האיסור לעלות להר הבית איננו נוגע לסטטוס-קוו, החלטות ממשלה או הסכמים קואליציוניים. זהו איסור מהתורה, שמקורו בגמרא ונשמר בקפדנות במשך אלפיים שנה מאז חורבן בית שני.
השר איתמר בן גביר לא הפר סטטוס-קוו, אלא רמס ברגל גאווה את האיסור מהתורה, מהלך שלעיתים פושע היה מהסס לעשות. כל מי שנתלוו אליו לעליה להר הבית שותף לרמיסת הקודש ולחילול השם.
האיסור לעלות להר הבית נקבע בעקבות חורבן בית המקדש. לפני החורבן ניתן היה להיטהר מטומאת-מת באמצעות אפר פרה אדומה. לאחר החורבן, פסק נוהג ההיטהרות ואסורה כניסת טמאי מת למקום המקדש, כולל הר הבית.
איסור זה נשמר בקפדנות לאורך השנים. יהודים חרדים וחסידים לא חשו צורך לעלות להר הבית, וגדולי תורה מימים קדמונים אף ציינו את תוקפו של האיסור.
מאז מלחמת ששת הימים, היו ניסיונות מצד אישים, במיוחד מהמגזר החרדי, לטעון שהאיסור לא בתוקף. ניסיונות אלה נבלמו במהרה והר הבית נשמר ללא נוכחות בדיונים חרדיים.
ההפרה המדהימה והנוראית של האיסור נעשתה בתשעה באב על ידי פוליטיקאי קטן, שאינו מודע לחומרת המעשה או לתקנות הדת. איתמר בן גביר החליט שהאיסור עבר זמנו ומבצע רמיסת האיסור למען רווח פוליטי.
אף גדולי תורה מהעבר לא העלו בדעתם לעלות להר הבית. בן גביר, לעומת זאת, "החליט" לרמוס את האיסור ההלכתי בן אלפיים שנה, מבלי לבדוק את מקורות ההלכה.
מעניין לדעת אם בן גביר עיין בשולחן ערוך או בפסקי הלכה של גדולי תורה כמו הרב עובדיה יוסף. בנוסף, ידוע כי גם שר נוסף, יצחק ספולאוף, הודיע לראש הממשלה על עליית בן גביר להר הבית, מבלי לתאם עם רבנים. בן גביר יישאר בתפקידו, ושרים מהסיעות החרדיות ימשיכו לשבת בממשלה לצידו, שכן תקציבים חשובים להם יותר מקדושת הר הבית.