אם תהיה רפורמה, נוכל לראות מערכת משפט הוגנת לא רק בסרטים האמריקאים

התחייבות

כל ישראלי, לא חשוב באיזה גיל מתקדם הוא, צריך עכשיו להתחייב לחיות לפחות עוד עשר שנים. כדי לראות איך יצאנו מכל זה, ביערנו את הרע והמרושע, וחזרנו לשגשג בביטחון ובשלום. מקריית שמונה ועד נווה דקלים. 

כמה טוב ויפה בעולם

לפעמים אתה רואה סרט אמריקאי או איטלקי או סרט מארץ אירופית אחרת ואתה נאנח אנחה קלה ואומר לעצמך: “אחח, כמה יפה וטוב שם". 
אתה חי בישראל ולכן מיד מכה לעצמך על המצח, ומזכיר לעצמך להתעשת: “די לחלום, זה ככה רק בסרטים, החיים שלנו הם לא בסרט". 

בסרטים אתה רואה אדם נחקר במשטרה, ולא ייאמן, יש עורך דין איתו בחקירות. ממש עורך דין יושב איתו בחקירות. הוא לא לבד. אתה רואה, כאמור רק בסרטים, סיפורים שמתרחשים במקומות בעולם שיש בהם אנושיות והגינות במערכת החוק. “כן, כן", אתה נאנח שוב מול הסרטים האלה, “בסרטים יש מקומות עם דמוקרטיה. עם זכויות אדם. כמה טוב בסרטים". 

אתה רואה סרטים מופלאים על מקומות בעולם שבהם שופטים פוסלים הוכחות של הקטגורים כי הן הושגו בדרכים לא חוקיות. פשפשים, חשיפת רומנים מהצד, מניעת שינה, האזנות, מעצר אמא בת 80, כל זה לא חוקי שם, ואם ההודאה הושגה בדרך לא חוקית, היא לא נחשבת להוכחת אמת על ידי השופטים בסרטים. היא פסולה. ככה זה שם, בסרטים היפים. 

אתה רואה בסרטים בתי משפט שיש בהם מושבעים. טוב, אתה אומר לעצמך, ידוע שהסרטים אינם המציאות, אבל רגע, אתה מזכיר לעצמך את העובדות, הסרטים דווקא מראים את האמת, בסרטים רואים את החיים כפי שהם בעולם היפה שאיננו ישראל, עולם שבו ממש אנשים מהעם נחשבים ראויים להשתתף בתהליך השיפוט, ואפילו לקבוע. לרגע אתה לא מאמין שיש דברים כאלה, לרגע אתה חושב שוב שזה רק בסרטים, אבל אז נזכר שאתה צופה בסרטים שמבוססים על מקרה אמיתי. יש דברים כאלה. לא במערכת המשפט שלנו, אבל יש.

והישראלי שפתאום מבין שדברים כאלה לא קורים רק בסרטים אומר לעצמו: אולי אם יעשו רפורמה במערכת החוק והמשפט, או אז כשנביט בסרטים לא נחשוב לעצמנו “נו, זה רק בקולנוע", אולי אז יגיעו הדמוקרטיה היפה הזאת וזכויות האדם האלה גם אלינו.

המכונית השנייה

שלום, אני המכונית השנייה במשפחה, אני קצת יותר ישנה, קצת יותר חבוטה, הצבע שלי שרוף מהשמש, ואת הפנסים שלי צריך ללטש בכל פעם שהולכים איתי לטסט. 

אני לא מתלוננת. נכון, המכונית הראשונה תמיד נקייה יותר, מורחים עליה וקס, נוסעים רק בה כשיוצאים למקומות יפים, ותמיד הגבר במשפחה נוסע בה, ואותי משאירים לאישה, או לילדים הבוגרים, אבל בסדר, אני מגלה הבנה. אם הגבר במשפחה חייב להוכיח את גבריותו, את אלפאיותו, את מעמדו הכלכלי, את הצלחתו בחברה ואת שאיפתו להצליח יותר, ולכן הוא נוסע תמיד במכונית הראשונה, החדשה, עם הפנסים המבריקים והצלולים שלה - שיהיה. 

אבל דבר אחד קצת פגע בי. שהוא, הגבר של המשפחה, בא יום אחד והדביק עליי מדבקה גדולה מלפנים ומאחור, ועל המדבקה כתוב: “המכונית האחרת שלי היא מודל 2025, קרוסאובר, היברידית ופרימיום, מחיר מחירון החל מ־549,900 שקל".

המכונית שלו עכשיו במוסך לכמה שבועות, והוא חייב לנסוע בינתיים במכונית הישנה, אבל האם זו סיבה להדביק עליי מדבקה כזאת גדולה מלפנים ומאחור, וגם אחת על הגג, למקרה שמסתכלים עליו מהקומה ה־27 של מגדל המשרדים כשהוא נכנס איתי למגרש החנייה? 

פינת השלולית (החרדית) 

יש נסיכות חרדיות בעולם, ומזהירים אותן שלא ילכו לשלולית, כי אסור להן לגרום לצפרדעים הרהורים שיכולים להביא צפרדע לכלל מחשבות על נשיקות. 

במקום שבו נסיכות חרדיות כאלו מדברות ביניהן שמעתי מה קורה בבתי הספר התיכוניים שלהן, שקרויים סמינרים חרדיים. סיפרה אחת שהמורה לצניעות חמש יחידות (לא התאפקתי, אין באמת מקצוע כזה צניעות חמש יחידות, אבל יש באמת מורה לצניעות), ובכן המורה לצניעות צעקה עליה, מאדימה מכעס, מול כל הכיתה: “איך את לא מתביישת ללכת בחולצה צמודה כזאת?".

עוד משהו שנסיכות בסמינר החרדי חייבות לציית לו על פי הוראת המכשפה לצניעות, סליחה, המורה לצניעות, הוא ההוראה לנסיכות בזו הלשון: “לא לצאת בשיער רטוב מהבית, כי אז ידמיינו אותך מתקלחת". 

נסיכה נוספת סיפרה שהייתה לה מורה שהעירה לה על צניעות ותיארה בתיאורים מאוד גרפיים עד כמה הבגד צמוד לגוף, וכמה שזה גורם לבחורים לחטוא, ושהיא עושה ביטול תורה, ואפילו הליכה קצרה שלה מהסמינר לתחנת האוטובוס יכולה להכשיל הרבה בחורים. ואז, אחרי שהיא גורמת לחטאים כאלה, התסבוכת גוברת, כי איך היא תספור כמה גברים היא החטיאה, ואז - איך היא תמצא אותם בשביל לבקש מהם סליחה על החטא הזה שהיא גרמה. 

מורה אחרת, כך מספרת עוד נסיכת סמינר חרדי, נתנה להן דוגמאות מבעלה: מה זה היה גורם לבעלה אם היה רואה אותן בלבוש שלא מכסה אותן מקרסול ועד צוואר. 

ושואלת הנסיכה: מדוע להכניס נערות סמינר לסטרס היסטרי סביב זה שבחורים יאבדו שליטה מינית בגללן? זה לא סביר, יוצר טראומות, מייצר לנסיכות סטריאוטיפים על המין הגברי כאילו הם חסרי שליטה עצמית, כאילו הם חיות אדם. ושואלת הנסיכה: “גברים חרדים, תגידו לי, האם יש לכם אפס שליטה עצמית? האם כאשר אתם רואים נערת סמינר ברחוב, זה כל כך מטריף אתכם? אם לא, למה זה מה שאמרו לנו כל השנים? למה זה מה שאנחנו אמורות לחשוב עליכם אחר כך, כשאנחנו מתחתנות איתכם? כשאנחנו מביאות איתכם ילדים? האם זה מה שאנחנו צריכות לחשוב על האבות של הילדים שלנו?". 

(הכל ויותר בטיקטוק של ציפי לביא, שמגדירה את עצמה כ"פעילה חברתית חרדית", וגם ראיתי אותה עומדת בלשכת הגיוס בירושלים תומכת במתגייסים החרדים מול הפגנה של חרדים קיצונים שהגיעו כדי למנוע מהם להתגייס. היא עמדה שם, ומול שלטי “נמות ולא נתגייס", היא החזיקה בידה שלט: “נמות אם לא נתגייס").