דיל פוליטי שמשרת את גדעון סער ואת בנימין נתניהו הוא כמובן לגיטימי, וגם לגיטימי ללוות אותו במהלך רחב של יחסי ציבור. אבל יש גבול לכמה אפשר לכופף את מסגור האירוע. צירופו של סער לקואליציה מציל אותו ואת סיעתו מטביעה עמוק מתחת לאחוז החסימה, ומשקף אובדן מוחלט של אלקטורט. הדיל מציל גם את נתניהו מהאיום המתמיד בפירוק הממשלה, ומהתלות המסוכנת בחברי "עוצמה יהודית". חשוב רק לזכור שבין המהלך הזה ובין רצון רוב הציבור - אין כלום.

לגיטימי להביא יותר אצבעות שיורמו בעד מהלכי ממשלה, אבל לא כדי לקדם קומבינת השתמטות מגיוס באמצע מלחמה, שנוגדת את רצון הרוב. לגיטימי להפחית את התלות בגחמות של השר בן גביר, אבל רצון הרוב הוא להזיז אותו משליטתו במשטרה. בנוסף, יש רוב שרוצה לקדם עסקת חטופים, אפילו במחיר כואב, כמו גם רוב שרוצה בהקדמת הבחירות. לא נראה שהדיל הנ"ל מתכתב עם הרצון הזה.

השחקן הרע של האו"ם? הגיע הזמן שישראל תחליף דיסקט, ובדחיפות
גרוע ממה שחשבתם: כך נראה סיקור צפון ישראל המותקף בעולם

מה שכן, החלק הציני ביותר במסגור היה הניסיון למכור את המהלך כמשהו שמשקף "אחדות". פוליטיקאים תמיד שיקרו, אבל השאלה היא עד כמה. יש הבדל בין ייפוי המציאות ובין גזלייטינג, וגזלייטינג הוא כבר במחוזות ה"לא לגיטימי". על אחת כמה וכמה בזמן מלחמה שמעוררת רצון עז באחדות אמיתית, ובתקופה שבה הממשלה צריכה לבקש מחדש את אמון הציבור. חברי ממשלה נלהבים מחאו כפיים למהלך המבריק, למרות שהם יודעים שקואליציית ה־7 באוקטובר לא הייתה מקבלת שוב את המפתחות מהציבור, עם סער או בלעדיו.

אם זה לא מספיק - זכינו לגזלייטינג גם מהאופוזיציה. הם הזדרזו לגנות את האופורטוניזם של סער ונתניהו, במקום לראות את החלק העצום שלהם במהלך הזה. לא רק שבמשך שנה לא הצליחה האופוזיציה להפיל את הממשלה שגרמה לאסון הכבד בתולדות ישראל, היא אפילו לא הצליחה לשמור על עצמה מלהתפרק. כבר חצי שנה שאף אחד מראשיה לא מתעלה לגודל השעה ועושה מהלך רציני שהוא קצת מעבר לדעות ביקורתיות.

גנץ ולפיד ממשיכים להתקוטט על קולות המרכז, בעוד שבכל סקר מהשנה האחרונה ברור שמפלגה משותפת שלהם הייתה מובילה בעקביות ובפער מובהק. הם פספסו את ייעודם כשהעדיפו לקדם את עצמם במקום להקים אלטרנטיבה שלטונית בת קיימא, שבה בוחרים מנהיג ברור ונעמדים מאחוריו. גם ליברמן לא הצליח למסד שותפות עם בנט, שבתוכה סער יכול היה להשתלב. אף אחד מהם לא סיפק את הסחורה ולא הציב אלטרנטיבה שלטונית שהציבור צמא לה. גם הם מתעלמים מרצון העם באיחודים פוליטיים שייצרו דרך חדשה. במקום לדרוש הסקת מסקנות מהקואליציה, כדאי שהם יסיקו כמה מסקנות בעצמם.

כוחות הביטחון פישלו בענק ב־7 באוקטובר, אבל מאז עושים הכל כדי להשיב לעצמם את אמון הציבור. ומה עם הדרג המדיני? המהפך בלבנון בשבועיים האחרונים היה מדהים, אבל בעיקר הודות לכוחות הביטחון, ובעיקר לחיל האוויר. השאלה היא אילו מהלכים מדיניים משלימים תעשה הממשלה. עד עכשיו, הממשלה הזו הייתה חלשה מאוד במהלכים מדיניים, כמו גם בגיבוש לגיטימציה בינלאומית. נקווה שזה ישתנה, אבל חובת ההוכחה היא עליה, ובוודאי החובה להחזיר את אמון הציבור. גזלייטינג על "אחדות" מדומה הוא לא הדרך לעשות זאת.