שאלה: "אני סבתא לנכד בן 3 וחצי שמתגורר בצפון באזור לא מפונה. בחודשים האחרונים חווינו את המצב הביטחוני בווליום גבוה – אזעקות, רעשי פיצוצים, ובעיקר הרבה מאוד סטרס שמשפיע על כולם. גם על הנכד הקטן. הוא יכול לשחק במשהו, ואז לצעוק 'אזעקה!' למרות שאין כלום, והוא ממש נכנס להיסטריה וחרדה וקורא לכולם לבוא למקלט מהר. הכל יכול להיות רגיל וסטנדרטי, ואז פתאום הוא עושה קול של אזעקה, ולעתים אפילו חושש לצאת מהבית. מה נוכל לעשות כדי לסייע לו להרגיש יותר ביטחון בלי להעצים את זה?"


תשובה: “זה ברור שיש לנו ילדון עם חרדה אמיתית. מציאות חייו היא כזו, ואין לו אפשרות להשתחרר מהלחץ והמתח שהוא חווה. הוא חי בתוך מקום מסוכן. עצם זה שהוא משחק ומשמיע קול של אזעקה זה טוב, הוא עובד עם הקושי, הוא מרגיש אותו".

"יש ילדים באזור הזה שהופכים אזעקה למשחק, הם מעבדים את הקושי, ויש להם שליטה על זה. הייתי מציעה להתייעץ עם אשת מקצוע ולבדוק אפשרות טיפול לילד קטן, טיפול באמנות או בתנועה. לחץ מתמשך מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית, היא פועלת לתגובות מיידיות במצבי לחץ, חירום ומתח, ומכינה את הגוף למאבק או לנסיגה בהתאם למצב".

"יש כל מיני פעולות שאנחנו יכולים לעשות שמרגיעות את המערכת הזו, ועוזרות להפעיל את מערכת העצבים הפאראסימפתטית. אחת מהן היא לנשום. יש כל מיני טכניקות של נשימה שיכולות לסייע במצב כזה, ואם תחשפו את הילד לטכניקות האלה זה יכול לעזור לו. בנוסף, תלמדו אותו
לעשות פרצופים ולקפוץ ולהזיז את הידיים בשביל להפעיל את המערכת הזו שהיא מרגיעה את הלחץ".

"כשהוא עושה קולות של אזעקה פשוט תגידו לו 'יאללה בוא נעשה פרצופים ונקפוץ', או תציעו לו חיבוק ותגידו לו שאתם נמצאים פה בכדי לשמור עליו. תמציאו איזה שיר, ותשירו איתו. להגיד לו שאין אזעקה זה לא כדאי כי זה נותן לו הרגשה שלא מבינים אותו ולא שמים לב לקושי שלו".

"במידה שהוא חושש לצאת מהבית תגידו לו שאתם יוצאים מהבית בדילוגים בכדי לנצח את הפחד. זה בסדר להגיד לו 'נבהלת מהרעש? איך מגרשים רעש מפחיד? בוא נוציא לו לשון! בוא נעשה עליו פו ונגרש יחד את הפחד'. בשורה התחתונה אני מציעה שתהיו יצירתיים, ובכך תנסו לסייע לו להתמודד עם המצב המורכב שהוא חווה. הוא צריך מרחב בטוח ודרכים להתמודדות בכדי לחזק אותו ולעזור לו".

שאלה: "בתי בת השנתיים וחצי נכנסת בקרוב לגן בפעם הראשונה אחרי שהייתה איתי בבית מאז שנולדה. רשמתי אותה לגן שאני מאוד סומכת עליו, וכל בני המשפחה שלי מכירים אותו ומאוד מרוצים ממנו. לפני שבוע גיליתי שבמחזור שלה יהיו 17 בנים ורק 4 בנות. אני חוששת שזה לא מאוזן, וזה עלול להשפיע עליה. מדובר בילדה שתמיד משחקת עם בנות, שאוהבת משחקים של בנות, ואני לא יודעת איך היא תגיב לסיטואציה הזו. מה דעתך?"


תשובה: “יכול להיות שהילדה שלך תיכנס לגן החדש, תמצא לעצמה חברה טובה או שתי חברות, ותבלה איתן כל השנה, או שהיא תתחיל ללמוד להתחבר עם בנים גם. נכון שזה לא מאוזן, אבל זה לא אומר כלום על החוויה שלה. אם תסתכלי על זה מזווית אחרת תביני שאת קונה לבת שלך את האפשרות לפתח כישורים חברתיים גם עם בנים".

"היא לא תשב בצד ותהיה מסכנה ואומללה, היא תתאים את עצמה ותסגל את עצמה למשהו אחר. החשיפה שלה לבנים בגן הזה תרחיב ותעשיר את הכישורים שלה. נכון, יש פה אילוץ, אבל בגלל האילוץ את לא תשימי אותה בגן שהוא לוט בערפל. את שמה אותה במקום הכי טוב שאפשר. עכשיו תחליפי גן רק בגלל הדבר הזה? אני חושבת שזה לא נורא".

"ילדים משחקים עם ילדים - לא משנה אם הם בנים או בנות. בגילים האלה החברות היא אינסטרומנטלית, מגשימה מוטיבציה. זאת אומרת שהיא רוצה לשחק בבובות, לא אכפת לה אם בן משחק איתה בבובות או בת משחקת איתה. משחק זה משחק. אם במהלך השנה את מחליטה שזה לא טוב עבור הילדה את פשוט מעבירה אותה לגן אחר. אין סיבה להילחץ”.

עריכה: עדן בן ארי