הנתונים שנחשפו אתמול על ידי המשטרה, המתייחסים לתפיסות אמצעי הלחימה (אמל"ח) במסגרת מבצע עליו הכריז המפכ"ל רנ"צ דני לוי, בתום פעילות בת פחות משבועיים בקרב ארגוני הפשיעה במגזר הערבי וכחלק מהמאבק בפשיעה החמורה, אמורים להדהד ללא הרף בקרב שדרת הפיקוד החדשה של המשטרה, ולא להרפות לרגע.
זה אמור להיות האתגר הנוכחי, לא הבא, של משטרת ישראל בכלל, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וכמובן המפכ"ל רנ"צ לוי. על זה בדיוק יבחנו את מקצועיותו, את הישגיו ואת עתידו. אם הוא ידע לפרוס בחוכמה את זרועותיה של המשטרה והיחידות המיוחדות על ארגוני הפשיעה, להצר את צעדיהם, לפגוע במקורות החמצן (הכסף א.ח) שלהם וכמובן לתפוס נשקים ואמל"ח, הוא ייזכר לדורי דורות. היום זו אחת הרעות החולות בחברה הישראלית.
סער יודע: אם יחזור לזרועות נתניהו - הגיהנום יפתח עליו
נתניהו מכנס את הקבינט המצומצם: זה השר שלא הוזמן
כרגע, המשימה שלו היא קשה מאד ומורכבת לא פחות עם עוד שנה מדממת ולמעלה מ-160 קורבנות בשמונה חודשים, אם נתייחס לעובדה שבינואר הפשיעה ירדה משמעותית בשל נוכחות מוגברת של משטרה וכוחות ביטחון כחלק מניהול מלחמת "חרבות ברזל" ובמטרה למנוע הסלמה ומבצע "שומר חומות" 2 בערים המעורבות.
ידע המפכ"ל וצריכים לדעת השוטרים כולם, כי תפיסת 43 מטעני חבלה, 145 אקדחים, 44 רובים מהם עשרה מאולתרים ו-36 רימוני רסס, כן אותם רימונים שאחד מהם גרם למותם של ארבעה קורבנות רק בחמישי האחרון באירוע מחריד שזעזע מדינה שלמה, הם כמות עצומה של כלי נשק שנתפסה בתוך 12 ימי פעילות, מה שמעלה את החשד וההערכה כי כמות גדולה פי כמה עדיין מוסלקת ומוחזקת בקרב ארגוני הפשע ומחוללי הפשיעה במגזר הערבי. זו נורת האזהרה הברורה ביותר שאמורה להיות נר לרגליו.
האירוע הקשה ברמלה ושבוע וחצי קודם לכן הפיצוץ המחריד של מטען חבלה סמוך לבתי ספר וגני ילדים באירוע בו חוסל חמדה עלי אבו גאנם, לצד מקרי הרצח בלילה שבין רביעי לחמישי, הם קבלת הפנים שהניחו ארגוני הפשיעה במרכז וברמלה למפכ"ל הנכנס, הם טבילת האש הראשונה שלו כשוטר מספר 1, ועכשיו החובה שלו להוכיח מי חזק יותר, מי משמעותי ועוצמתי יותר - הם הוא המשטרה.
המשטרה יכולה לעשות מבצעים נקודתיים, להפגין נוכחות, אבל איך אמר לי קצין בכיר - על כל תפיסה של הברחת נשקים במעברים יש עשרות מקרים שלא נתפסים ויתרה מכך - "זו טיפה בים". כדי שהטיפה הזאת תהפוך לים עצמו ותהא משמעותית חייבים לעשות מעשה וחובה על המפכ"ל להכין, אם לא הגיע מוכן קודם מינויו, תכנית משימתית מבצעית שתכלול שילוב כוחות ביטחון, מג"ב, צבא וגם שב"כ כשהמסר אמור להיות תקיף, חד וברור - "לשבת" על העורקים של ארגוני הפשיעה.
מכאן אני שולח עצה לשר לביטחון לאומי. גם אם זו המטרה והמסרים שאתה רוצה להעביר, אל תיכנס לשוטרים בין הרגליים ואל תמהר לצאת לפשיטות. את הזמן של הצילומים עכשיו תשמור לשקידה והכנת תיקון לחוק והחמרת הענישה. אם תדע להניח את הנושא בצורה ראויה נטולת פוליטיקה אין לי ספק שתצליח להוביל את המהלך ובכך ליצור חסם לארגוני הפשיעה.
הנשק השלישי שבו צריך לעשות שימוש מסתבר הוא העמדת אמצעים טכנולוגיים לשימוש המשטרה כנגד ארגוני הפשיעה בכלל וזאת אחרי שהמפכ"ל יניח על שולחן היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה רשימה מפורטת ומעודכנת של ארגוני הפשיעה המשמעותיים תוך פילוח אזורי פעילות, דמויות מפתח ושימוש באמל"ח. ההיתר צריך להינתן לשימוש מול כלל הארגונים והמשטרה תוכל לבצע תחילה את העבודה מול הארגונים במגזר ובמקביל להתפנות גם אל ארגוני הפשיעה היהודים.
חייבים לקבוע נורמת התנהגות שונה וכן כללים ברורים ומגבלות גם לשוטרים על היכולת לעשות שימוש באותן תוכנות ובאותם אמצעים. צריך להבין שברגע שארגוני הפשיעה מתקדמים מהבחינה הטכנולוגית ומאגר המידע שלהם גדל אל מול היכולות של המשטרה, הפשיעה הולכת, מתעצמת וגואה ומבצעים כאלה או אחרים לא יפיקו את הצרכים אלא ישמשו כעזרה ראשונה כמו פלסטר לפצע מדמם.
אם רוצים לטפל בבעיה ולעקור אותה מהשורש אז צריך להעמיד את הכלים הכי מקצועיים ולתת למשטרה לעשות את העבודה. שוב אני אומר - משטרה לבד זה לא מספיק, אלא כלל הרשויות של האכיפה ועם כלל האמצעים.
השר בן גביר צריך לדאוג להוספת תקציב במידה משמעותית, הוספת תקנים למשטרה ובחינת שוטרים איכותיים שהמשטרה תהיה עבורם מקור גאווה וגם מקור פרנסה. במצב של היום ובתדמית של המשטרה בעיניי הציבור, אף אחד מהתנאים הללו לא מתקיים והגיוס למשטרה נמצא בשפל לפחות ברמת השוטרים שמתגייסים ולאו דווקא ברמה האינטלקטואלית שלהם.
המשטרה חייבת לשנות את התפיסה שלה, ולחשוב כמו חברה ציבורית גדולה שרוצה הכנסה והצלחה ואלו יהיו בבחינת הורדת הפשיעה עד למינימום, חניקה של ארגוני הפשיעה מבחינת צינורות החמצן שלהם, חילוט כספים, נכסים ורכבי יוקרה שהושגו בדרך פשע וכמובן עונשים מרתיעים מצד בית המשפט שיצטרך גם הוא לשנות את המדיניות ולהבין, שעונש מינורי לא ירחיק את העבריינים מהפשע, שכן הרווחים הם עצומים והפיתוי ענק. עונש מרתיע ומרחיק לכת אמור להטיל פחד גם על אלה שעוד לא נעצרו. הם חייבים להבין שהמשחק שלהם נגמר. אז נכון, הפשע תמיד ימשיך, אבל אם המפכ"ל רנ"צ לוי יצליח להוריד את העוצמות של הפשיעה, את השיטות ואת הכמות כמובן - הוא יצלח את המשימות והאתגר שלפניו. בדרך כלל נותנים לבעל תפקיד חדש 100 ימי חסד וזה נכון לימים כתיקונם.
לצערי אנחנו נמצאים באחת התקופות הקשות שידעה מדינת ישראל וכמובן בכללה גם משטרת ישראל, שנאלצת להתמודד לבד מהפשיעה גם עם בעיות ביטחון וחשש מתמיד מפיגועי טרור, ומול כל אלה גם המחאות החברתיות שגם לגביהן המפכ"ל חייב לבנות תוכנית מוסדרת. בהפגנות הללו תדמיתה של המשטרה נפגעת משמעותית לעתים שלא בצדק, ולכן צריך למצוא את הפתרון המקסימלי ולדאוג לשמור על איזון בין מחאה לגיטימית להפרת החוק, כשגם הפרקליטות והיועצת המשפטית לממשלה חייבים לצאת נגד הפרות סדר חמורות ברייש גלי ולתת גיבוי למשטרה. חובת ההוכחה היום היא על המפכ"ל שידע לנתב את עצמו בין הטיפול, ליצור יחסי אמון טובים עם הפרקליטות והיועצת המשפטית לממשלה וגם שיח מכבד.