מבצע הביפרים והמתקפה בלבנון כמו הטיסו אותנו 50־60 שנה אחורה במכונת הזמן. הכאב וההשפלה של ה־7 באוקטובר לא נמחקו אבל נדחקו.

בלחיצת כפתור (אשר הפעיל את המערכת שפוצצה את הביפרים) ובהינף יד (אשר שיגרה את המטוסים ללבנון) חזרנו להיות ישראל של פעם. מדינה יהודית צעירה, אמיצה, יצירתית ויודעת להפתיע. מדינה שהמעצמות אומנם נוהגות לבלום את דהירתה לניצחון ולהצר את צעדיה (ע״ע מלחמת סיני ב־1956), אך שכנותיה הערביות חוששות ממנה והעולם מתפעל מיכולות־העל של סוכני מוסד. ישראל מהאגדות.

עדיין מר פוליטיקה: גם אם סער יצטרף לממשלה - בסוף נתניהו יעקוץ
אין להזניח את החזית הדרומית – טרם נשלמה המשימה! | דעה

אל תתפלאו אם בסקרי דעת הקהל בסוף השבוע מפלגת השלטון תעלה ב־2־3 מנדטים. אם כבר חוזרים אחורה במכונת הזמן, אז בל נשכח - המדינה שקמה במאי 1948 התנהלה במשך 29 שנה ללא חילופי שלטון. וכשהשלטון לא מתחלף במשך שנות דור, האזרח מהשורה מתרגל שלא להבחין בין מדינה לממשלה.

בין מפא"י לליכוד

על פניו, לא חסרים קווי דמיון בין מפלגת השלטון של היום למפא״י ההיסטורית. שנות דור בשלטון, ומכאן השליטה בחברות הממשלתיות והציבוריות, בעמדות המפתח בשלטון המקומי, ובכלל בכל מקום שבו ידה הארוכה של מפלגת השלטון משגת. איך אמרה מירי רגב? ״אני כבר עשר שנה עורכת כאן את הטקסים הממלכתיים״.

מדובר בתחושה ברורה שהשתרשה בקרב רבים במדינה כי על כל מגרעותיה וחסרונותיה של מפלגת השלטון אין לה חלופה כי טרם נולד מי שיכול להנהיג את המדינה במקום העומד בראשה. באופוזיציה יודעים רק לפטפט ולצעוק, כולם שם חסרי ניסיון.

לשתי המפלגות שותפים פוליטיים, אנשי החזית, קבוצה אידיאולוגית חדורת תחושת שליחות, מתיישבים, אנשי ספר. קיבוצניקים בתקופת מפא״י, מתנחלי יו״ש בעידן הליכוד. וכן, ישנו גם המנהיג הבלתי מעורער. דוד בן־גוריון, מנהיג מפא״י ההיסטורית, הקים את המדינה היהודית העצמאית, בלעדיו לא הייתה לנו מדינת ישראל. מנהיג הליכוד בנימין נתניהו העמיד את המדינה על הרגליים והפך אותה לאומת ההייטק. בלעדיו לא תהיה לנו מדינת ישראל, לכל הפחות בטווח הנראה לעין.

בן גוריון (צילום: פריץ כהן)
בן גוריון (צילום: פריץ כהן)

בדומה לבן־גוריון, נתניהו משדר בהצלחה לא מבוטלת את המסר ״המדינה זה אני״. ואל תגידו שעידן מפא״י היה כל כולו גרוע. עובדה שהעבר מעורר אצלנו געגועים. ומהאפקט של הנוסטלגיה שעתיד להשתקף בסקרים ולהיטיב עם מפלגת השלטון, נתניהו עשוי להסיק מסקנות מפתיעות.

ועם זאת, רב המפריד על המחבר. לא רק משום ששנות ה־20 של המאה הנוכחית רחוקות מרחק שנות אור משנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת. העולם השתנה ומדינת ישראל השתנתה אף יותר. ישראל של שנות ה־20 של המאה ה־21 כבר אינה מדינה ענייה וריכוזית.

ישראלי של היום מסוגל להתפרנס ולבנות בהצלחה רבה את ביתו, גם אם נשללה ממנו ומבני משפחתו גישה לעטיני השלטון. בדומה למפא״י, הליכוד מאיישת את עמדות הכוח אך בשונה ממפא״י, אין לליכוד היכולת לשלוט בשוק העבודה ולקבוע את התנהלותם הכלכלית של מרבית האזרחים באמצעות פנקס אדום.

שלט בחירות מפא''י (צילום: משה פרידן, לע''מ)
שלט בחירות מפא''י (צילום: משה פרידן, לע''מ)

זאת ועוד, תחום התקשורת נפרץ - ולא שבעידן בן־גוריון כל העיתונות הכתובה סרה למרותה של מפלגת השלטון. בשנים ההן פרחו עיתונים מפלגתיים. ״על המשמר״ של מפ״ם, ״הצופה״ של תנועת המזרחי, ״המודיע״ של אגודת ישראל, ״קול העם״ של המפלגה הקומוניסטית וכמובן העיתונים של חרות והציונים הכלליים, שלא לדבר על מפא״י בכבודה ובעצמה.

לא כן ברדיו ובטלוויזיה. השידור הציבורי לא התאפיין בריבוי קולות. קול ישראל וגל״צ, שנוסדו בתחילת שנות ה־50, כמו גם הערוץ הראשון והיחיד של הטלוויזיה שפעל מהמחצית השנייה של שנות ה־60, גם אם לא הקפידו ליישר קו עם השלטון בכל פרט ופרט, הם התייחסו לשרי הממשלה ולעומד בראשה ביראת כבוד.

היום שום רפורמה משפטית שבעולם וכל המאמצים של שלמה קרעי אין בהם די כדי להבטיח לממשלה ולמפלגת השלטון שליטה על הערוצים. בעידן הדיגיטלי הניסיון לחסום מידע ולקבל בלעדיות על השיח הוא כבר ממש משימה קשה עד בלתי אפשרית.

מטוסינו שבו בשלום

אבל ישנם הבדלים שלאו דווקא קשורים לתמורות שחלו בעולם הגדול. והם מהותיים בהרבה. ביולי 2023 שרי הממשלה הפיצו תשדיר שבו נראו לוחמים לכאורה על אדמת לבנון מבקשים סיוע מחיל האוויר. הטייס שואל את החייל אם הוא תומך ברפורמה המשפטית, לא מקבל תשובה ומפקיר את החייל למותו.

מפא״י ההיסטורית הייתה ממלכתית. ואתם תגידו - מה כבר הקושי בלהיות ממלכתי כשהמוסדות החדשים של המדינה החדשה תפורים למידותיך כי ממשלתך היא שהקימה אותם, וכשמפקדי הצבא צמחו רובם ככולם בסביבתך הפוליטית והחברתית. בן־גוריון לא נתקל בפקידות בכירה לעומתית ולא בפיקוד צבאי שאינו בשר מבשרו.

שר הביטחון גלנט בבסיס רמת דוד של חיל האוויר (צילום :אלעד מלכה)

נתניהו פועל במציאות שונה לחלוטין. כן ולא. נתניהו הרכיב את ממשלותיו במציאות שבה חילופי שלטון במדינה הם שגרה, אז אין צפי לזיהוי מוחלט של מוסדות המדינה, הפיקוד הצבאי וצמרת שירותי הביטחון עם השלטון. עם זאת, הוא זה ששלט משנת 2009 עם הפסקה קטנה ולא נחשבת ב־2021, הוא זה שמינה את הרמטכ״לים, את ראשי המוסד והשב״כ, את מבקר המדינה, את היועמ״ש הקודם ואת מי לא.

עם זאת נתניהו מאמץ, מפתח ומעצים שיח לעומתי ואנטי־ממלכתי, שיח שהולם מנהיג מהפכה ולאו דווקא ראש ממשלה. והדוגמה המוחשית והבולטת היא ההשתלחויות בצבא. הייתם מעלים על דעתכם מציאות שבה שרים בממשלת מפא״י וחברי הקואליציה מתנפלים בצרחות על מפקדי צה״ל, כפי שנוהגות השרה אורית סטרוק, ח״כ טלי גוטליב ואחרים? האם מתקבל על הדעת שפולה בן־גוריון הייתה מרחמת בפומבי על בעלה שנשאר ״לבד, לגמרי לבד מול צה״ל״, כפי שקוננה בקול רם שרה נתניהו? כאילו צה״ל הוא צבא אויב.

עוד לפני ה־7 באוקטובר החלה לשכת נתניהו להפיץ את הנרטיב על חיילים טובים וגנרלים בוגדים ותבוסתנים, בוגרי קרן וקסנר. כבר אמרנו, עוד לפני הפלישה והטבח הקפידו בכירי הקואליציה להשתלח בטייסים. קואליציה שמתנכרת לפיקוד צה״ל ולחיל האוויר, מבקשת זה עתה להתהדר באמירה ההיסטורית הנוסטלגית ״מטוסינו שבו בשלום לבסיסם״.

כשכל בן גביר מלך

אל תשאלו איך נתניהו יכול להפיק רווח אלקטורלי מהמתקפה בלבנון באיחור של קרוב לשנה, לאחר שהצפון הופצץ וננטש בקדנציה שלו. פוליטיקה היא לא מדע מדויק. לא מן הנמנע שהוא ישקול לנצל את המומנטום. לא מן הנמנע שיגיע למסקנה שזה השלב שלו פילל.

מאז הטבח המתין נתניהו בכליון עיניים לנקודת המפנה, לשינוי הדינמיקה, לרגע החסד שבו מצביעי הליכוד שנטשו אותו בשנה וחצי האחרונות, ישכחו את ה־7 באוקטובר ויחזירו לו את התואר ״מר ביטחון״. הוא יצא מנקודת הנחה שאם יצליח למשוך זמן ולהחזיק בשלטון, הרגע המיוחל בוא יבוא.

מחד, הוא עדיין מחזיק בשלטון, אז למה שייקח סיכון? מאידך, נתניהו ממש, אבל ממש, לא אוהב לנהל קואליציה תחת איום מתמיד, כשגבו אל הקיר וכשכל בן גביר מלך. הוא פיזר את הכנסת והקדים את הבחירות בדצמבר 2014. עם פרישתו של גדעון סער ובחירתו של רובי ריבלין לנשיא, הליכוד הפסידה שני מושבים בכנסת לישראל ביתנו (שתי המפלגות רצו ב־2013 ברשימה אחת).

יאיר לפיד וגדעון סער (צילום: מרק ישראל סלם,אבשלום ששוני)
יאיר לפיד וגדעון סער (צילום: מרק ישראל סלם,אבשלום ששוני)

ליברמן ולפיד הבהירו לנתניהו שביכולתם להקים ממשלה גם ללא סיעת הליכוד אם הוא לא ישתף פעולה - ונתניהו העדיף ללכת לבחירות. לאחר מכן הוא פיזר את הכנסת בדצמבר 2018, כי לא רצה להישען על קואליציה קטנה מדי.

עם תחילת מושב החורף נתניהו עשוי להגיע למסקנה דומה. להחליט שזהו, כי השותפות הקואליציוניות הגדישו את הסאה ושקצה נפשו בהתעסקות עם חוק הגיוס והתקציב הלא פופולרי. בדצמבר 2014 פיזר את הכנסת, וההימור הצדיק את עצמו. ההימור שלקח נתניהו בדצמבר 2018 התגלה כשגוי. ייתכן שייקח הימור נוסף בדצמבר 2024.