסקה לצאת אל הפועל יעלו משמעותית, מבלי שיתממש מחיר פוליטי כבד לנתניהו.