השבוע, כשביקשתי שירות מפקיד בבנק, נאמר לי: “זה נורא פשוט, תעשה ככה וככה וככה". אני מנסה ככה וככה וככה ולא מצליח. פונה אליו בדחילו ורחימו ושואל: “תגיד לי, סבא שלך היה יודע לעשות ככה וככה?", והוא מחייך ואומר לי “גם אבא שלי לא היה יודע". ואז הוא לקח את הנייד שלי, עשה ככה וככה והקסם פעל.
במקרה אחר השבוע ניסיתי להשיג רופא תורן באחת המחלקות בבית חולים במרכז הארץ. חייגתי את המספר וקיבלתי מענה קולי בעברית. המענה הסביר לי שהמערכת עובדת לפי זיהוי קולי, ושאגיד איזו מחלקה או את מי אני צריך. ״פנימית י״, אמרתי בקול רם וברור. ״ביקשת אורתופדית א״, ענתה המערכת.
כולנו בסתר לבנו, או בגלוי, סובלים ממצב של חוסר אונים | קרסו
דיפלומט ישראלי בכיר לשעבר על גלנט: "זה מזכיר לארה"ב את צפון קוריאה וימי סטלין"
״לא״, צעקתי, “לא אורתופדית!". המערכת חככה רגע בדעתה ושאלה “את מי ביקשת?", “פנימית י״, חזרתי בקול ברור. “ביקשת פנימית ג". “לא", צעקתי, “תן לי את המרכזייה!", השתררה שתיקה לכמה שניות וחזר המענה הקולי: “הגעת למערכת זיהוי קול״.
לאחר דקות ארוכות של ניסיונות חוזרים וכושלים, ויתרתי. קשה להגיד ששפתי איננה ברורה, יעידו על כך עשרות שנים של שידורי תוכניות רדיו והרצאות לסטודנטים, שבהן מעולם לא קרה שהשומעים התקשו להבין את דבריי. אם לי קרה מה שקרה עם המענה האוטומטי, מה סיכוייהם של אנשים שדוברים בשפה שונה או שהמבטא שלהם שונה? לאלוהי המחשבים פתרונים. האם לא ניתן להגיד באופן ברור, כפי שקיים בחלק מהמוסדות, “לשירות זה הקש 1, לשירות אחר הקש 2", ולתת אופציה לשיחה עם מענה אנושי?
ומאחר שבאתי להשוויץ כאן בכישורים הדיגיטליים שלי, הנה מה שקרה לי השבוע כאשר החלטתי לעשות ביטוח נסיעות מקוון לחו"ל. נכנסתי לאתר של חברה מובילה, הקשתי את הפרטים המבוקשים, ומיד הופיעו על המסך הפרטים של אשתי, שעשתה בעבר ביטוח באותה חברה.
החלפתי את הפרטים, הקלדתי את מספר כרטיס האשראי וקיבלתי הודעה שהקבלה נמצאת אצלי בדוא"ל. אכן, בדוא"ל הייתה הודעה מהחברה, שאותה ניתן לפתוח בעזרת הקלדת מספר תעודת הזהות. ניסיתי וניסיתי - לשווא. ההודעה לא נפתחה. ניסיתי להקליד את מספר תעודת הזהות של רעייתי, וראו זה פלא, קיבלתי קבלה על שמי עם תאריכי הנסיעה שלי. הכל טוב ויפה. הפוליסה, מצד שני, התבלבלה לגמרי ולא ידעה לאן להגיע. אכן, חסר מגע יד אנושי בעולם הדיגיטלי, לפחות עד שדור המדבר יפנה את מקומו לחלוטין.