צפייה במגישי חדשות 12 הבוקר, הציגה את הלך הרוח של רוב אזרחי ישראל אחרי הבשורות הטרגיות על חילוץ גופות ששת החטופים שנרצחו בשבי חמאס - שברון לב, כעס וזעם, תקווה שאבדה, מדינה באבל. בפרפרזה לאמירה הידועה של ארז טל, הבוקר עצוב באולפן ועצוב גם בבית.
ישראל זיו, האלוף במילואים, היה הראשון היום שלא הצליח להסתיר את רגשותיו הקשים והתקשה לדבר בשידור של "חדשות הבוקר". "זה בוקר נורא, הלב מתרסק. אתה רואה את הפנים של הילדים האלה שעד לפני יום יומיים היו בחיים. איזה הסברים ניתן למחדל היום?", שאל זיו, "אחרי שכל מערכת הביטחון אומרת את דבריה באופן מובהק, כשאומר שר הביטחון שהפעילות כרגע מסכנת את חיי החטופים".
גורם בכיר: "ששת חטופים נרצחו בגלל ההתעקשות על ציר פילדלפי"
הטרגדיה הכפולה של משפחת שקורי: הבת נרצחה בשבת השחורה, האב בפיגוע בתרקומיא
"מה יחשוב חייל" המשיך ושאל זיו, "אם חלילה ייפול בשבי האויב? שהממשלה תבחר שביל חסר חשיבות (הכוונה לציר פילדלפי) כדי לא להחזיר אותו הביתה?".
זיו הביע את הדאגה שמכוננת הבוקר בלב של כל אחד מאזרחי ישראל לגבי היום בו יגויסו נכדיו ושאל "לאיזה צבא אגייס אותם? לצבא שיפקיר אותם?".
"אין לממשלה הזאת זכות קיום", קבע האלוף במיל', והוסיף אמירה חמורה במיוחד, שהאירוע הקשה מוכיח שהחטופים לא נחשבים כבני אדם בעיני ההנהגה.
להזכירכם שהאלוף זיו נמנה על אלופים, ביניהם יאיר גולן ונעם תיבון, שאליו הצטרף באותו יום שחור בשבעה באוקטובר, ושניהם ירדו לדרום כדי להציל כמה שיותר אזרחים. לעולם נזכור ולא נשכח את נכדיו של תיבון מסתתרים מפני המחבלים ושומעים אותם אומרים שסבא הגיע להציל אותם.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אותו מעשה הירואי של זיו מעיד הרבה על האיש המיוחד הזה, הרגיש והחם, ועל היותו פטריוט אוהב אדם. לכן לא הופתעתי, שקולו נשבר מהתרגשות כאשר עלה הבוקר לשידור. הוא דיבר בשם כולנו והביע את הזעזוע והכאב שמכוננים בכל אחד מאיתנו הבוקר.
לא רק ישראל זיו נשבר היום בשידור. גם מיכל פעילן, כתבת חדשות 12 שליוותה את משפחות החטופים ב-11 החודשים האחרונים מאז האסון הגדול ומכירה את סיפוריהם האישיים והמאבק שלהם, השתנקה היום בבכי כאשר עלתה לשידור וסיפרה על הסבל שעברו המשפחות בלילה האחרון אחרי ששמעו את החדשות על ששת החטופים שנרצחו, וכולנו בכינו יחד איתה. רק שהזעקה הגדולה של פעילן להבדיל מישראל זיו, לא הייתה כלפי הממשלה, אלא לנרמול של הציבור ונגד האזרחים שלא יוצאים לרחובות למחות ביחד עם משפחות החטופים.
"אני באמת שואלת את עצמי, אם אחרי דבר כזה אנשים לא יצאו לרחובות אז על מה אנחנו נלחמים כאן? מה משמעות של העם שלנו אם לא ערבות הדדית והמאבק המשותף שלנו?", אמרה.
אני לא מתיימרת להבין בנושאים ביטחוניים, ואין לי מושג מה מידת חשיבותו האקוטית של ציר פילדלפי לראש הממשלה, שעל פי מומחים כמו שר הביטחון וראש השב"כ, תוקע את העסקה ללא כל סיבה הגיונית, ואפשר היה לצאת משם, לזמן מה, ובלבד לקבל את חטופינו בחזרה.
אבל בחמישי האחרון נפל דבר, ודבר מהותי, כאשר דלפו חילופי הדברים הקשים בין ראש הממשלה ושר הביטחון גלנט, המשפט שהכי הקפיץ אותי מתוך הציטוטים שהושמעו היה: "כן, זו ההחלטה!".
זו הייתה התשובה הניצחת של נתניהו לגלנט. זה נשמע כמו משפט מגלומני מובהק, שאומר: אני השליט העליון, אני מחליט ואין בלתי.
וזוהי דיקטטורה, דיקטטורה של אדם יחיד שמחליט וקובע, בניגוד מוחלט לרצון הציבור, בניגוד מוחלט להמלצות גורמי הביטחון ובניגוד מוחלט לחוזה הלא כתוב בין הממשלה לאזרחיה.
התמונה האלמותית הסוריאליסטית של משפחות שרצות לעבר עזה ועוברות את הגדר לתוך השאול הנורא של ישות רצחנית, בניסיון להציל במו ידיהם את יקיריהם כי הממשלה הזאת לא מצילה אותם, גם לא מרעידה את נימי ליבו של נתניהו? היכן החמלה? גם לא הצעקות הנוראיות של אותן משפחות לעבר מנהרות החושך של הרוצחים הנתעבים, בתקווה שיקיריהם הכלואים בהן, ישמעו אותם? וגרוע מכך עכשיו גם נתניהו כבר לא מתחבא מאחורי מילים מכובסות ולא מתבייש להודות שהוא לא רוצה להקשיב לדעותיהם של אנשי הביטחון והוא היחיד שקובע.
מה עוד צריך לקרות על מנת שראש הממשלה וכל מנזר השתקנים שמקיפים אותו יתפכחו ויחפשו דרך יצירתית, גאונית כלשהי, עם חשיבה מחוץ לקופסא, על מנת להוציא אותנו מתהום הבלהות בה אנחנו מצויים?.
מה שקרה היום זה גיים צ'יינג'ר רציני, אי אפשר להמשיך מפה לסדר היום, על נתניהו להודיע על בחירות ולהשיב את המנדט לעם. ואם לא אז האזרחים צריכים לצאת לרחובות ולהביא להפיכה משטרית. הייתי מצפה גם מראש המוסד, ראש השב"כ, הרמטכ"ל ושר הבטחון, שיכנסו מסיבת עיתונאים ויגבשו הצהרה משותפת לציבור - נתניהו מסוכן לביטחון המדינה.