האמת שזה היה צפוי. אין אדם במדינה שממש התפלא ושאל: "וואו, למה דווקא היא?". כי מירי "המחוננת" רגב התמחתה בניהול מיניסטריאלי של טקסי הערצה עמוסים בלקקת סמיכה לאבי ואם האומה, בטקסי הדלקת המשואות בהר הרצל. אז מבחינת המשפחה המלכותית שלנו, זה היה אך טבעי שהיא תהיה הסמכות הממלכתית על טקס יום הזיכרון ל־7 באוקטובר.
זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הקצרה שלנו שמפיקים טקס לאבי האומה, בתוך מלחמה שאין לה עדיין תאריך סיום. זה לא טקס לציבור כולו, אלא רק ל"בייס" של אבי האומה, כי שאר הציבור מעולם לא עניין אותו ואת רעייתו.
אמנון אברמוביץ' ציטט קללה עסיסית על מירי רגב ואז השווה והעלה | אולפן שישי
מחמיץ מול שער ריק: יאיר לפיד הוא כישלון פוליטי מהדהד | דרור רפאל
כל ממשלותיו של אבי האומה התייחסו ליישובי עוטף עזה כאל סרח עודף של שמאל־מחבלו־פלשתינו, שמתעב את האוויר שהוא נושם. אל שדרות הייתה התייחסות שונה, כי העיר הייתה מעוז ליכודי. לא הייתה ליישוב שרה תומכת כמו אורית "הנזל וגרטל" סטרוק, עם תקציבי ענק של מיליארדי דולרים, אבל על הדרך ראש העירייה אלון דוידי גייס משאבים, כדי לתמוך בעיר, והמשיך את מורשתו של ראש העירייה המיתולוגי, אלי מויאל המנוח, שהתנגח בשלטון של אבי האומה, כדי לקושש תקציבים לעיר שחייתה בצל הטרור עשרות שנים.
לקיבוצים התייחס השלטון של אבי האומה כאל מעוזים מוקצים מחמת המיאוס, כי אין שם בייס שצריך לדאוג לו. עדיף, מבחינתו כמובן, להשקיע כספי ציבור ביהודה ושומרון.
מיד עם החלטת גועליציית האפסים על מינויה של "המחוננת" לאחראית על טקס הזיכרון ל־7 באוקטובר, פנו ממרכז הטקסים והאירועים לדוידי, כדי שהבמה המרכזית של הטקס תהיה בשדרות.
ראשי יישובי העוטף, שכבר הפסיקו להיות פראיירים בעקבות טבח 7 באוקטובר, דאגו להעביר מסרים להנהלת העירייה, שאם הטקס יתקיים בתחומה – יהיה ניתוק של הקיבוצים מהעיר – כי הם מתעבים את "המחוננת" וגם את אבי האומה ולהקתו על אופן התייחסותם ליישובים עד למלחמה, ובעיקר מאז תחילתה. אבל דוידי נוטה להסכים. גם אופקים, יישוב ששכל 48 קורבנות, גברים ונשים, ב־7 באוקטובר. אבל הקיבוצים בעוטף לא מוכנים להשתתף בטקס, ובצדק, לנוכח הזנחה ארוכת שנים. הם יכינו טקס פרטי, לקהילה שלהם.
כל הסיפור הזה של טקס הזיכרון מעורר בחילה. תקציב טקס המשואות בהר הרצל הוא כ־8 מיליון שקל. לטקס 7 באוקטובר הוקצה תקציב של כ־6 מיליון שקל, לפי פרסומים זרים ועלומים. הטקס של מירי יצולם מראש, לא ישודר בשידור ישיר, כדי לוודא שאין מילת ביקורת על אבי האומה ולהקתו.
גם התקציב מופרע
כמובן שיש גם חברות הפקה שמעורבות באירוע, שמשאירות בקופה ביס גדול מהטקס הבזוי. לפני כשנה התקיים מכרז במרכז הטקסים הלאומי, לבחירת חברות הפקה. נבחרו שתיים: דודי עזריאלי ואורטל תיירות. דודי עזריאלי מקורב לש"ס, אורטל תיירות מקורבת ל"מחוננת", או נכון יותר לומר שמנכ"ל החברה איציק קורנפיין מקורב אליה. איציק, בעברו שוער בית"ר ירושלים ויו"ר הנהלת המועדון, היה ראש אגף בעיריית ירושלים. עובדיה ואנשיה של "המחוננת" התלהבו מיכולתו, הוא עבר למגזר הפרטי ומונה למנכ"ל חברת הפקות אירועים בשם טרגט, שהפיקה כמה אירועים למרכז הטקסים. בהמשך עבר לנהל את אורטל תיירות.
מאחר שאני מתמצא טיפ־טי־פו־נת בהפקות אירועים בשביל לשאול שאלות, ביררתי כמה אמור לעלות אירוע בזוי, שהוא מיני־קמפיין בחירות לאבי האומה. אז בדרך כלל עלויות של טקסי זיכרון הן בין 1.5 מיליון שקל ל־2 מיליון שקל. לדוגמה: עלות טקס הזיכרון בלטרון, עם 7,000 איש בקהל, עולה 1.5 מיליון שקל בממוצע, וזה טקס שמשודר בתפוצות.
הבסיס העיקרי של כל טקס כזה הוא שכר אומנים ומנחים, קטעי שירה וקריאה והכנת סרטונים. אם משולבות בטקס פריצות שידור מאתרים שונים בשידור ישיר, העלות יכולה להגיע גם ל־2 מיליון שקל. אם למשל יבנו במה באתר נובה, עם במות וקהל, בנוסף לבמה המרכזית, העלות יכולה להגיע למחיר כפול של 4־3 מיליון שקל. 6 מיליון שקל זה תקציב ענק, מופרע לגמרי, כמו השלטון כאן.
לפי פרסומים זרים, שלא עברו צנזורה פוליטית של אבי ואם האומה וכמובן "המחוננת", לא אמור להיות קהל בטקס של מירי. הסיבה היא חשש גלוי של המעורבים מהפרות סדר של שמאל־מחבלו־פלשתינו, שעלול חס וחלילה חסדי השם ואבי האומה, לצרוח קריאות בוז להנהגה של גועליציית האפסים. אבי ואם האומה חוששים נורא מהתנהגות כזו של בני בליעל של השמאל־מחבלו־פלשתינו, שאינם מכבדים את הוד רוממותו.
הלוואי שיהיה קהל, הלוואי שגם יחריבו את הטקס הבזוי של מירי "המחוננת". בכל יום יש כאן חללים, החטופים לא שוחררו, ספק רב אם ישוחררו עד ל־7 באוקטובר, יום הטקס הקסום. אבל זו הרי ה"מחוננת" שהודיעה בהיותה באופוזיציה לפני שנה וחצי: "אין כאבי בטן למקרים של אונס, אין כאבי בטן עם נשים מוכות, אין כאבי בטן עם נכים, אין כאבי בטן עם חיילים".
רק הציטוט הזה מזכה אותה בחיבה, זמנית, של אבי ואם האומה. הרי נשים נאנסו ונרצחו, תינוקות נטבחו, מאות רבות של חיילים שנפלו ואזרחים שנרצחו, וכמה חטופים ושבויים בכלל בחיים מ־109 שנמצאים בעזה - אף אחד לא יודע. אז זו הזירה של "המחוננת", כי אין לה כאבי בטן, היא חסינה מהנגע.
מתקיימת כעת חקירה על "המחוננת" ויהלומיה, אבל זה לא מטריד אותה. היא גם נוסעת לעוד טיול להודו, לפי דיווחים שונים, וגם זה לא מטריד. היא אחראית על התחבורה, כולם יודעים. לטפל בעושק של חברות התעופה הישראליות אין לה היכולת, זו עובדה. באל־על יש לנו, הציבור, מניית זהב. בכל פעם שהחברה נקלעת לקשיים תקציביים - אנחנו, הציבור, נותנים להם כסף בתנאים נוחים. כעת, כשהם מונופול, אל־על מסיימת רבעון ברווח של 147 מיליון דולר, כשבתקופה המקבילה אשתקד סבלה מהפסדים של עשרות מיליוני דולרים. מתחילת המלחמה הפכה החברה את העושק של ישראלים לאומנות. אבל "המחוננת" שלנו עסוקה בהפקה של טקס בזוי.
הרוגים? לא מעניין
מתחילת שנת 2024 נהרגו בכבישים 280 בני אדם, 42 קורבנות יותר לעומת אוגוסט 2023. אנחנו נסיים את השנה בעוד ארבעה וחצי חודשים, עם יותר מ־360 קורבנות בכבישים. 81 מהקורבנות רכבו על דו־גלגלי, כולל אופנועים, קורקינטים חשמליים ואופניים. 22 ילדים נהרגו מתחילת השנה. 101 מההרוגים הם מהחברה הערבית, אז לא סופרים אותם, רק מתפללים בלב שהערבים לא יעשו ילדים חדשים.
"המחוננת", כמו אבי האומה ושאר חברי גועליציית האפסים, לא לוקחת אחריות מיניסטריאלית על הקטל בכבישים. זה הרלב"ד, מה אתם רוצים ממנה? היא עסוקה ביהלומים, נסיעות לחו"ל כדי לייבא עובדים, לארגן כל מיני קומבינות על נמלים עם חברות הודיות, הפקת טקסים, איפה יש לה זמן לטפל בקטל בדרכים?
גועליציית האפסים בראשות אבי האומה לא שוקלת להכריז על מצב חירום בתחום ועל יישום תוכניות להקטנת הקטל. כי הקורבנות כבר לא יצביעו, אז למה לטרוח בכלל? בכל שנה נוספים כאן כ־230 אלף כלי רכב שונים בכבישים, ורק כ־10% מהרכבים הקיימים יורדים מהכבישים. בחמש שנים זה מיליון כלי רכב - כמה קילומטרים כביש מוסיפים פה, בהתחשב במציאות שלפיה רצועת הביטחון בצפון עברה לצומת קדרים?
הרכבות השונות לא עומדות בצפי לכמות הנוסעים שתפחית את העומס, הן רחוקות מהצפי. אבל אל תטרידו את החברה מירי "המחוננת" בפרטים, היא טובה רק בטקסים.
הסטארט־אפ האחרון ממשרדה של "המחוננת" הוא הפחתת כמות שיעורי הנהיגה כתנאי למבחן ראשון - ל־22 בלבד. במקום להשקיע בפיתוח מיומנות של נהגים צעירים, שולחים אותם לכבישים ומה־יהיה־יהיה. אין להם מושג בתפעול והבנת רכב. לפני כ־50 שנה, כשהוצאתי את הרישיון הראשון שלי, על טרקטור, הייתי מחויב ב־72 שעות לימוד עיוניות בכיתה, כתנאי למבחן התיאורטי. השיעורים המעשיים נמשכו כארבעה חודשים, בכל יום. אבל עכשיו לא צריך ללמוד, תתלמד לבד. ואם תהרוג ילד או קשיש, זה נזק הפיך, נסתדר עם זה.
העתודה של סטרוק
מיישובי הצפון פונו ב־8־7 באוקטובר עשרות אלפי תושבים. רק 17 אלף מהם גרים במלונות ברחבי הארץ. יישובים רבים בצפון לא יחזרו לשגרה של 6 באוקטובר 2023. מחצית מהתושבים, צעירים, הורים לילדים, איבדו אמון בגועליצייה של אבי האומה. כל הסכם שייחתם ללא מלחמה שתרחיק את חיזבאללה עשרות קילומטרים מהגבול, לא ישכנע אותם לשוב הביתה.
אבל אבי האומה לא מודאג, יש לו עתודת מתיישבים של אורית מהנזל וגרטל, עם ימבה של כסף בקופה. הם יחליפו בבוא היום את תושבי קו העימות בצפון. במושבה מטולה יש 650 מבנים. שליש מהם כבר נפגעו במלחמה, ועוד לא נגמר. התשתיות במושבה מחוסלות. אבל אם יעלו נערי גבעות ועוד מתיישבים ליישוב, יהיה להם מימון אינסופי כדי לממן את היישוב הזה ויישובים נוספים.
נכון, צריך להקים עוד שישה־שבעה בתי כנסת, 20 מקוואות לטובלים וטובלות, למנות שישה רבנים כשרים לשכונות, להקים חמש ישיבות הסדר לפחות, לארגן חטיבת חי"ר דתית ושתי פלוגות שריון של דתיים, בלי נוכחות של לוחמות וחיילות בכלל, שישהו ביישוב באופן קבוע, והכל מסודר. החילונים הקשישים שירצו לחזור, ייאלצו להסתגל לאורח חיים של הג'מעה של סטרוק, כי ככה זה. מטולה זה מדהורייתא, יימצא צידוק הלכתי.
אם הבאבא־בובה שמואל אליהו מוצא צידוק הלכתי מדוע אסור לצפות בחדשות 12, כי התוכן מדכא, קטן עליו להכריז על יישובי קו העימות כיישובים קדושים ליהדות, לפי ההלכה. הלכה של באבא־בובה קבוק, אבל עדיין באבא־בובה שרוצה להיות רב ראשי, כדי להמציא עוד הלכות. יהיו עוד יישובים כאלה, בכיבוש זוחל, אבל חסדי השם, זמן קדוש יש לנו, והלכות - כל קבוק יכול ורוצה להמציא. תנו זמן לזמן, וגם ניסים ואטורי, שהוא קבוק ונזר הבריאה, יהיה באבא־בובה.
המחאה איבדה את זה
המחאה של השמאל־מחבלו־פלשתינו־מתעב־ביבי־מדהורייתא, לא מתה, אבל היא כבר גוססת, לשמחתו של אבי האומה. כמות המוחים בנסיגה, רק עשרות אלפים מטריחים את עצמם להתכנס. אם שואלים את המאכער ינון מגל, מדובר בכמה מאות, אולי עשרות. הוא סטטיסטיקאי ידוע. אנשים עסוקים בעצמם, בחופשות הקיץ, גם בייאוש שדבק בהם בעקבות התאוששותו של אבי האומה בסקרים, כי האופוזיציה זה האפס המוחלט. כיכר החטופים היא כבר כיכר הליטופים, גם בשביל מובילי המחאה. באים לעודד את המשפחות, מבינים שתם הטקס. אבי האומה יסכל כל עסקה שתונח על השולחן ותמנע התיישבות יהודית אמונית.
יש התפלגות בארגוני המחאה בשנה וחצי האחרונות. כוח קפלן זה פארש, אחים לנשק גדלו מדי, עסוקים בפעילות חברתית. המימון של המיליארדרים נמשך, הם חולמים על פירוק הממשלה בנובמבר, בחירות בפברואר. הם מתעלמים מהמציאות שלפיה חורף זה לא זמן טוף לבחירות בשביל יידעלך, אבל לחלום זה טוף.
המחאה בתל אביב זו פשיטת רגל, זה כבר לא יעיל. הכיוון של המכורים למחאות הוא חזרה למציאות בלפור, עם כ־8,000 מפגינים, שיטרידו את מנוחתה של אם האומה. נכון, אין בלפור עכשיו, אבל הם חולמים על מחאה מול הבית שלה.
הבעיה שלהם, אפעס, היא המפכ"ל החדש דני לוי, שרכש את אמונה של אם האומה במחאה מול הבית בקיסריה, שמצוי בשיפוצים, נבעך. דני יסגור את כל ירושלים, אם צריך, כדי למנוע הפרעה לאם האומה. לא תותר כניסת רכבים לאזור, תהיה מובלעת עצומה, שבה כל אזרח יעוכב לבידוק. יש לו הכוח, הגיבוי, יש לו משאבים עצומים ללא הגבלה. אבי האומה צריך לנוח במשכנו, ללא הפרעה. לא יהיו רישיונות, ואם תהיה הפגנה בלתי חוקית, היא תיתקל באלפי שוטרים. אולי גם יגויסו למשימה כיתות כוננות, למשל זו של פקד "הצל" ודומיו.
נכון שעלולה להתפרץ מחאה עצומה, אם וכאשר יגיעו עשרות ארונות של החטופים והשבויים בעזה. אבל זה רק אם. שקמה ברסלר וכוכבים נוספים של המחאה הם כבר לשעבר, אין להם סחורה למכור, הם איבדו את האותנטיות. הנואמים במחאה הם אותם נואמים בסבבים שני ושלישי. גם חברי האופוזיציה, שכבר סיכמנו שהם ערימת אפסים, הם פשוט כלום ושום דבר, שפועלים רק ברשתות החברתיות וגועליציית האפסים לא רואה אותם ממטר רץ.
תנו לו לנהל
הציבור כבר התמכר לטמטום שנובע מהדיווחים על המו"מ לשחרור החטופים והשבויים, שמנהל אבי האומה. אין לי שמץ של מושג מדוע הצוות שמורכב מבכירי מערכת הביטחון לא אומר לאבי האומה: "שמע, אתה צודק. אנחנו רופסים, אפסים, כל מה שאתה אומר, אתה צודק. למה אתה לא מנהל את זה סולו? שלח את בנך, יקירך, לכל השיחות עם המתווכות ושחרר אותנו, באמש'ך".
הבכירים האלה התמכרו להתעללות של אבי האומה. הם בצעד תימני, אחד קדימה שניים לאחור, כבר עשרה חודשים. ראש השב"כ, הרמטכ"ל וערימה של אלופים כבר הייתה צריכה לפרוש, מזמן. אבל אבי האומה לא יאפשר להם כעת. הוא זקוק להם, אחרת את מי יאשים במחדל הנורא?
גדי איזנקוט, שסבל את אבי האומה באותו חדר כשמונה חודשים, אמר השבוע לרדיו 103FM: "כל ראשי מערכת הביטחון, רוב של שרי הקבינט, דחפו לעסקה של הכל תמורת הכל.
נתניהו דרש פיצול בשלבים. הוא דרש שהמתווה יהיה יום לחטוף, ולכן כבר אי אפשר ללכת אחורה". נידרש לשנים רבות, לוועדת חקירה ממלכתית, כדי להיחשף למה שבאמת קרה שם. אבל כפי שהיה בוועדת אגרנט, סביר להניח שיוטל חיסיון על הפרוטוקולים ל־50 שנה. ואם אבי האומה יחיה עד אז, יאריכו את מועד החיסיון. טיפש הוא לא.
מסוגיית הטיפשות, לא ניתן, לדעתי, לפטור את ראש המדינה שלנו, הנשיא יצחק הרצוג. הוא רוצה לנסוע לטיול, אז הג'מעה של אבי האומה, מפעילה עליו לחץ כבד להשתמש בכנף של ציון כדי לטוס לטיול. הכנף של ציון הוא טמא, לפי כל קנה מידה ציבורי, הוא שייך לאבי ואם האומה.
אסור בתכלית האיסור לשום נציג רשמי של המדינה לטמא גם את הציבור, באמצעות שימוש בביזיון היוקרתי הזה. אבל בוז'י שלנו עלול להיכנע ללחץ. מדוע? הוא הרי לא מוביל את הכביסה המלכותית, הוא לא צריך פמלייה של 40 מלווים, לא כולל מאבטחים, מדוע הוא זקוק לטומאה שדבקה בכנף של ציון? איך טסו הנשיאים עד היום? מדוע הוא לא יכול לטוס בטיסה מסחרית? גם בוז'י מתכוון להבריח את אחד מילדיו לטיסה? אני משוכנע שממש לא. לכן כדאי שיפסיק להתלבט, יטוס באל־על, ייתן לחברה הלאומית אפשרות טובה לעשוק גם את משכן הנשיא, אבל לפחות הוא לא יטמא את הציבור.
חופשה עם עוקץ
זהו זה קינדרלעך של שאבעס קוידש. לרגל המצב הביטחוני והידרדרות במצבי הקוגנטיבי, החליטה כיפוש לקחת אותי לרודוס לחמישה ימים. היא מצאה כרטיסי טיסה ממש זולים, במחיר של 720 דולר בישראייר, באמצעות איסתא. בעיניי זה גזל כהווייתו, אבל היא מבסוטה. לפני שלושה ימים הודיעה לנו ישראייר שהטיסה תימשך שלוש וחצי שעות, שעתיים ורבע יותר מטיסה ישירה, כי חייבים קונקשן בלרנקה. אז נשארים במכלאה המעופפת שלוש וחצי שעות, כדי להנחית עוד פלבאים כמונו, שטסים ליעדים אחרים.
בהודעה נכתב שזה בגלל "סיבות ביטחוניות", כי הכל נורא ביטחוני היום, אז ישראייר מתייחסת ללקוחותיה כקהל שבוי. אין הרי לחברה מספיק מטוסים, אבל כמו שאמר בסרט "וול סטריט" מייקל דאגלס: "גריד־איז־גוד" - ישראייר חוכרת מטוסים עם צוותים זרים, שלא מוכנים לנחות בתל אביב. אז מטיסים מטוס ללרנקה, שם מתחלף הצוות, וצוות זר יטיס אותנו לרודוס. זו השיטה של עוף בשקל, הבנתם? מדוע אנחנו טסים בחברות ישראליות? כי אנחנו בפרנויה שלא יחטפו אותנו, נכון? אז לפי שיטת העוף בשקל לא יחטפו אותנו עד לרנקה, אבל מלרנקה - אלוהים גדול, או שכן או שלא, הכי בטוח זה אולי.
כמו אל־על, גם רווחיה של ישראייר בעלייה של 44%, בהשוואה לרבעון המקביל ב־2023. הרווח הנקי אחרי מס היה 7 מיליון דולר ברבעון, הרבה עופות בשקל אפשר לקנות בזה. ממה נבנה הרווח? מגזל על טרולי שעולה למטוס. אז אני שוקל להגיע לטיסה עם שקית ניילון. אני לא אוהב עוקצים, זה טבוע לי בדם.
הדרך לפסגה
ומשהו טוב לסיום. מטפסת הרים יפנית, טומיקו איטוקה, בת 116 שנים, היא האדם המבוגר בעולם כיום, אחרי שמישהי בת 117 התעייפה וסגרה ספרים. היפנית טיפסה פעמיים על הר האונטייק של יפן בגובה 3,067 מטרים.
אני לא יפני, גם לא עשיתי את זה בגיל 70, אבל בשירותי הצבאי בסנטה קתרינה טיפסתי כמה פעמים על גב'ל מוסא וחייתי בג'בל קתרינה בגובה 2,642 מ' מעל פני הים. זו הפסגה הגבוהה במזה"ת, חוץ מהחרמון הסורי. גם לקתרינה טיפסתי הרבה משטח המנזר למוצב, כדי לחלץ כל מיני טיפשים שנתקעו באמצע הטיול.
אני סבור שזה מזכה אותי באשראי של 110 שנים לפחות, כמו היפנית. אני אבדוק אם אפשר להעביר לאמא שלי חלק מהאשראי, כי היא צריכה את זה יותר ממני עכשיו. היא בת 92 כבר. עד 116 לפחות.