יום ראשון הוא היום החופשי במרבית המדינות בחצי כדור הארץ הצפוני, והוא נראה דומה כבר מאות שנים. אצלנו נפתח שבוע במתקפת מנע כנגד איום רקטי כלל־ארצי, בנמל תעופה אחד ויחיד שנסגר לשעתיים ונפתח מיד כאילו לא קרה דבר, בחופי רחצה מלאים יחסית ובציבור שלם שסומך ידיו על מערכות ההגנה האווירית וצבא ההגנה לישראל. ישיבת ממשלה שנדחתה לצהריים אישרה סוף־סוף מינוי מפכ"ל חדש - ושמעה את שר החינוך סוקר איך לא יחזרו תלמידים ללימודים ב־1 בספטמבר. תחילת שבוע במדינת ישראל היא כמו פרק היסטוריה שלם במדינה נורמלית, אבל זו המציאות שלנו, ואין לדעת מה עוד יעבור במדינת היהודים ובסביבתה בזמן קריאת שורות אלו, לקראת ערב שבת.
כוחות צה"ל פרוסים במעגלים הקרובים והרחוקים בשבע זירות שונות, לפי פרסומים מקומיים וזרים. העיניים של מערכות הגילוי צופות מזרחה ומערבה, צפונה ודרומה, וקואליציה רחבה של שותפים אסטרטגיים מקיפה את המזרח התיכון בים, באוויר וגם ביבשה, על מנת למנוע הסלמה רחבה, או כפי שמתואר בימים האחרונים: חשש כבד ממלחמה אזורית - מונח קודר עם ניחוח אפוקליפטי.
חיות הכאוס: בירושלים יש שמאמינים שמתוך התוהו ובוהו יצמח משהו טוב
סיכום האולימפיאדה: לא סתם מדינות העולם החופשי מובילות בטבלת המדליות | מידן בר
מלחמה אזורית איננה הגדרה צבאית, היא מונח גלובלי ובדרך כלל מאיים, כזה השגור בפי כל כתב או בכיר לשעבר בשבועות האחרונים. אין להקל בה ראש, אולם גם לא כדאי להשתמש בה כאיום או כניסיון להפחיד את הציבור, אלא להתייחס אליה בצורה קרה ומעשית, והיא כבר בדרך לכאן. עכשיו צריך לנהל אותה תוך מאמץ להימנע מהסלמה ככל הניתן, להתבסס מולה, להציג אסטרטגיה שתרחיק אותה מאיתנו בעתיד מחד ותמקסם את הישגינו הצבאיים והמדיניים תוך כדי תנועה מאידך.
מלחמות העידן המודרני הן אזוריות בעצם קיומן, בשל מעורבות של יותר ויותר גורמים ובעלי עניין אזוריים ובינלאומיים כאחד, כמו קואליציות ובריתות הניצבות זו מול זו, וכן בשל מעורבות מוגברת של מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם או בתי הדין הבינלאומיים בעולם, לצד מתווכים ומתווכות. שלושת הצירים הללו פועלים גם במזרח התיכון, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר.
חברים, אנחנו בתחילתה של מלחמה אזורית, גם אם איננו בפאתי ביירות או תוקפים מדי יום בטהרן. המציאות הישראלית איננה תלויה רק במה שקורה בירושלים או בתל אביב, אלא גם מה שמתרחש בדמשק ובהאג, ברמאללה וכן גם באיסטנבול.
תפיסת ההימנעות ממלחמה אזורית היא נכונה, אולם כדאי להבין מתי היא הופכת לחלק מן המציאות - ולנהל אותה, בלי להתעלם מעצם קיומה. ירי ישיר מאיראן למדינת ישראל, עימות גלוי בזירות שונות - תימן, איראן, לבנון, עזה ויהודה ושומרון - זו מלחמה אזורית. התגייסות קואליציה אל מול מדינת סף גרעינית המאיימת עליך בגלוי, זו התגוננות ממלחמה אזורית. "ניסיונות" תיווך אינטנסיביים על ידי מדינות שונות, שחלקן שכנות וחלקן מרוחקות, הם סממנים של עימות אזורי על סף עימות בינלאומי, גם איננו נוסעים בטנקים לביירות, טסים בכל יום לנמל חודיידה או צרים על המוקטעה ברמאללה.
הסקנדינבים הבינו
המלחמה המודרנית משפיעה בהכרח על מדינות ואזורים שלמים, בדיוק כפי שמדינות סקנדינביה וחלק ממדינות אירופה רוכשות עתה מערכות הגנה אוויריות עקב העימות בין רוסיה לאוקראינה. זה כמו ההתערבות האמריקאית אל מול התוקפנות הסינית באי טייוואן, וכמו הקמת מפעלים לייצור אמצעי לחימה וכלי טיס בלתי מאוישים באיראן שעוברים לידי רוסיה, לאחר שנים רבות שבהן המסלול היה הפוך.
העולם אוחז בתפיסה קואליציונית בהגנה, אבל גם בפיקוד ובשליטה - מהמודיעין ועד לשלבי ההרתעה וההתקפה. כך למשל, הגנרל מייקל קורילה, מפקד פיקוד המרכז בצבא ארצות הברית, ביקר בישראל מספר פעמים בחודשים האחרונים על מנת לעמוד על שילוב כוחותינו במאמץ הפיקודי האמריקאי. כמו ברית נאט"ו הוותיקה, כך פיקודי הצבאות הגדולים בעולם פרוסים ברחבי הגלובוס, בבסיסים ובטייסות, בספינות ובמרכזי שליטה. זה למעשה ניוד "נכסים" - שם קוד לנושאות מטוסים, המלוות במשחתות ובספינות אספקה, ופיזור מפציצים וחמקנים ממדינה אחת לאחרת. כל אלו הם נדבך נוסף למלחמה האזורית, ונראה כי העצמאות בלחימה בקרב מתחלפת בבעלי ברית המספקים קואליציה וחימושים.
במלחמה האזורית יש אינטרסים שונים, אך הם בהכרח קשורים זה לזה. למשל, ציר התנגדות המוביל התגרות אל מול ציר הגנה. למשל, כשחזית אחת קשורה בחזית אחרת, כמו במקרה של הכוחות הלוחמים בעזה, אשר יידרשו להגיע לצפון, כי נדרש להעביר את מרכז הכובד הלחימתי מזירה לזירה. זאת בהתאם להתקדמות השגת יעדי המלחמה, כפי שאנו שומעים מפי גורמי הביטחון בישראל. רק שהדבר בפועל טרם התרחש, משום שאף שאנחנו בסוג של מלחמה אזורית, תפיסת העולם שלנו טרם השתנתה בהתאם. אנחנו עדיין נלחמים בזירה הדרומית כחזות הכל - וממוקדים בה. זאת גם לאחר שבמונחים צבאיים השמדנו את כוחות האויב כך שאינו מהווה איום עלינו, ואנו פוסעים לכיוון הביטחון השוטף בשטח התפוס ודוחים זירה חשובה אחרת בצפון, שהיא הבאה בתור במלחמה האזורית של ישראל – והיא גם לא האחרונה.
תפיסת המלחמה האזורית מומלצת גם לשם התכנון קדימה, מיצוב תקציב ראוי ומחמיר לזמן ארוך ממה שחשבנו, התאמת מסגרות הלימוד ופתיחת שנת הלימודים לפי יעדים ברורים של ביטחון והגנה. אין לעשות זאת מהרגע להרגע, ועד לשעת כתיבת שורות אלו איננו יודעים מה יעלה בגורל ילדי הצפון ב־1 בספטמבר. המלחמה האזורית מחייבת סדר עבודה ושלבים ברורים. היא אינה עומדת בפני עצמה, ומה שיהיה יהיה עד לניצחון המוחלט, אלא יש לקבוע מדדים ברורים ושלבי התקדמות. זאת כדי למקסם את הישגי הלחימה תוך טיפול באיומים, וכן כדי לבסס מציאות אחרת למען עתיד בטוח וטוב יותר.
עולם גושי יציב
מדינת ישראל נמצאת בעימות בשבע זירות מבפנים ומבחוץ, וקשורה בקואליציה המספקת הגנה וחימוש. כל זאת, במציאות כלכלית לא פשוטה, ה"זוכה" להורדת דירוג האשראי בפעם השנייה, ובהיעדר תקציב. המשאבים המלחמתיים מתוחים הן מבחינת כוח האדם והן מבחינת מלאים, ומחלוקות פנימיות עשויות להביא לכדי חוסר יציבות חברתית במציאות פוליטית מקוטבת, המאתגרת את כלל שומרי הסף הקיימים. ססמאות כמו "ביחד ננצח", שצצו בכל פינה באוקטובר בשנה שעברה, מתפוגגות לנגד עינינו השנה - המציאות העכשווית נמשכת משום היעדר הגדרת מלחמה אזורית, כאשר קרבות זירתיים, שאינם קשורים לכאורה, עטופים בססמאות "הניצחון המוחלט", במלחמה שאף אחד לא החליט עליה וגם לא מנצח בה.
גם למלחמה אזורית יש נרטיב - והיא תיזכר שנים רבות אחרי שתסתיים. יש ערכי יסוד המלווים גם אותה, כמו השיבה הביתה, החזרת אנשים שנחטפו מבתיהם ויישוב מחדש של חבלי ארץ שננטשו או שהורו להתפנות מהם עקב הלחימה. אלו הם ערכי יסוד של חברה המלווה מלחמות מאז ומעולם. כן, גם בישראל. היו לנו מלחמת השחרור, ההתמודדות עם ההתשה והמלחמה שנועדה להביא לשלום הגליל. 7 באוקטובר הופך להיות מלחמת השיבה הביתה. לעתים ערכי יסוד מחייבים אותנו לחישוב מסלול מחדש לאורם, והשוואתם לנכסי ביטחון אסטרטגיים מעקרת את שניהם מתוקף. אין מלחמה ללא ערכים, ואין ערכים בעולם שלא שווה להילחם עבורם.
סיומה של מלחמה אזורית הוא תמיד בהסדרים אזוריים, הסכמי ענק במונחים מדיניים המייצרים מציאות חדשה ומתגברים על אתגרים ישנים - מכוחות בינלאומיים שנולדים לקיים שקט בשלבי הביניים, ועד הסכמי שלום כמו זה שיש לנו עם מצרים. ההסכמים הללו עשויים להיות גם קטליזטור לסיומה של מלחמה אזורית, כמו אלה המונחים לפתחנו עם כמה מדינות ערב מתונות ובראשן ערב הסעודית. כך שאותה נורמליזציה שתיכון בהסכמים עשויה להפוך לגורם מרסן בלחימה. כזה המאיץ לסיומה, ושעשוי למנוע הישנותה בעתיד, שכן העולם הגושי הנוצר מהסכמים אזוריים יציב יותר מזה שהיה כאן קודם.
הגדרה איננה רק דבר סמנטי. גרוע מכך זה לחיות מציאות ללא הגדרה, יעדים ותכנון אסטרטגי, כפי שאנו חווים בישראל בחודשים האחרונים. זאת, כאשר לא הצבא הוא שמגדיר אותם אלא הדרג המדיני. לא הציבור הוא שיחליט איזו ועדת חקירה תקום אלא החלטת ממשלה, כמו זו המכריזה על מלחמה. כי כשהדברים אינם מובנים או מוגדרים, כל דבר הופך לוויכוח, כל טקס הופך למחלוקת, גם אם מיותר. והדבר הכי משמעותי הוא שמלחמה אזורית משנה את האזור, והאזור שלנו משתנה. כדאי שנבין, נגדיר ונאמין כי זו המציאות שבה אנו חיים. המלחמה האזורית כבר כאן, והיא כבר יצאה מהאולפנים.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי