ישראל נמצאת בשעה קשה, ולא צריך לכתוב זאת. כולנו מרגישים, החל מהלוחמים בתוך עזה, ועד המפונים והמופצצים בגליל. ישראל עברה בפעולת טרור מתואמת אחת, בטעות צבאית אחת, מעולם של שלווה יחסית לחיים בתוך מלחמה מסוכנת. זו מלחמה שחובקת עוד זירות סביב. מעל כל זה, ישראל מעונה בסבל ובסכנת החיים של החטופים והחטופות. זה נורא מכל מה שקרה לנו עד היום. אי אפשר להכיל את האכזריות הזו.
זה קרה פתאום, באסון צבאי אחד. ברור שהייתה גם טעות מדינית ארוכת שנים של ממשלת ישראל. הטעות הייתה שאפשר היה להרגיע, או להרתיע, את הארגונים הפלסטיניים האלימים. טעות מוקדמת יותר הייתה ההתנתקות. כל הטעויות האלה הפכו לסיוט תוך כמה שעות. אבל בניגוד לפעולות טרור או אפילו למלחמה מן הסוג שהכרנו קודם, הפעם נוצרה מלחמה שהתפשטה על פני כל העולם.
האנטישמיות התפרצה בצורה מאיימת. לא רק ברחוב הערבי, או בטורקיה, אלא גם במעוזי היגיון ותרבות כמו האוניברסיטאות במערב. אולי עשינו טעות כאשר לא ידענו לצפות זאת מראש, אבל זה כל כך מבלבל, כי בעולם ישראל זוכה גם להרבה אהדה כל הזמן. רואים זאת במקומות שוליים כמו באירוויזיון, כאשר הקהל מציף את ההצבעות באהבה לישראל, או בעזרה שהממשל האמריקאי מעניק לישראל.
המלחמה לא תמה. סנוואר, מבחינתו, רואה בסיפוק איך עולם שלם עומד ומריע לו. העיקר במאבק נגד זה הוא כמובן גבורת החיילים שלנו, אבל אנחנו יכולים לעשות גם יותר כדי להפעיל את מי שיכול לסייע לנו בעולם. אני חוזר ומזכיר את מאות מיליוני הנוצרים אוהבי ישראל, האוונגליסטים. לדעתי, אנחנו לא מספיק מבינים את הכוח שלהם. הם מצדם ממשיכים לתמוך. אנחנו מצדנו ממשיכים להתעלם. אפילו לא יודעים על פעולות שלהם. אני היחיד בעיתונות בעברית שמדווח לעתים על מעשיהם.
הנה אחת מן הזמן האחרון: הכנסייה האנגליקנית היא המובילה בבריטניה. זה ידוע. בראשה עומד הארכיבישוף מקנטרברי. יש לי אפילו נקודה חמה בלב לראש הכנסייה האנגלי כי סבא שלי, שהיה בשנת 1939 בוועידת לונדון, כתב לעצמו ככה בפנקס קטן שהיה איתו: “ביקרתי עם הרב הרצוג את ראש הכנסייה האנגלי. הוא התעניין במצב הדתי בארץ ושאל על מספר בתי הכנסת בתל אביב. עניתי שמצב היהדות בארץ הוא איתן, ואם יש כאלה שמזלזלים באיזו מצווה, סופם לשוב לחיק היהדות, כייעוד העם. כאמור: ‘מכל גילוליכם אטהר אתכם’. שאל: האם אנחנו מסכימים להיות בפדרציה עם סוריה? עניתיו: בלבד שארץ ישראל תהיה מדינה עצמאית ולא כמו שהם קוראים אותה: סוריה הדרומית”.
ובכן, ג'סטין וולבי, מי שהיום הוא ראש הכנסייה האנגליקנית, הוציא לאחרונה הודעה אנטי־ישראלית. בעקבות זאת פרסמו ארגונים נוצריים פרו־ישראליים בבריטניה ביקורת. "אני המום מההצהרה שלו, הוא מצדד באופן ברור בעמדת בית הדין הבינלאומי בלי להקשיב לכל הצדדים", אמר דיוויד אלמס, ראש סניף השגרירות הנוצרית הבינלאומית בבריטניה, שחתם על ההודעה.
הארכיבישוף פרסם הצהרה חריגה, שבה פנה למדינות בעולם לאמץ את חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי, שקבעה כי ההתנחלויות אינן חוקיות, קרא לסיום השליטה הישראלית בשטחים וכתב כי "מדינת ישראל שוללת את הכבוד, החירות והתקווה מהעם הפלסטיני". על רקע זה פרסמו מעל 20 ארגונים נוצריים ציוניים בבריטניה הודעה שבה כתבו כי ההצהרה אינה מאוזנת, וכי הוא "עיוור להשלכות של חוות דעת משפטית זו על הקשר של היהודים לעירם הקדושה ביותר ירושלים".
המנהיגים הנוצרים כתבו גם כי חוות הדעת של בית הדין בהאג מוטה ומתעלמת מכך שישראל מגינה על עצמה מהתקפות הטרור הפלסטיניות על אזרחי ישראל. עוד כתבו המנהיגים הנוצרים כי האחריות לסבל הפלסטינים מוטלת על המנהיגים האסלאמיים שנוקטים התנגדות אלימה נגד ריבונות היהודים בארצם. מוסיף אלמס: "מעולם לא הייתה הודעה פוליטית כזאת מצד הארכיבישוף מקנטרברי. זה היה הלם עבור נוצרים ציונים בבריטניה. חשבנו שהוא יקדיש זמן, יקשיב לכל הצדדים, אך הוא בחר באופן חד־צדדי את עמדת בית הדין הבינלאומי".
כפי שנמסר לי, יש כחמישה מיליון נוצרים אוונגליסטים בבריטניה. לא רוב, אבל כוח לא מבוטל. כדי לא לטעות גם במאבק העולמי, כדאי לפחות שנפרסם מה שהם עושים. נעודד אותם. אנחנו זקוקים להם בדעת הקהל, באוניברסיטאות, בתקשורת, בכנסיות וגם בהשפעה על המדיניות והפוליטיקה הבריטיות. וחוץ מזה הם בצד המוסרי והאנושי הנכון.