בפקולטות למדעי החברה נלמדות תיאוריות על דפוסי התנהגות של המין האנושי, ובהן תיאוריית הכאוס, המתארת מצב שבו - בידיעה גמורה או חלקית, תוך ניהול סיכונים מכוון או שלא - גובר הכאוס ומתרבים המשברים, מתוך ידיעה כי בסוף יגיע משהו בלתי צפוי והכל יסתדר.
תיאוריית הכאוס איננה רק נקודת מבט בדיעבד על אירועים שהתרחשו, אלא אמונה מושכלת כי קיימים מצבים שבהם לא ניתן להביא לפריצת דרך, ויש לנהל את המשברים ובמקרים מסוימים אף להעצים אותם ולהרבות בהם. אחת מהנחות העבודה היא כי הדבר יוצר כאוס גם בצד השני של הקונפליקט, ועכשיו הכל תלוי במידת היציבות שבה נכנסת אליו. הנחת עבודה נוספת היא שהכאוס עשוי לגרום לצדדים נוספים להיכנס לאירוע מחשש להסלמה.
"אתה מחבל בחליפה": העימות בין דני דנון והנציג הפלסטיני באו"ם | צפו
כשאלפי לוחמים לצידו: סינוואר לא צפוי להפוך לילד הטוב של הרצועה | ג'קי חוגי
אם הדברים נשמעים מוכרים, כדאי להביט על אומת סטארט־אפ מסודרת, בעלת דירוג אשראי בלתי שביר, מדקלמת מונחים כמו מלחמה אזורית – וממתינה שמתוך הכאוס יבליח משתנה מפתיע שיסדר את המציאות, יפרוץ דרך.
הבחירות בארה"ב בנובמבר הקרוב עשויות להיות המשתנה שכולם מייחלים לו או מפחדים ממנו. טקס החילופים הוא כמו גורם המשנה את כיוון סיבוב מחצית הכדור הצפוני, ללא קשר לשאלה מי ייבחר. בירושלים של מעלה מייחלים לנשיא שיבוא שוב, ובעזה של מטה כנראה להפך. עם זאת, סיומה של המלחמה הוא אינטרס הן של קמלה האריס והן של דונלד טראמפ. השאלה הגדולה היא מה יהיה לאחר מכן, מה הדבר שישפיע על המלחמה הבאה.
בתוך שנה תיאוריית הכאוס הביאה לפתחה של ישראל חזית צבאית ישירה עם מדינות וגורמים ממעגל שני ושלישי, כמו החות'ים והאיראנים, והציבה את רצועת עזה על סדר היום הבינלאומי בהיבטי שיקום לעוד כמה שנים לפחות, תוך התעצמות חסרת תקדים בשטחי יהודה ושומרון של גורמים איראניים לצד אחיהם הפלסטינים.
בתוך שנה ירד דירוג האשראי היציב של ישראל, שנכנסת לעימות משפטי מתעצם עם המוסדות הבינלאומיים, לצד רפורמה משפטית שלא הולכת לשום מקום ושאיש לא חושב שתתקן כאן משהו. לאפקט המצרפי הזה מתווספים אתגרי החברה הישראלית שהיו כאן שנים, ולפתע גילינו כי צריך לייצר פתרון לשוויון בנטל, למערכות החינוך השונות, למיעוטים שאותם הדרנו במשך דורות מליבת העשייה הישראלית, ולשאלת הגבולות של המדינה.
במטאורולוגיה קוראים לזה הסערה המושלמת. החזאים ברפיח קראו לזה מבול אל־אקצא. בירושלים הופתעו, אבל האפקט המצרפי, המלכד לנקודה בזמן וקטורים שונים מבעיות שונות, מפגיש באופן קיצוני וחסר תקדים חזיתות שכל אחת מהן בעלת משמעות רחבה מאוד לכלל הציבור.
הסערה המושלמת נמצאת מעל המזרח התיכון, היקפה נוגע במדינות ערב ובמפרץ הפרסי, מגיע לדמשק וממשיך לטורקיה. זו סערה רלוונטית אפילו למלחמת רוסיה־אוקראינה. עין הסערה נמצא מעל ירושלים וחודר דרך בני ברק ללשכת הגיוס, בואכה מרגליות וטול כרם.
האפקט המצרפי, שנולד מכמה חזיתות במקביל, תומך את תיאוריית הכאוס, כי מכיוון שיש יותר מדי פרמטרים והטיפול אינו במקביל בכולם, אנו שומעים חדשות לבקרים כי קודם נסיים בחזית אחת ואז נעבור לאחרת. קודם נכריע בדרום ואחר כך נתפנה להחזיר את תושבי הצפון. קודם נילחם ואחר כך נגייס. או במילים אחרות, נפתח תלות בדבר אחד הדורש פתרון לדבר אחר, ובפועל נשהה יותר זמן בתוך הסערה כאשר טוּרִיוּת הטיפול מייצרת כאוס בעצמה. דבר אחד מטופל כאשר האחר מחמיר ברוב המקרים, ועכשיו תנסו לחשוב מתי ובאיזו שנה באמת יחזרו הלימודים באצבע הגליל.
איפה צוות לעניין?
כדי להתמודד עם בעיות מורכבות, נדרשים מומחים. זה נכון כמעט בכל תחום, וכשהבעיות באות ביחד, מורגש הצורך באיזה צוות גיבורי־על, A TEAM, כמו בסדרת הטלוויזיה מהעבר. לעתים פשוט צריך שתגיע המסחרית השחורה עם הפס האדום באמצע לצלילי הפסקול הקצבי, ומתוכה יירדו בזה אחר זה גיבורי הפרק, אבל בפרק שלנו הדלת נפתחת ואיש לא יורד מהרכב.
ניהול משברים תמיד היה מקצוע חשוב, אבל ניהול באמצעות משברים מייצר מציאות קודרת במקרה הטוב ובלתי נשלטת במקרה הפחות טוב. אפשר לשפוך עוד כמה קלישאות על כך שמשבר הוא גם הזדמנות, ונועד למעשה לנער אותנו מתוך קונספציה שאליה הורגלנו (גם כן מילה שנתפסה חזק), אבל משברים כתפיסת עולם עשויים להיות הרי גורל עבור מדינות שלמות, וחברות שלמות בתוכן. יש לצמצם חזיתות ולפתור בעיות, גם אם הפתרונות אינם מושלמים בשל אותו אפקט מצרפי, שפועל לאורך זמן ומבלי משים מותיר חותם קשה ומעכב פתרונות בזירות אחרות. וזה עשוי להיות קיומי.
בזמן שמדינת ישראל ניצבת כאמור מתחת לעין הסערה המושלמת, אין נבחרת ניהולית מקצועית ומשמעותית היודעת לפעול כצוות קרב מירושלים. זו אוכלת את עצמה מבפנים בביסים קטנים. ואל מול כל אלו ניצבים עדיין קהלים רבים ולא מבוטלים המקטינים את הסיטואציה, תוך קביעה שמדובר בהפחדה ולא בראיית העתיד, בלי רצון לשוחח זה עם זה. כי כאוס זה כאוס.
הנשיאה החדשה, או הנשיא החדש־ישן, אולי יעשו קצת סדר ויהיו הגורם המאתחל של הברדק שאותו אנו חיים כבר שנה שלמה ויותר, אבל יש גם אופציה שלא. המחיר לכך יקר מאוד, והנזק עלול להימשך לשנים רבות.