מי שמאפשר לעבריין המורשע איתמר בן גביר לשלוט במשטרה, הוא שיאפשר בבוא היום למנות פירומן לקצין כבאות והצלה ראשי. בן גביר הוא פירומן פוליטי. לו רק היה בכוחו, הוא היה מצית את כל המזרח התיכון – ועושה זאת לכאורה בלי לחשוב ולהפעיל שיקול דעת.
בן גביר מאמין בביאת המשיח, שיתגלה אחרי מלחמת גוג ומגוג, ועושה לכאורה כל מה שאפשר כדי לקרב אותנו למלחמה אזורית. ההחלטות שלו, למשל, לעלות להר הבית תוך ניצול מעמדו, מעידות על כך - מה גם שהוא לא מתרגש מאמירתו של בנימין נתניהו כי קיים סטטוס קוו שנועד לשמר את המצב הקיים. הוא הבין מזמן שהוא בעל הבית, כלומר ראש הממשלה האמיתי. אנחנו, מנגד, מצפים למשיח שיציל אותנו מהשר הממונה על משטרת ישראל, ונראה שביאת המשיח אינה קרובה.
לא ברור אם משטרת ישראל תצליח להיחלץ מהזעזועים שפוקדים אותה בעקבות סדרת המינויים שמבצע בפועל בן גביר. השר טוען שאלה בכלל מינויים של המפכ"ל החדש, ונוח לו להציג את הדברים כ"הצערת המשטרה", מונח שקצינים בכירים בארגון מתייחסים אליו בזלזול, ומדגישים שהמשטרה מתפרקת מנכסיה האנושיים ושדרת הפיקוד מתפוררת.
השבוע עזב את המשטרה ניצב יהודה בן עטר, ראש אגף התנועה. קדמו לו מפקד מחוז ש"י ניצב עוזי לוי, שהודיע על כוונתו לפרוש. שני בכירים נוספים שהחליטו לנטוש הם ראש חטיבת המודיעין תת־ניצב דרור אסרף, ומפקד מחוז צפון ניצב שוקי תחאוכה.
יש להניח שחלק מאלה שהחליטו לפרוש מכירים את סגולותיו של רב־ניצב דני לוי, המפכ"ל החדש, שמצטייר כפוליטיקאי בתחפושת קצין משטרה. לאלה שזועמים שזו התרשמותי, אני מבטיח לחזור בי מדבריי אם יתברר בעתיד שלוי הוא המפכ"ל האמיתי של משטרת ישראל ולא השר בן גביר. לוי הוא פרח כהונה שלא בשל לתפקיד, ובעיני בן גביר הוא המועמד האידיאלי – צייתן, כנוע, ויבצע כל משימה שיטיל עליו השר.
נתניהו רואה ויודע כל מה שאנחנו רואים ויודעים, אלא שהוא כלוא בכלוב של זהב, והמפתחות מצויים בידיו של בן גביר. אין ספק שראש הממשלה היה רוצה להחליף את השר לביטחון לאומי, אך במציאות הפוליטית זה לא פשוט ולמעשה בלתי אפשרי. נתניהו חכם, מפוכח, ובעיקר חשדן סדרתי שלא סומך על אף אחד.
לכן אין בכוונתו לקנות את ההבטחות של יאיר לפיד ובני גנץ, שמציעים לו רשת ביטחון אם יחליט לוותר על בן גביר ובצלאל סמוטריץ' בממשלה. נתניהו מבין שגם רשת ביטחון חזקה עלולה להיקרע, אם לא ייעתר לאחר תקופה קצרה ללכת לבחירות – משום שסיכוייו להיבחר שוב אינם גבוהים.
מינוי פוליטי שקוף
סמוטריץ', חברו הפוליטי לשעבר של בן גביר, כבר אינו שותף נאמן. בכנס של "מקור ראשון" בחודש יוני האחרון הוא יצא במתקפה על בן גביר, בלי לנקוב בשמו. "המשטרה ומי שאמון עליה נכשלו טוטאלית", אמר, והתכוון לכך שהמשטרה נכשלה באיסוף כלי נשק בלתי חוקיים במגזר הערבי.
בעימות שנרשם לאחרונה בין השניים בלשכת ראש הממשלה בדיון על מצוקת הכליאה, הציג בן גביר תוכנית לבניית 5,000 מקומות כליאה ודרש לכך תקציב מיוחד. שר האוצר התנגד והשיב לו "תשתמש קודם בכסף הלא מנוצל שיש למשרדך, וגם ב־700 התקנים שיש לך ואינם מאוישים".
בן גביר, שהופתע מההתקפה של מי שהיה בן בריתו הפוליטי, הגיב בצעקות. הדיון הפך לחילופי צרחות, כשראש הממשלה בחר שלא להתערב. נתניהו לא הצטער על העימות בין השניים, שהרי אין דבר טוב יותר מהפרד ומשול.
סמוטריץ' עצמו לא פראייר. הוא רואה כיצד מתנהל בן גביר ולא מתעלם מדעתו של הציבור על תפקידו כשר לביטחון לאומי. לסמוטריץ' ברור שהוא חייב להתנתק מבן גביר ולא להיות מזוהה איתו. השותפות הפוליטית שנעשתה כדי שבן גביר יחבור לסמוטריץ' כדי להיכנס לכנסת, לא תחזור על עצמה. סמוטריץ' יודע שהוא חייב לחפש שותף או פטרון פוליטי חדש, אחרת יראה אחרי הבחירות את מליאת הכנסת רק בטלוויזיה, לאחר שכל הסקרים ממקמים אותו סביב אחוז החסימה.
לא ברור מה יהיה מעמדם של בן גביר וסמוטריץ' עם הדחתו הצפויה של שר הביטחון יואב גלנט וצירופו של גדעון סער לממשלה. מה שברור הוא שהשניים יתקשו לשלוט בנתניהו כפי שהם עושים זאת כיום.
סער הוא אדם חכם, שקול, ענייני ופרגמטי, אבל הטענה המרכזית נגדו היא שאין לו רקע ביטחוני, ולכן בעת מלחמה לא נכון ולא ראוי להחליף שר ביטחון. סער הבטיח ככל הנראה בהסכם שהתגבש עם אנשיו של ראש הממשלה, שהשיטה שאימץ נתניהו "השתמש וזרוק", לא תופעל בעתיד נגדו, ועשה זאת בשורה של הסכמים שאמורים להיחתם בין השניים. אגב, ח"כ אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, שמכיר את נתניהו טוב מכולם, הודיע יותר מפעם אחת שאין לו כוונה לשמש חבל הצלה לנתניהו.
גלנט יודע שהוא חי על זמן שאול במשרד הביטחון, ולכן אינו דופק חשבון לנתניהו. בשבוע שעבר הודיע שבכוונתו למנות את גלעד ארדן, שהתנהל כמו זיקית על דוכן העדים במשפטו של ראש הממשלה, לתפקיד יו"ר התעשייה האווירית. לארדן אין שום ניסיון ביטחוני, והוא לא ראוי לתפקיד. שלא כמו עמיר פרץ, ארדן לא שימש מעולם שר ביטחון, ואף כשל בתפקיד השר לביטחון הפנים. העובדה שראש הממשלה נתניהו הפקיע בעבר מידיו את הטיפול ברח"ל, רשות החירום הלאומית, והעביר אותה לידיו של שר הביטחון דאז משה בוגי יעלון, לא מנעה מגלנט להציע לארדן תפקיד שבו רקע ביטחוני הוא הכרח המציאות.
מדובר במינוי פוליטי שקוף, בוטה ולא ראוי, שנועד בעיקר לדחוף אצבע לעינו של נתניהו, שיתקשה במצבו הנוכחי שלא לאשר את המינוי בממשלה. נתניהו זועם על גלנט. עיקר זעמו נובע מכך שהמינוי יעניק לארדן דריסת רגל בקבוצה של 5,000 מתפקדים עובדי התעשייה האווירית. נתניהו לא היה רוצה לראות את ארדן בעמדה בכירה, אף שבלשכתו מכחישים את הדברים.