אין מחלוקת על כך שחיילי צה"ל לחמו ועודם לוחמים בגבורה במלחמה ברצועת עזה והסבו פגיעות קשות לכוחות חמאס. עם זאת, אני נאלץ לקבוע בצער רב כי ישראל נחלה תבוסה אסטרטגית במלחמה. אני יודע שאין קורא שאינו מתקומם באופן טבעי נגד קביעה זו, אבל אם לא נסתכל למציאות בעיניים, נשגה באשליות שווא ולעולם לא נתקן את הדרוש תיקון.
הטענה שישראל נחלה תבוסה אסטרטגית אינה רק קביעה שלי, אלא הממשלה הודיעה על כך באופן רשמי: "ישראל אינה מקיימת שליטה אפקטיבית בשטח הרצועה... במסגרת הפעילות המבצעית כוחות צה"ל נתקלים גם כיום בהתנגדות חמושה של כוחות האויב, בתת־הקרקע ועל הקרקע, בהנחת מטעני חבלה, ירי נ"ט וצליפה, בירי רקטות תלול־מסלול ובניסיון למשוך את כוחותינו לבתים ממולכדים ועוד. התנגדות זו מאפיינת את הלחימה בכלל האזורים ברצועה החל מחודש אוקטובר... ישראל פגעה פגיעה קשה בארגון חמאס ויכולותיו הצבאיות, אך יכולות אלו טרם נשללו, וההיתקלויות האלימות ממשיכות... גם כיום, לחמאס יש יכולת להפעיל סמכויות שלטוניות ברצועה, והוא ממשיך לחתור למימוש סמכויותיו תוך השקעת מאמצים ומשאבים רבים. מאמץ זה מתבטא במספר רבדים, כאשר העיקריים שבהם הם: התוויית מדיניות, הפעלת מנגנוני הביטחון והקמת גופי ביטחון חדשים לטיפול בסדר הציבורי, שייעודם השתלטות על סיוע וייעודו לצורכי התנועה, הזרמת כספים לרצועה, חלוקת משכורות וחלוקת סיוע" (מתוך תגובת המדינה לעתירה לבג"ץ בעניין הסיוע ההומניטרי).
מחדל חסר תקדים: כך הפכו הביפרים לפרשת ה-7 באוקטובר של נסראללה
הפיגוע בגבעת אסף חושף את הצורך בשינוי מדיניות ביטחונית יסודי | דעה
בקיצור נמרץ, הממשלה מודה בפה מלא שנכשלה בהשגת מטרת המלחמה העיקרית – מיטוט שלטון חמאס וחיסול יכולתו הצבאית – ושחמאס ממשיך לשלוט ברצועה ועודנו מחזיק בכוח צבאי אפקטיבי. אם הייתי אומר לכם בסוף אוקטובר 2023 שזאת תהיה המציאות אחרי 11 חודשי לחימה, הייתם חושבים שהשתבשה עליי דעתי, אבל זו המציאות כהווייתה, וצריך להכיר בה ולהבינה כדי שנוכל לתקנה.
הקומיסיון של חמאס
ראשית, עלינו לשאול מדוע נחלנו תבוסה אסטרטגית כזו. הדרג הצבאי והדרג המדיני הבכיר סירבו להקשיב לעצתם של חכמים ומנוסים מאיתנו שהתמודדו בהצלחה עם יישויות טרור כמו חמאסטן ברצועה. כך, למשל, הגנרל בדימוס דיוויד פטראוס נפגש עם בכירים ישראלים לפני תחילת המהלך הקרקעי ואמר להם שישראל לא תוכל לחסל את שלטון חמאס אם לא תכבוש את הרצועה ותקים ממשל צבאי. הרמטכ"ל האמריקאי גנרל צ'רלס בראון העביר מסרים דומים לבכירים ישראלים. למרבה הצער, דבריהם נפלו על אוזניים ערלות.
אחרי 7 באוקטובר גילו בכירי הדרג המדיני להפתעתם כי למטכ"ל אין שום תוכנית מוכנה לכיבוש רצועת עזה. חמאס הוא האויב הכי פעיל נגד ישראל מאז 2007, ואף אחד במטכ"ל לא חשב שצריך להכין תוכנית למלחמה נרחבת מולו. עד כדי כך אסטרטגיית "הכלת חמאס" ותפיסת "סבבי הלחימה" קנו אחיזה עמוקה בדרג הצבאי הבכיר. במטכ"ל נאלצו אפוא לאלתר בתוך שלושה שבועות תוכנית מלחמה, שצריך חודשים ארוכים להכינה כיאות. כפועל יוצא, בתוכנית המלחמה היו ליקויים רבים מלכתחילה, ולא היה זמן לבחון אותם ולתקנם בהליך מטה מסודר. למעשה, התבוסה האסטרטגית הובטחה כבר בתוכנית שהוכנה.
צה"ל החל את המלחמה במהלך עוצמתי אך אטי בצפון הרצועה, במקום לתקוף במקביל במספר צירים, או למצער - בתנועת מלקחיים מצפון ודרום. כתוצאה מכך, חמאס המשיך לקבל אספקה של נשק, תחמושת, מזון ודלק דרך ציר פילדלפי ומעבר רפיח במשך שמונה חודשים. האספקה הזו חיזקה את יכולת העמידה של חמאס, ושילמנו על כך מחיר דמים.
כשניסיתי לברר בזמן אמת מהו ההיגיון בכניסה רק לצפון הרצועה, התשובה הכי פחות גרועה שקיבלתי הייתה ש"צה"ל היה צריך להחזיר לעצמו את הביטחון".
גם אם נקבל תשובה גרועה זו, נשאלת השאלה למה לא הלכו על רפיח ודרום הרצועה, אחרי המבצע בצפון, ובמקום זה נכנסו לח'אן יונס?
תוכנית המלחמה של צה"ל התבססה על אסטרטגיה של "כניסה ויציאה", כלומר צה"ל נכנס לשטח, מכריע את כוחות חמאס בו, ואז יוצא מהשטח. האסטרטגיה הזו היא אם כל חטאת, והיא אחד משני המרכיבים העיקריים בתבוסה. אסטרטגיית "כניסה ויציאה" הביאה לכך שחמאס הצליח לשקם את כוחותיו בכל מקום שכוחותינו יצאו ממנו, לאחר שכבשו אותו במחיר יקר. עקב כך, צה"ל נאלץ לחזור ולכבוש שוב ושוב את ג'באליה, זייתון, שג'אעייה וח'אן יונס.
אך לאחרונה חשף אלמוג בוקר שאפילו בצפון הרצועה, המקום שבו צה"ל הפעיל הכי הרבה כוח, חמאס גייס בחודשים האחרונים 3,000 לוחמים נוספים כדי למלא את שורותיו. אף שהכישלון של אסטרטגיית "כניסה ויציאה" הוא כבר לא תיאורטי אלא עובדה ודאית, הרמטכ"ל עדיין מתעקש להמשיך בה, והדרג המדיני לא לוחץ עליו לשנותה.
שר הביטחון והרמטכ"ל התנגדו התנגדות נחרצת להקמת ממשל צבאי זמני ברצועה. כתוצאה מכך, לא מוטטנו את השלטון האזרחי של חמאס, ולמעשה אף סייענו לשימורו. שלטון חמאס, שלא נאלץ להתמודד מול שום שלטון חליפי, יכול היה להשתלט בנחת על כמעט כל הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה, ולהשתמש בו כדי לחזק את שלטונו (מי ששולט באוכל ובמים - שולט באוכלוסייה) ולמלא את כיסיו.
יואב גלנט הוביל שורה של תוכניות הזויות ומנותקות מהמציאות להחלפת שלטון חמאס בניסיונו העיקש וחסר ההיגיון להימנע מממשל צבאי זמני – וכולן נכשלו כישלון מהדהד וצפוי. חמור מכך, תוכניותיו של שר הביטחון רק חיזקו את חמאס. כך למשל, בתחילת פברואר נחשף "פיילוט צפון" - תוכניתו של השר גלנט להכניס סיוע הומניטרי "ישירות לסוחרים פלסטינים, ללא ארגוני סיוע מתווכים... הסוחרים, להבדיל מפעילי חמאס, יהיו מוקדי הכוח החדשים" (יומיים לאחר מכן כתבתי שהתוכנית הזו מנותקת לחלוטין מהמציאות, ושדינה כישלון).
לאחרונה חשף בוקר כי הסוחרים העזתים, ששר הביטחון דאג להעביר את הסיוע ההומניטרי אליהם, שילמו לחמאס 20% מהכנסותיהם ממכירת הסחורה לאוכלוסייה העזתית. המשמעות היא שגלנט אחראי באופן אישי לחיזוק חמאס, משום שבגללו לא רק שמחסני חמאס מלאים בסחורה עד אפס מקום, אלא שהוא גם העניק לארגון הטרור מקור של הכנסה שוטפת, ולפי הערכות - ארגון הטרור הרוויח בחודשים האחרונים חצי מיליארד דולר מהסיוע ההומניטרי – הרבה יותר ממה שקיבל בפרק זמן דומה דרך מזוודות הכסף הקטארי הידועות לשמצה.
חמורים שמנהיגים אריות
בשורה התחתונה, קבינט המלחמה בהנהגת נתניהו, גלנט וגנץ, והמטכ"ל בראשות הרצי הלוי כשלו בכל היבט של ניהול המלחמה מבחינה אסטרטגית. כישלון זה רק מתחדד לנוכח גבורת הכוחות הלוחמים (עד דרגת תא"ל), שלא נופלים בעוז רוח ובהקרבתם מדור תש"ח. "אריות המונהגים על ידי חמורים" נאמר על הצבא הבריטי במלחמת קרים, והדברים נכונים שבעתיים ביחס לצה"ל במלחמת עזה. כל האחראים לתבוסה האסטרטגית צריכים לקחת אחריות, ועליהם להניח את המפתחות וללכת הביתה.
עכשיו צריך להחליט מה ישראל צריכה לעשות במלחמה מעתה והלאה. אף שבמשך חודשים ארוכים כתבתי כי חייבים לכבוש את הרצועה כולה, להקים בה ממשל צבאי זמני ולבסס בה שליטה ביטחונית ישראלית ממושכת, ייתכן שעכשיו כבר מאוחר מדי לכך. כוחות צה"ל נשחקו במלחמת התשה של "כניסה ויציאה", ומעמדה הבינלאומי של ישראל הידרדר אל עברי פי פחת.
מצד שני, אסור לקבל את מתווה עסקת החטופים הנמצא על השולחן עתה, משום שהוא מהלך הונאה של חמאס. מתווה העסקה הזה נותן לחמאס את כל מה שהוא צריך מיד – סיום בפועל של המלחמה, קבלת ערבויות בינלאומיות והבטחת סיוע נוסף שיחזק עוד יותר את שליטתו ברצועה.
לעומת זאת, ישראל לא תקבל את כל החטופים בשלב הראשון, ואפילו לא נדע כמה חטופים חיים נותרו בידי חמאס. הסיכוי שהשלב השני ייצא לפועל וכל החטופים יוחזרו לישראל בתוך 42 יום הוא אפסי. לפיכך, הדרג המדיני, יהיה מי שיהיה, צריך לבחור באסטרטגיה הבאה: ראש הממשלה יאמר באופן פומבי שהוא מוכן לסיים את המלחמה באופן רשמי, ובתמורה חמאס יחזיר את כל החטופים, החיים והמתים, בפעימה אחת, בתוך זמן קצר מוגדר.
אם יחיא סנוואר יסכים לעסקה בשלב אחד, כל החטופים יחזרו לישראל, עם כל ההשלכות המורליות והחברתיות הכרוכות בכך. לאחר עסקה כזו, נצטרך להפיק לקחים מהתבוסה האסטרטגית שנחלנו, לבנות מחדש את הצבא ולתכנן אסטרטגיות טובות יותר מול חמאס ושאר אויבינו.
אם סנוואר יסרב, הממשלה תוכל אולי לשכנע את הציבור הישראלי ואת מדינות העולם שאין ברירה אלא לכבוש את הרצועה כולה כדי למוטט סוף־סוף את מדינת הטרור של חמאס.