ימי בין המצרים לא ממהרים להסתיים השנה. ההמתנה המעיקה למתקפה שתגיע מלבנון ואולי גם מאיראן תמשיך ללוות אותנו לפחות עד שיתברר אם ניתן להגיע לעסקה עם חמאס, עסקה שספק אם תחזיר את כל החטופים, אבל תוכל לעצור אותנו מלהמשיך ולהתדרדר לעבר מלחמה אזורית רחבה.
בניגוד לשאר הפרשנים, אהוד יערי טוען: זאת האמת המרה על סינוואר
מעבר לחשיבות העליונה במימוש חובתה של המדינה להשיב את החטופים ולהציל את מי שעוד ניתן, עסקה יכולה להרים את ישראל מהשפל האסטרטגי שבו היא נמצאת ולבצר מחדש את מקומה באזור. ההחלטה האמריקאית השבוע להסיר את אמברגו הנשק מעל סעודיה היא איתות חשוב עבורנו שהדרך לנורמליזציה עם המדינה הערבית החשובה ביותר – עדיין פתוחה. אחרי שלוש שנים שבהן נמנעה מלמכור נשק התקפי לסעודים, ארה"ב חוזרת להכיר בחשיבותה של סעודיה ליציבות האזור.
שליט סעודיה בפועל, מוחמד בן סלמאן, אומר למחוקקים האמריקאים שהוא מסכן את חייו כדי לקדם נורמליזציה מול ישראל, ולנו נפתחת הזדמנות שספק אם תישאר פתוחה זמן רב. נורמליזציה עם סעודיה יכולה להיות שובר שוויון דרמטי עבור ישראל, לא פחות ואף יותר מהסכמי אברהם עם האמירויות ובחריין. היא יכולה למצב אותנו מחדש כמובילי קואליציה אזורית, בתמיכה אמריקאית, נגד האויב האיראני. סעודיה, כמו איחוד האמירויות, היא דוגמה מופתית לדה־רדיקליזציה שרה"מ שואף להחיל על עזה. שתי מדינות שבמשך שנים חינכו לשנאת ישראל, וביום אחד החלו לחנך אחרת. אם נשכיל לרתום אותה לתפקיד מועיל בעזה וביהודה ושומרון – נוכל לעצב עתיד ישראלי אחר.
שוב הממשלה שלנו עומדת מול הדילמה שמלווה אותה מאז הקמתה: האם תפקידה לדאוג לעתידה של המדינה, או רק להמשיך ולפטם את שביעות רצונו של השר לביטחון לאומי? פסיעותיו מדושנות העונג על מרצפות הר הבית בט' באב שידרו שהוא כבר לא בא להוכיח מי בעל הבית – הוא יודע שזה הוא. למול האדנות שאיתמר בן גביר מפגין, נראה בנימין נתניהו, על גבותיו המצוירות, כמו צל חיוור של המנהיג שהיה פעם. בן גביר, פירומן משחר נעוריו, קיבל בממשלה הזאת קופסת גפרורים גדולה וגישה לכל חביות חומר הנפץ. הוא לא יחדל עד שיגשים את חלומו להבעיר את האזור עלינו.
רובם של הישראלים הנורמטיביים מסתייגים ממנו ומדרכו, אבל כמו הצפרדע בסיר – הם מתחילים להתרגל לטמפרטורה. השבוע היינו כפסע מלינץ' שייעשה בחמש ישראליות, ארבע נשים וילדה, שאיתרע מזלן ונקלעו למאחז הבלתי חוקי גבעת רונן בשומרון, מה שתומכי בן גביר מכנים במתק שפתיים "התיישבות צעירה".
נוער הגבעות כבר לא נוער. בן גביר הפך אותם למיליציה חמושה, עם נשק שחילק בנדיבות לכיתות הכוננות - והיום אנחנו ניצבים ביהודה ושומרון לא רק מול ארגוני טרור פלסטיניים חמושים. את הארגונים הפלסטיניים מחמשת איראן, את הטרור היהודי מחמשים נציגיו בממשלה.
חמאס והיום שמחוץ לעזה
צה"ל והשב"כ מתריעים בלי הרף על כך שיו"ש על סף התפרצות. יותר מ־100 אלף פלסטינים שעבדו בישראל ולא מתפרנסים כבר כמעט שנה שלמה, עשרות אלפי אנשי ביטחון פלסטינים שמקבלים משכורת מקוצצת של 2,000 שקל, ואיראן, שמזהה את הפוטנציאל ומציעה כסף לכל מי שמוכן לפעול נגד ישראל. כל מי שמכיר את סדר הכוחות של צה"ל יודע שנתקשה להמשיך לחימה עצימה בעזה, בלבנון, ונוסף על כך להתמודד גם מול מלחמה ביו"ש.
בעזה, אחרי עשרה חודשי לחימה, בשלו התנאים לעבור לשלב חדש. חמאס הפיץ השבוע בגאווה את הסרטון של אנשיו המנסים לירות רקטות למרכז הארץ, אבל הסרטון הזה חשף את מצבו האמיתי - קבוצת פעילים שמנסה להציב שתי רקטות על משגרים מאולתרים מקרשים, מתקשה לחשב את זוויות הירי, ולבסוף משגרת רקטה שנופלת בשטח הרצועה, ושנייה שנופלת בלב הים מול יפו.
צבא חמאס בעזה הוכרע. הוא ימשיך להטריד בירי פה ושם, בפגיעה בכוחות המתמרנים, ואפילו בניסיונות חדירה לישראל, אבל הוא כבר לא מהווה איום משמעותי על ישראל. זה ארגון חסר הנהגה, פיקוד ותחמושת, והוא כבר מתחיל לחשוב על היום שאחרי עזה.
ההערכה היא שרק שישה או שבעה אנשים בצמרת חמאס היו שותפים לתזמון המתקפה על ישראל ב־7 באוקטובר. מהם נותרו היום רק שניים: האחים יחיא ומוחמד סנוואר. ייתכן שגם חליל א־חייה, שעזב את הרצועה לפני המתקפה, הכיר את המועד. אבל בחמאס מבינים שמרכז הכובד שלהם עומד לעבור לטריטוריה אחרת.
ההערה היא שחמאס ינסה לבנות אסטרטגיה שמטרתה לשמר את היכולת הצבאית מחוץ לעזה, שתהיה חשופה לפשיטות מתמידות של ישראל. אפשר שבחמאס מסתכלים על טריטוריות אחרות באיזור כמקומות שאליהם יוכלו להעתיק את מה שיישאר מהזרוע הצבאית שלהם. הבעיה היא שבאזורים כאלה הם יחברו ליכולות של מיליציות איראניות ויזכו לחונכות ולהדרכה. ועדיין, זה עדיף על חמאס במרחק מאות מטרים מבארי וניר עוז.
סנוואר מבין שעכשיו הוא נותר אחרון, וישראל משקיעה את מיטב המשאבים בלהרוג אותו. סביר שמאז חיסולו של מוחמד דף הוא נוקט אמצעי זהירות מחמירים במיוחד, מה שהופך את התקשורת איתו לאטית וקשה. האתגר במו"מ שהתחיל אתמול בקטאר יהיה להשיג ממנו תשובות. האתגר הגדול יותר שלנו הוא להביא את נתניהו להצליח, בפעם הראשונה מאז החלה המלחמה, להתעלות מעל שיקוליו הקטנוניים ולנווט אותנו למקום טוב יותר, שיבטיח גם את עתידנו הקולקטיבי ולא רק את עתידו האישי.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]