הנשיא ביידן הוא מגדולי ידידיה של ישראל מבין נשיאי ארצות הברית לדורותיהם. מראשית המלחמה תמך בנו, סיפק ומספק אמל"ח הכרחי, קירב את נושאות המטוסים לאזורנו, כדי "לפקח" על גובה הלהבות. ה־DON’T שלו בלתי נשכח. ביידן, שבתחילת ינואר יסיים את תפקידו, התגלה גם כנשיא רופס, חלש, שאינו משדר כמתבקש עוצמה של המעצמה החשובה ביותר שבראשה עודנו עומד.
נאום הפרידה שלו בעצרת האו"ם שיקף זאת. נאום שכולו כוונות טובות של "סבא טוב", אבל שטוף מליצות, פראזות, תקוות, שאין מאחוריהן לא עוצמה ולא מעשה. נאום שאין בו כדי ליישם את מה שנאמר בו. קריאה לצדדים לא להיגרר למלחמה (יופי), כן להגיע לעסקה (נהדר), להביא לשלום ש"ימנע חמצן מאיראן" (חהחהחה), אבל גם להקמת מדינה פלסטינית (אבוי).
מה שלא הצליח שר החוץ שלו בלינקן באין־ספור סיבובים שערך במזרח התיכון, בין מדינות ערב לישראל – מה יקדם נאום נעדר-תקיפות בזירת האומות? מה יקדמו אמירות סתמיות, שאין כל סיכוי שיקוימו? עסקה – הרי זה תלוי בצד השני, בסינוואר (אם עודנו בחיים) ובחבר מרעיו.
קל להטיח את האשמה או להפעיל לחץ על ישראל, אבל אנחנו לא הכתובת העיקרית. לנו חשובים ערך החיים, החזרת החטופים, ואילו לאויב החמאסי, אלפי שבוייו אינם נחשבים, אלפי הרוגיו אינם נספרים. יש פה רק צד אחד שבאמת מעוניין בבניו, כאשר חמאס מקשיח עמדות, מתעתע במתווכים, מציב עוד ועוד תנאים ומכשולים.
ההתייחסות מצד המעצמה הגדולה בעולם הן לחמאס והן לחיזבאללה כאל ארגונים כמו לגיטימיים – כמעט כשווים אל המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון – היא אבסורד זועק לשמיים שמטפח הממשל הנוכחי בארצות הברית, וטוב על כן שהוא נמצא על סף ירידתו. הטוענת לכתר, קמלה האריס תהיה עוד יותר מסוכנת לנו. רעיון המדינה הפלסטינית, שביידן וסגניתו מטפחים מרוב אשליות, פירושו עזה מול כפר סבא.
כידידה שלנו, היה על ארצות הברית ליטול חלק ישיר במערכה להשמדת שני ארגוני הטרור הללו שפתחו בתוקפנות נגד ישראל ומשלמים עתה מחיר יקר על כך. זו ארצות הברית שנלחמה בעיקשות נגד דאע"ש, חיסלה את בן־הבלע שעמד בראשו, ואינה מתייחסת באופן דומה לשני הארגונים דמויי דאע"ש שמנסים להשמיד את ישראל ומאיימים על שלום האזור והעולם כולו.
הדבר נובע בראש ובראשונה מחולשת הממשל הדמוקרטי הנוכחי, אשר ירא הן מפני התלקחות אזורית נרחבת ביוזמת איראן הפנאטית והן מפני ציבור בוחריו מקרב המוסלמים שכבר צבעו את מדינת מישיגן בצבעי דגל הטרור. נאומו המליצי, בקול חלוש, באופן בלתי משכנע, של ביידן רק מחזק את הכורח שבתחילת נובמבר יעבור שרביט ההנהגה לרפובליקנים וייבחר מחדש דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית.